אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בקשה שישית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים

בקשה שישית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים

תאריך פרסום : 07/10/2007 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
8027-07
01/10/2007
בפני השופט:
מ' נאור

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד גלי ילובסקי
הנתבע:
אבי קוסיאשוילי
עו"ד ויקטור אוזן
החלטה

           בקשה שישית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים מיום 8.10.2007 בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. זו הפעם הקושי נובע מהתנהלות המאשימה מאז הארכת המעצר האחרונה.

עובדות

           ביום 17.11.2005 הוגש כתב האישום המכיל שלושה אישומים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע המייחס למשיב עבירות של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, כליאת שווא, אינוס בנסיבות מחמירות, איומים, מעשה מגונה, נהיגה בפסילה, הדחה בחקירה. באישום הראשון בכתב האישום נטען כי ביום 11.11.2005 נסע המשיב יחד עם ידידתו (דנה) מבאר שבע לכיוון צפון. המשיב נהג ברכב אף על פי שרישיונו נפסל. בדרך, דנה התקשרה לחברתה (המתלוננת) בכדי להציע לה לצאת עימה ועם המשיב לבלות באיזור המרכז. המתלוננת הסכימה והמשיב ודנה הגיעו לביתה לאסוף אותה. המשיב פנה חזרה לכיוון באר שבע אף על פי שהמתלוננת דרשה ממנו לחזור לאחור ואמרה כי היא לא מעוניינת לנסוע לבאר שבע. במהלך הנסיעה קנה המשיב בקבוק וודקה ממנו שתה ודרש כי המתלוננת תשתה גם כן אך המתלוננת סרבה. לאחר מכן עישנו המשיב ודנה סם מסוכן מסוג קנבוס. המשיב המשיך לדירתו בבאר שבע בתואנה כי ברצונו לסיים לשתות ודנה אמרה למתלוננת כי לאחר מכן יסעו לבסיס בו היא משרתת, היא תחליף בגדים ואז הם יצאו לבלות. המשיב אמר לדנה כי תיסע לבסיס לבד אולם המתלוננת סירבה להישאר עם המשיב לבד ואמרה כי תתלווה לדנה. המשיב נסע לבסיס הצבאי בו שירתה דנה, הוריד את דנה ואמר לה שלא תצא מהבסיס ותשאיר אותו לבד עם המתלוננת. דנה עשתה כן. כשנותרה לבד עם המשיב ביקשה המתלוננת לחזור לביתה, המשיב ענה לה כי הוא נוסע לביתו בכדי להחליף חולצה ונסע עימה. בהגיעם לבית, המתלוננת ביקשה להישאר ברכב ולהמתין למשיב. המשיב דרש ממנה לבוא עימו אחרת לא יקח אותה הביתה. המתלוננת החלה לצאת מהרכב על מנת לעזוב את המקום אולם המשיב אחז בכוח בידה, כשהוא מותיר על ידה סימן כחול, ואמר לה שהיא לא הולכת לשום מקום, משך אותה והכניס אותה לבנין ולמעלית. המתלוננת דרשה מהמשיב לעזוב אותה ואף בכתה. המשיב משך את המתלוננת לעבר חדר השינה סגר את הדלת התפשט וביקש מהמתלוננת אף להתפשט. המתלוננת סירבה והחלה לבכות אך המשיב אחז בכוח במתלוננת הצמיד אותה לקיר והפשיט אותה בכוח מבגדיה העליונים, דחף אותה על המיטה עד שהמתלוננת שכבה על גבה ועלה עליה כשהוא עירום ומישש בכוח את גופה וחזה עד שהותיר לה סימן כחול בחזה, הכל על אף צעקותיה, תחנוניה ונסיונותיה להרחיקו מעליו. המשיב אחז בכוח בידיה של המתלוננת והוציא אותה למרפסת של הדירה שנמצאת בקומה ה- 17 בבנין ואיים לפגוע בה. המשיב החזיר את המתלוננת למיטה אחז בכוח בשערותיה, סטר לה בפנים, דרש ממנה להפסיק לבכות והפשיט אותה לחלוטין. המשיב אחז בה בכוח, פתח את רגליה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת. לאחר שהמתלוננת אמרה לו שזה כואב, הוא קם והלך לחדר השירותים והיא החלה להתלבש. לאחר שיצא כעס המשיב על המתלוננת ואמר לה כי לא סיים איתה. הוא דחף אותה שוב למיטה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. לאחר מכן זרק המשיב את בגדי המתלוננת לעברה ואמר לה שתתלבש והוא ייקח אותה הביתה. המתלוננת סירבה אך המשיב דרש ממנה לעשות כדבריו והמתלוננת לאור חששה עשתה כן. במהלך הנסיעה לבית המתלוננת המשיב נגע בגופה מעל לבגדים ואמר לה כי הוא רוצה להיות איתה. כשהגיע המשיב סמוך לחולון ועצר בתחנת דלק המתלוננת ברחה מהמשיב.

           באישום השני נטען כי ביום 13.11.2005 התקשר המשיב לטלפון הנייד של המתלוננת לדרוש ממנה לחשוב היטב על מעשיה. לאחר שהמתלוננת ניתקה את השיחה שב המשיב להתקשר אליה.

           באישום השלישי נטען כי בתאריך 15.11.2005 במהלך עימות עם דנה בתחנת המשטרה איים המשיב על דנה כי יפגע בה ובכל פעם שסיפרה על מעשי המשיב הניף את ידיו לעברה בתנועות מאיימות כאילו הוא רוצה להכותה.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

           יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, העבירות המיוחסות לו מקימות חזקת מסוכנות וכן כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט. עוד נטען כי למשיב עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות רכוש, סמים ומרמה וכן תלויים ועומדים כנגדו שני כתבי אישום בבית משפט השלום בבאר שבע. לבסוף נטען כי לא קיימת חלופת מעצר שיש בה להבטיח את מטרות המעצר. ביום 26.12.2005 נערך דיון בבקשה של המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בא כוח המשיב לא כפרה בקיומן של ראיות לכאורה, אך טענה לכרסום בהן. בית המשפט ציין בהחלטתו את שני תסקירי המעצר של שירות המבחן שנערכו למשיב. צויין כי בתסקיר הראשון נאמר כי המשיב נידון בעבר בהמלצת שירות המבחן לשנתיים מבחן סמים, מעקבים במסגרת השירות, וביצוע 450 שעות של"צ אלא שהמשיב לא שיתף פעולה בתקופת הפיקוח, לא הגיע למתן בדיקת שתן לגילוי שרידי סם, והתקשה לעמוד בביצוע מכסות עבודות השל"צ שהוטלו עליו. עוד צוין בתסקיר זה כי המשיב אגוצנטרי וחסר יכולת לשלוט על דחפים גם במצב של פגיעה באחר, מתקשה להפיק קשר טיפולי עם שירות המבחן ומגלה כעסים רבים כלפי המתלוננת. לדעת השירות קיימת אצל המשיב רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות ועל אף התגייסות אבי המשיב והמשפחה, הביע שירות המבחן ספק לגבי יכולתם להציב למשיב גבולות.

           לבקשת הסנגוריה לאחר הגשת התסקיר הראשון, נבחנה חלופת מעצר נוספת שלא בבית אביו של המשיב אלא בבית בן דודו. בתסקיר השני המליץ שירות המבחן כי המשיב ישוחרר בערובה למעצר בית תחת פיקוח של 24 שעות בבית הבן דוד. עוד הומלץ להעמיד את המשיב תחת פיקוח מעצר אשר יכלול מתן בדיקות שתן, ובמהלך תקופת הפיקוח ישקול שירות המבחן לשלב את המשיב בקבוצה טיפולית. בית המשפט לא השתכנע כי יש באפשרות בן הדוד להבטיח קיומה של חלופת מעצר. עוד קבע בית המשפט כי קיים יסוד סביר לחשש כי באם ישוחרר המשיב הוא ינסה לשבש את הליכי המשפט ולהדיח עדים. לפיכך דחה בית המשפט את החלופה למעצר שהוצעה והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ביום 1.3.2006 נערך דיון בערר שהגיש המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי. בית משפט זה דחה את הערר. ביום 12.6.2006 הגישה באת כוחו של המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי שירות המבחן קבע בעבר כי בשחרור המשיב לחלופה הולמת יש משום צמצום רמת הסיכון הנשקפת ממנו. הדיון בבקשה לעיון חוזר נדחה מעת לעת וביום 20.8.2006 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לעיון חוזר. בהחלטתו זו החליט בית המשפט לעצר את המשיב עד תום ההליכים בקובעו כי אין אמון במשיב ולא בערבים המוצעים בחלופת המעצר.

הבקשות להארכת מעצר

           בתאריך 5.9.2006 נערך דיון בבקשת המבקשת להארכת מעצרו של המבקש ב- 90 ימים נוספים ובערר שהגיש המשיב על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים. בית משפט זה (השופט א' א' לוי) קיבל את הבקשה והאריך את מעצרו של המשיב ב- 90 ימים. בית המשפט קבע כי מאז הגשת כתב האישום ההתקדמות בשמיעת התיק איטית ביותר, ולמעשה נשמעה רק עדות המתלוננת. עוד צויין כי לשיהוי הניכר תרמו בעיקר הקשיים בהסדרת ייצוגו של המשיב והקלטות שהוצגו למתלוננת בחקירה נגדית לפיהן היא לכאורה קיימה שיחה עם אביו של המשיב ואחותו. המתלוננת הכחישה כי קולה נשמע מהקלטות ואז החל הליך ממושך לבחון את מהימנות ההקלטות. עוד נקבע כי דבר לא השתנה מאז מעצר המשיב אלא נהפוך הוא, יש חשש כי נעשה מאמץ על ידי המשפחה להדיח את המתלוננת ואפשר ששחרור המשיב יגביר מאמצי הדחה אלה.

           ביום 21.11.2006 הורה בית משפט זה בפעם השנייה (השופט ס' ג'ובראן) על הארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים בשנית. בית המשפט הביע תקווה כי משפט המשיב יסתיים בהקדם.       

           ביום 18.2.2007 הורה בית משפט זה בפעם השלישית (השופטת ע' ארבל) על הארכת מעצרו של המשיב ב- 60 ימים. בתוך כך ציין בית המשפט כי הסנגוריה אכן עשתה מאמצים לקידום ההליכים וכי התמשכות ההליכים אינה נעוצה בה או במשיב. עוד נאמר כי יש להתחשב בכך שעברו הפלילי של המשיב כולל עבירות רכוש ולא עבירות מין על כן ייתכן ומסוכנותו ממוקדת כלפי המתלוננת ועדת התביעה בלבד, מסוכנות אשר קל יותר לאיין.

           ביום 12.4.2007 הורה בית משפט זה (השופטת א' חיות) כי ההחלטה בדבר הארכת מעצרו של המשיב תישאר תלויה ועומדת עד ליום 1.5.2007 בכדי שניתן יהיה לבחון את התקדמותו של סיום ההליך בבית המשפט המחוזי. בסמוך להחלטה זו שבה בא כוח המשיב וביקשה להודיע כי היא מסכימה להארכת המעצר כמבוקש ובית המשפט הורה בפעם הרביעית על הארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים נוספים.

           ביום 4.7.2007 האריך בית משפט זה בפעם החמישית (השופט ס' ג'ובראן) את מעצרו של המשיב ב- 90 ימים. וכך הגענו עד הלום.

התקופה האחרונה

           במהלך תקופת המעצר החמישית, ב-2.7.2007 חזרה מתלוננת להעיד לבקשת בא כוח המשיב. התיק נדחה לתזכורת ליום 8.7.2007 על מנת שבאת כוח המשיב תוכל להודיע באם היא מעוניינת להזמין עדי הגנה נוספים. בתאריך 8.7.2007 לא התייצבה באת כוח המשיב על כן לא התקיים דיון. הדיון נדחה ליום 15.7.2007. ביום 15.7.2007 התקיים דיון בו הודיעה באת כוח המשיב כי לא איתרה את העד שבכוונתה היה להזמינו. במועד זה קבע בית המשפט כי על המבקשת להגיש סיכומיה בכתב תוך 30 ימים ועל הסנגוריה להגיש הסיכומים עד ליום 2.9.2007, מועד בו יתקיים דיון נוסף. משלב זה החלו גם החריקות. ביום 2.8.2007 הגיש בא כוח המבקשת בקשה לאפשר לו להגיש את הסיכומים עד ליום 30.8.2007, בקשה לה נעתר בית המשפט. בתאריך 2.9.2007 לא התקיים דיון והוא נדחה לתזכורת ליום 4.9.2007. ביום 4.9.2007 התקיימה תזכורת בה ביקש בא כוח המבקשת הארכה נוספת להגשת הסיכומים עד ליום 16.9.2007 שכן לא סיפק בידו להשלימם בשל מחלה. בית המשפט נעתר לבקשה וקבע כי סיכומי ההגנה יוגשו עד ליום 8.10.2007. בא כוח המבקשת הגיש בקשה נוספת לדחיית המועד להגשת הסיכומים עד ליום 25.9.2007.

           בדיון שנערך לפני ביום 25.9.2007 טענה באת כוח המדינה כי הסיכומים שצריכים להיות מוגשים על ידי המדינה יוגשו עוד באותו יום. בא כוח המשיב אמר בהגינותו כי אם אכן יוגשו הסיכומים באותו היום הוא יסכים להארכת מעצרו של העורר ב- 90 ימים כבקשת המדינה. לאחר הדיון, ובהתאם להחלטתי הגישה המדינה הודעה בכתב לפיה סיכומי המבקשת לא הוגשו גם ב-25.9.2007 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. נטען כי הסיכומים נכתבו בכתב יד ונמצאים בשלבי הקלדה סופיים כך שיוגשו עד ליום ראשון 30.9.2007 לבית המשפט. במועד זה הוגשה לי הודעה כי הסיכומים אכן הוגשו. נתבקשה תגובת באת כוח המשיב אשר התנגדה להארכת המעצר. באת כוח המשיב בתגובתה מסבירה כי לא תוכל להיערך לסכם בעל פה ב-8.10.2007 כפי שנקבע מלכתחילה נוכח האיחור הניכר בהגשת סיכומי המדינה וכך עתיד המשפט להתארך. המבקשת טוענת כי לנוכח מסוכנותו הרבה של המשיב הנלמדת הן מהמעשים הקשים המיוחסים לו והן מעברו הפלילי יש להותירו במעצר עד לסיום המשפט. כמו כן נטען כי העונש החמור הצפוי למשיב אם יורשע מקים חשש מובנה להימלטות מן הדין.

           בטענות המדינה יש טעם ואולם מאז הארכה הקודמת, ובאופן החורג מהרגיל, הסיבה העיקרית להתמשכות ההליכים היא בעיקרה התנהלות המבקשת. בקשה זו כאמור הינה בקשה שישית להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים. הלכה היא כי התמשכות המעצר משנה את נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי הנובע ממסוכנותו של המשיב לזכות העצור לחירותו כך שנקודת האיזון מתקרבת אל עבר חירות העצור (ראה בש"פ 784/07 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 25.3.2007), בש"פ 7927/05 מדינת ישראל נ' סהד קהמוז (טרם פורסם, 4.8.2005)).

           אני סבורה כי בענייננו לכאורה נוטה הכף לאור כל תיאור הדברים עליו עמדתי בהרחבה לעבר חלופת השחרור. ציינתי שהכף נוטה אך לא ניתן יהיה לשחרר את המשיב אלא אם תימצא חלופה של מעצר בית שיהיה בה כדי לאיין את המסוכנות. בעבר, וכפי שהראתי - לא נמצאה חלופה כזו. אני מורה בשלב זה על הארכת מעצר ב-30 יום. בית המשפט המחוזי יורה על קבלת תסקיר מעצר שיבחן שוב חלופות שחרור שתוצגנה לשירות המבחן. אם תימצא חלופה הולמת שיהיה בה כדי לאיין במידה סבירה את מסוכנותו של המשיב - יורה בית המשפט על שחרור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ