אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בקשה לצו האוסר על פינוי בטענה לאכיפה סלקטיבית באכיפת חוקי עזר העירוניים

בקשה לצו האוסר על פינוי בטענה לאכיפה סלקטיבית באכיפת חוקי עזר העירוניים

תאריך פרסום : 11/09/2007 | גרסת הדפסה
בר"ם
בית המשפט העליון
7515-07
05/09/2007
בפני השופט:
מ' נאור

- נגד -
התובע:
גלינה בר בע"מ
עו"ד אבישי חלפון
הנתבע:
1. ראש עיריית תל אביב -יפו מר רון חולדאי
2. עיריית תל אביב -יפו

החלטה

1.        גלינה בר בע"מ (להלן - המבקשת), המפעילה בר-מסעדה במתחם נמל תל אביב המחודש, הגישה ביום 10.8.2007 עתירה מינהלית במסגרתה נתבקש בית המשפט לענינים מינהליים להורות לעיריית תל אביב (להלן - העיריה) להימנע מפינוי המבקשת מן השטח הפתוח המוחזק על ידה וכן להורות לעירייה ליתן לה רשיון עסק. הטענה העיקרית בעתירה היא כי העיריה נוקטת במדיניות של אכיפה סלקטיבית של חוקי העזר העירוניים, וכי לא הוצאו צווי סגירה לעסקים סמוכים במתחם הנמל, שאף הם מחזיקים בשטחים פתוחים בנמל ללא רשיון, לרבות ציוד ורכוש של סככות, ברים, רמקולים ותחימה. הטענה בעתירה המינהלית היא אפוא טענת אפליה באכיפת חוקי העזר העירוניים עקב שיקולים זרים ושרירות. הסעד שנתבקש בעתירה המינהלית הוא להורות לעירייה, למעשה, שלא לאכוף את חוקי העזר העירוניים על המבקשת, כל עוד האכיפה אינה מבוצעת באופן שוויוני. עם העתירה המינהלית הגישה המבקשת גם בקשה לצו ביניים להורת לעיריה להימנע מלפנותה מהשטח הפתוח בנמל ומלאסור עליה להשמיע מוזיקה בשטח הפתוח.

2.        ביום 10.8.2007 הורה בית המשפט לענינים מינהליים (כב' השופט ע' מודריק) על מתן צו ארעי למניעת פינוי המבקשת מן השטח הפתוח. במסגרת הצו אסר על העיריה למנוע מן המבקשת השמעת מוזיקת רקע בשטח עד לדיון והכרעה בבקשה. ביום 26.8.2007 דחה בית המשפט לענינים מינהליים (כב' השופטת ענת ברון) את הבקשה לצו ביניים, בקבעו כי החלטותיה של העיריה ביחס למבקשת הן פרי של מדיניות החמרה כוללת בה היא נוקטת כלפי בתי עסק בנמל תל אביב, וכי מדיניות זו סבירה. בית המשפט קבע כי סיכויי העתירה קלושים. בית המשפט העיר כי המבקשת לא כיבדה את תנאי הצו הארעי שנתן השופט מודריק והמשיכה להשמיע מוזיקה רועשת בשטח הפתוח אף כי הותר לה במסגרת הצו להשמיע רק מוזיקת רקע. בית המשפט לא ייחס משקל למאזן הנוחות, אף כי היה ער לכך שהעיריה עשויה לפנות את המבקשת באופן מיידי מן השטח. בית המשפט ביטל את הצו הארעי, דחה את הבקשה לצו ביניים והורה למבקשת לשלם לעיריה את הוצאות הבקשה בסך 15,000 ש"ח.

3.        ביום 27.8.2007 הורה בית המשפט לענינים מינהליים (כב' השופטת ש' גדות) על עיכוב ביצוע ארעי של החלטת כב' השופטת ברון, ואולם ביום 3.9.2007 דחה כב' השופט ורדי את הבקשה לעיכוב ביצוע לגופה, והורה על קביעת דיון בעתירה המינהלית לגופה בהקדם.

ההליכים המשפטיים הקודמים

4.        ביום 15.7.2007 הוציא ראש העיריה צו הפסקה מינהלי לפעילותו של הבר. המבקשת הגישה התנגדות לצו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופטת י' רוטנברג) אשר קבע (ביום 5.8.2007) כי צו ההפסקה יצומצם באופן שיחול על השמעת מוזיקה בשטח הפתוח בלבד. המבקשת ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי וכן עתרה לעיכוב ביצועה. ביום 16.8.2007 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע ככל שהדבר עולה מן המסמכים שהוגשו בבקשה שלפני, החלטה בערעור עצמו טרם ניתנה.

           ודוק: בית המשפט לענינים מקומיים לא דן בטענות המבקשת נגד שיקול דעתה של העיריה באכיפת חוקי העזר העירוניים (ראו סעיפים 10 ו-20 להחלטה מיום 5.8.2007) ואלה הועלו הלכה למעשה במסגרת העתירה המינהלית, שהוגשה כאמור ביום 10.8.2007.

           בנוסף להליך בעניין צו ההפסקה המינהלי, ישנו הליך נוסף בבית המשפט לעניינים מקומיים: המבקשת המשיכה להפעיל את הבר חרף העובדה שלא הוארך ההיתר הזמני ולא ניתן לה רשיון עסק קבוע. אי לכך, ביום 17.7.2007 הוגש נגדה ונגד הבעלים בה כתב אישום בגין ביזיון בית משפט אשר עדיין תלוי ועומד בבית המשפט לעניינים מקומיים.

5.        לפיכך, נכון לעת הזו, מונחים בפני מערכת המשפט שני הליכים נוספים לצד בקשת רשות הערעור שלפני: ההליך שיזמה העיריה בעניין בזיון בית המשפט, וההליך שיזמנה המבקשת בעניין התנגדות לצו ההפסקה המינהלי. ואולם בשני ההליכים הללו לא קיבלה המבקשת, לעת הזו, סעד המורה לעיריה שלא לפנותה משטח הנמל. אי לכך, משליכה המבקשת את כל יהבה על ההליך הנוכחי בפני בית המשפט לענינים מינהליים.

טענות הצדדים

6.        ביום 3.9.2007, כשבוע לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ברון) ועם דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע בידי כב' השופט ורדי, הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפני. לטענת המבקשת שיקולי מאזן הנוחות מחייבים קבלת הבקשה, מן הטעם שפינוי מיידי של המבקשת ימיט עליה חורבן גמור, שעה שהחודש וחצי הקרובים הם "החודשים הקריטיים ביותר מבחינת המבקשת, שכן העסק המופעל על ידה בשטח הפתוח הינו מטבעו עסק עונתי ובחורף לא נעשה שימוש בשטח הפתוח". המבקשת ציינה כי השטח הפתוח איננו שטח ציבורי אלא שטח שהושכר לה על ידי חברה המצויה בשליטת העיריה ואשר בגינו משלמת המבקשת דמי שכירות. אשר לשיקול סיכויי העתירה סבורה העותרת כי אלה גבוהים, וכי מקום בו נסובה המחלוקת על גרסאות עובדתיות סותרות בעניין אכיפה סלקטיבית של חוקי העזר, אין מקום להכריע לטובת גרסה אחת במסגרת החלטת הביניים אלא להמתין לבירור וליבון הנושא במסגרת העתירה המינהלית גופה.

7.        העיריה השיבה לבקשה לצו ביניים בבית המשפט לענינים מינהליים ותשובתה היתה מונחת לפני. העיריה דוחה את טענת האכיפה הסלקטיבית. העיריה ציינה כי בעוד שרוב בתי העסק במתחם נמל תל אביב פועלים כדין, הרי שהמבקשת מפעילה את הבר ללא רישיון ובניגוד לצו שיפוטי שניתן בבית המשפט לענינים מקומיים. העיריה הבהירה כי מדיניות האכיפה הוגברה באחרונה, וכי ננקטו פעולות אכיפה גם נגד בתי עסק נוספים במתחם, כגון הברים "שלוותה" ו-"ריבנדייל". כן בוצעה פעולת אכיפה נגד הברים "חנלה" ו"גוגו ביץ'" (ראו דו"ח מנהל אגף רישוי עסקים בעיריה מיום 19.6.2007; מכתבי מנהל הרשות לאיכות הסביבה מיום 29.7.2007 ומיום 12.8.2007). אשר למבקשת הדגישה העיריה כי השטח הפתוח הוא שטח ציבורי שמהווה חלק מהטיילת בנמל ועל כן הצבת ריהוט וציוד שונה שם מנוגדת לחוק, וכי המבקשת נוהגת להשמיע בו מוזיקה רועשת, בניגוד לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א- 1961.

דיון והכרעה

8.        לאחר שעיינתי בבקשה וכן בתגובת העיריה שהוגשה לבית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. הטעם לכך נעוץ בהשתלשלות העניינים מאז הקמתו של הבר, כפי שאפרט להלן, ממנה עולה כי הבר מופעל זה זמן רב ללא רשיון עסק. על כן, טענתה של המבקשת לעניין שימור המצב הקיים במסגרת מאזן הנוחות, אינה עומדת לה מקום בו מדובר בשימור מצב קיים בניגוד לחוק. כמו כן, הנטל לעניין הוכחת טענת אכיפה סלקטיבית רובץ לפתחה של המבקשת, כך שאין מדובר בנקודת מוצא שוויונית בעניין מחלוקת עובדתית, והכל לכאורה לצורך צו הביניים. 

9.        בשנת 2004 החלה המבקשת להפעיל את הבר במתחם נמל תל אביב. הבר מורכב משטח מקורה של כ-200 מ"ר ומשטח פתוח של כ-465 מ"ר שצמוד לשטח המקורה. בשנת 2005 הורשעו בעלי הבר בבית המשפט לענינים מקומיים, על פי הודאתם, בפעילות ללא רשיון עסק. בית המשפט לענינים מקומיים הורה ביום 1.12.2005 על צו סגירה לעסק, תוך שהוא משהה את כניסתו לתוקף משך שנה, בכדי לאפשר למשיבה להשיג רישיון או היתר זמני להפעלת הבר. ואכן, בחלוף מעט פחות משנה, ביום 21.12.2006 ניתן למבקשת היתר זמני להפעלת הבר עד ליום 10.3.2007. מאז לא הוארך ההיתר ולא ניתן למבקשת רשיון עסק קבוע. הטעם לכך, לטענת העיריה, נעוץ בכך שמאז פסק הדין של בית המשפט לענינים מקומיים יצרה המבקשת מפגעי רעש חמורים. כאמור, המבקשת המשיכה להפעיל את הבר חרף העובדה שלא הוארך ההיתר הזמני ולא ניתן לה רשיון עסק קבוע. אי לכך, ביום 17.7.2007 הוגש כאמור נגדה ונגד הבעלים בה כתב אישום בגין ביזיון בית משפט אשר עדיין תלוי ועומד בבית המשפט לעניינים מקומיים.

10.      השתלשלות העניינים העובדתית העולה מהחלטות בתי המשפט היא כי החל ממרץ 2007 המבקשת מפעילה את הבר ללא רשיון עסק. כפי שקבע בית המשפט לענינים מינהליים בהחלטתו המפורטת, המבקשת אינה מכחישה זאת אלא שלטענתה גם בתי עסק אחרים מחזיקים כמותה בחלקים מן הטיילת שבנמל ללא רשיון והעיריה אינה פועלת לפינויים ואינה מטילה עליהם קנסות כספיים או צווי הפסקה מינהליים בגין פעילותם. מעוזה של המבקשת הוא בטענת האכיפה הסלקטיבית. ואולם לדעתי, לצורך צו הביניים, לכאורה לא שכנעה המבקשת כי טענה זו מבססת מתן צו ביניים האוסר על פינוייה מן השטח. לכך שני טעמים.

           הטעם הראשון הוא שהנטל להוכחת טענת אכיפה סלקטיבית מונח לפתח הטוען לו. אכן "רשות מינהלית המבקשת לאכוף את החוק נהנית, כמו כל רשות מינהלית, מחזקת החוקיות. מי שמעלה נגד החלטת הרשות טענה של אכיפה בררנית, ולכן הוא מבקש לפסול את ההחלטה, עליו הנטל להפריך חזקה זאת" (בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר-שבע, פ"ד נג(3) 289, פסקה 17 לפסק דינו של השופט זמיר). על כן, אין מדובר בשתי טענות עובדתיות סותרות המצדיקות ליבון עובדתי במסגרת הדיון בעתירה גופה, אלא מדובר בטענה עובדתית שעל המבקשת להרים נטל ראשוני לצורך ביסוסה, לפחות לכאורה, לצורך צו הביניים. בהקשר זה נפסק כי על הטוען טענת אכיפה סלקטיבית לבסס כי ננקטה אכיפה שונה מתוך שרירות או מתוך מטרה פסולה:

"הקביעה לפיה התנהלות של רשות פלונית היא מפלה אינה אך קביעה עובדתית הנסמכת על השוואת נתונים... אכיפה חלקית או מדגמית היא, לעיתים, כורח המציאות. לרשויות המינהל תקציב מוגבל לאכיפת המדיניות המותווית. על כן, מדיניות אכיפה שונה מחברה לחברה כשלעצמה אינה מהווה אפליה... תהא זו הפליה אם ננקטת אכיפה שונה מתוך שרירות או מתוך מטרה פסולה" (ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 193, פסקה 11 לפסק דינו של הנשיא ברק).

           לא הונחה תשתית עובדתית לכאורית ממנה ניתן להסיק כי המשיבים הפלו את המבקשת מתוך שרירות או מתוך מטרה פסולה. אכן, העירה שינתה באחרונה את מדיניותה והחלה להפעיל יד קשה כנגד מפירי צווי העזר העירוניים במתחם נמל תל אביב (וראו כאמור דו"ח מנהל אגף רישוי עסקים בעיריה מסיור לילי בנמל תל אביב ביום 14.6.2007 מיום 19.6.2007). העיריה אכפה מדיניות זו גם על המבקשת, שלכאורה הפרה הפרה בוטה את הדין, בהפעילה את הבר חרף החלטתו של בית המשפט לעניינים המקומיים הן בעניין צו הסגירה והן בעניין צו ההפסקה המינהלי שביצועו לא עוכב. ואולם העיריה לכאורה לא הפלתה לרעה את המבקשת לעומת בעלי עסק אחרים במתחם הנמל, שאף ביחס אליהם הופעלה המדיניות החדשה של היד הקשה, כפי שנעשה גם כלפי בתי העסק "שלוותה" ו-"ריבנדייל", "גלינה" ו-"חנלה". במבצעי אכיפה ליליים בנמל תל אביב, בלילה שבין 26 ל- 27 ליולי 2007 וכן בלילה שבין 9 ל- 10 לאוגוסט 2007 הוחרמו מערכות הגברה למוזיקה של בתי עסק נוספים שהשמיעו מוזיקה רועשת תחת כיפת השמיים. לפיכך המבקשת לא הרימה את הנטל הלכאורי הנדרש ממנה, לפחות לעניין צו הביניים. העניין יבורר בעתירה גופה אך אין הוא מצריך הוצאת צו ביניים.

           הטעם השני הוא שאף אם אניח כי טענת האכיפה הסלקטיבית מבוססת לכאורה, אין הדבר מחייב מתן הסעד המבוקש, שמשמעו אי-אכיפת הדין על המבקשת. כידוע "לכל אדם הזכות שהשלטון יפעל בשוויון. עם זאת, זכות זו אינה חזקה דיה כדי לחייב את השלטון לפעול בניגוד לחוק. בהתנגשות בין עקרון השוויון לבין עקרון שלטון החוק - יד עקרון שלטון החוק על העליונה" (בג"ץ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191, פסקה 16 לפסק דינו של השופט ברק). על כן, לכאורה, אין בכוח ביטולה של האפליה כדי להעניק למבקשת זכות שאין לה בדין, ובענייננו כאמור אין בידי המבקשת רשיון עסק להפעלת הבר. "בית-המשפט לא יצווה על הרשות המינהלית לעשות מעשה - להעניק לפלוני זכות - אשר עומד בניגוד לחוק... ביטול ההחלטה המפלה אינו מציב זכות לפלוני, שכן זכותו אינה מוכרת בדין" (שם, פסקה 15) ויפים דברים אלה גם לעניין סעד בהליך ביניים. מכאן שגם במסגרת צו הביניים תרופתה של המבקשת היא בעלת היבט "שלילי" (מניעת טובת הנאה שניתנה שלא כדין לאחרים) ולא בעלת היבט "חיובי" (הענקת טובת הנאה לעצמה).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ