בקשה לעיכוב ביצוע 4522/14

א.        בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת כנפי-שטייניץ) בת"א 23008-05-12 מיום 16.6.14.

ב.        המבקש הגיש תובענה שבה הוא טוען להפרת הסכם על ידי המשיבה. במסגרת ניהול ההליך ייחס המבקש "שחיתות ועבירות פליליות" לבית המשפט. נוכח התנהלותו נמחקה תביעתו על הסף (פסק דין מיום 16.6.14 מפי השופטת כנפי-שטייניץ), והוטלו עליו הוצאות בגובה 2,000 ש"ח. צוין, "כי ככל שהתובע יבחר לנהל את ההליך בדרך מקובלת ובתום לב, תוך הפנמת החובות המוטלות על בעל דין כלפי בית המשפט וכלפי הצד שכנגד, פתוחה בפניו הדרך להגיש תביעתו מחדש".

ג.        הבקשה הנוכחית (מיום 29.6.14, הגיעתני היום) מנוסחת באופן מביש, לשון המעטה. מתוך כבוד הבריות ובעיקר בית המשפט המחוזי לא אפרט. היא אינה ראויה להתייחסות שיפוטית. הבקשה לא נומקה לגופה.

ד.        אוסיף רק, כי ככל שעלה בידי לרדת לסוף דעתו של המבקש, נראה, כי מתבקש עיכוב תשלום ההוצאות בסך 2,000 ₪, כמו גם חיובו באגרה בסך 175,000 ש"ח. לעניין ההוצאות, מן המפורסמות כי נטייתו של בית משפט של ערעור להתערב בפסיקת הוצאות, המסורה ככלל לשיקול דעתו של בית המשפט הדיוני, היא מצומצמת ביותר, זולת במקרים חריגים. ענייננו במובהק אינו בין אלה. אשר למאזן הנוחות, לא נטען שיש מקום להניח כי אם יועבר סכום כזה למשיב, ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך (לעניין הנטייה שלא לעכב פסק דין כספי ראו בש"א 216/89 אברהמי ובניו בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, 174(1989)). אשר לעיכוב ביצועו של תשלום האגרה, הודעת הערעור אינה כוללת השגה על גובה האגרה ועל כן אין מקום להידרש לכך במסגרת בקשה זו.

ה.       אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.

           ניתנה היום, ‏י"ז בתמוז התשע"ד (‏15.7.2014).