1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל), בעקבות הרשעתו בביצוע עבירות של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 16 ותקיפתה.
להלן יפורטו העובדות הנוגעות לענייננו.
2. על פי הנטען בכתב האישום, המבקש הפעיל מזנון במרכז טניס מסוים, בו התאמנה המתלוננת, ילידת 1994, מעת לעת. בתאריך 28.12.2009, סביב השעה 18:30, כשסיימה המתלוננת את האימון במגרש הטניס היא פגשה במבקש ובבנו, שהתאמן אף הוא במקום, והמבקש הציע לה לחזור עמו לביתה ברכבו, לאחר שייקח את בנו לביתו שלו. המתלוננת נענתה להצעת המבקש, עלתה לרכבו והתיישבה במושב הקדמי. משהגיעו הנוסעים לביתו של המבקש ירד הבן מן הרכב והמבקש המשיך בנסיעה לכיוון ביתה של המתלוננת, כשהיא יושבת לצידו. במהלך הנסיעה, כך נטען, החל המבקש לגעת במתלוננת וכן לשאול אותה שאלות הנוגעות לחיי המין שלה, תוך שהוא מנסה לשדל אותה לקיים עמו יחסי מין, כאשר בתגובה היא צועקת ובוכה. עוד נטען בכתב האישום כי כשעצר המבקש את הרכב ברמזור אדום, הוא הוציא את ארנקו, שלף מתוכו שטר כסף וניסה לדחוף אותו בכוח לעבר חזייתה ואחר-כך לעבר מפשעתה של המתלוננת, תוך שימוש בביטויים מיניים. עוד נטען כי במהלך הנסיעה אחז המבקש בכוח בחולצתה של המתלוננת וניסה להרימה, תוך שהיא אוחזת בחולצתה בכוח. כאשר הגיעו השניים לרחוב בן יהודה בתל אביב, עצר המבקש את הרכב באזור חשוך ומבודד וניסה להדק את אחיזתו במתלוננת ולתפוס בגופה. המתלוננת הדפה את המבקש מעליה באמצעות תיק הטניס שבידה, פתחה במהירות את דלת הרכב ונמלטה מן המקום, כשהיא ממררת בבכי.
כתב האישום ייחס למבקש תקיפה של קטינה לפי סעיף 381(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), כדי לבצע בגופה פשע של מעשה מגונה וכן ביצוע מעשים מגונים בכוח בגופה של קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים, שלא בהסכמתה החופשית, והכל לשם גירויו וסיפוקו המיני, לפי סעיף 348(ב) לחוק, בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו- 345(א)(1) לחוק.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
3. בתאריך 6.6.2011, הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו.
הכרעת הדין, אשר נפרסת על פני 45 עמודים, עוסקת בעיקר בשאלות מהימנות הגירסה של המתלוננת אל מול זו של המבקש, אשר כפר בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והעלה מספר טענות בנוגע לאירועים שהתרחשו. לטענת המבקש הוא הציע למתלוננת להסיעה לביתה, כיוון שהיה בדרכו לאסוף תשלום כלשהו מעסק (מאפייה) שנמצא בכיוון הנסיעה לביתה של המתלוננת. לטענת המבקש, במהלך הנסיעה, המתלוננת סיפרה לו על מצבה החברתי ואגב כך ירדה לפרטים אינטימיים וגילתה לו שיש לה ניסיון מיני מסוים וכי היא שותה משקאות אלכוהוליים ומעשנת סיגריות. לגישת המבקש, משהבינה המתלוננת שחשפה את צפונותיה יתר על המידה - התחננה שלא יספר על כך לאביה, שאותו המבקש מכיר. עוד טען המבקש כי במהלך הנסיעה המתלוננת ירדה מן הרכב לאסוף מעטפה עם שיק שהושאר עבורו במאפייה, וכשחזרה לרכב הוא המשיך להסיעה והוריד אותה לא רחוק מביתה.
4. לאחר בחינת מכלול הראיות בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי גרסת המתלוננת שבבסיס כתב האישום מהימנה בעיקרה, תוך שהוא מוצא לה "חיזוקים" שונים ובהם: יציאתה הנסערת של המתלוננת מהרכב ותגובותיה (אשר כללו מקלחות תכופות, בכי ללא הפסק, רעד ועוד); המיידיות בה סיפרה את סיפורה לחברותיה ולאמה של אחת מהן; חשיפת דבר האירוע ופרטיו ביום המחרת - ליועצת החינוכית ולגורמים בהנהלת בית הספר בו היא לומדת, ובהמשך להוריה ולמאמן הטניס שלה. בית המשפט הנכבד דחה את גרסאות המבקש לפיהן המתלוננת היתה דחויה חברתית עד כי נזקקה, כביכול, לסיפור המתואר בכתב האישום כדי לגבש אהדה סביבה ולחלופין, כי במהלך הנסיעה המתלוננת התוודתה בפני המבקש על הרגליה השונים וחששה כי הוא יחשוף פרטים אלו. בית המשפט הנכבד קבע כי לוז תלונתה של המתלוננת עבר כחוט השני בכל העדויות והתיאורים של אלה ששמעו על האירוע מפיה.
בחלקה השני של הכרעת הדין בחן בית המשפט הנכבד את גרסת המבקש בדבר אירוע העצירה במאפייה, וציין כי קיימות מספר ראיות התומכות בגרסת המבקש לעניין זה ובהן: דרישתו לקבל את פרטי האיכון של הטלפון הנייד להוכחת טענתו שאכן כך קרה; העלאת טענה זו בפני מאמן הטניס מיד לאחר שהמתלוננת סיפרה למאמן את גרסתה; העובדה שעובדת המאפייה אישרה בשיחת טלפון שקיים עמה שוטר מצוות החקירה כי בתאריך 28.12.2009 אמנם הגיעה בחורה לקחת שיק שהיה מיועד למבקש. למול ראיות אלה בחן בית המשפט את הראיות התומכות באפשרות כי לא היתה זו המתלוננת שלקחה את השיק, ובהן העובדה שעובדת המאפייה לא זיהתה את המתלוננת במפגש יזום שנערך עמה במסגרת החקירה במשטרה. עובדת זו אף טענה בעדותה שהבחורה שהגיעה אליה היתה בשנות העשרים לחייה ואילו המתלוננת אותה ראתה במפגש יזום שנערך במשטרה נראתה לה כנערה צעירה הרבה יותר. בית המשפט הנכבד קבע עוד כי בנסיבות המקרה בהן המתלוננת היתה לבושה בבגדי טניס ונוכח חזותה בעת מתן העדות בפניו, כשנה לאחר המקרה - לא ניתן היה לטעות ולחשוב כי היא צעירה בשנות העשרים לחייה. בית המשפט הנכבד ציין לבסוף כי העובדה שהמבקש עמד על בדיקת מצלמות האבטחה שבסביבת המאפייה על מנת לאשש טענתו - יש בה אמנם כדי לחזק את גרסתו, אך לא ברמה מספיקה כדי להתגבר על חוסר זיהויה של המתלוננת על ידי עובדת המאפייה וטענתה כי המדובר בבחורה בוגרת יותר.
בית המשפט הנכבד התייחס גם לטענה נוספת שנשמעה מטעם ההגנה, והיא כי המתלוננת שמעה צליל נעילה בדלתות הרכב, בעוד שהוכח שברכב אין מנגנון נעילה אוטומטי, וסבר כי אף בטענה זו אין כדי לעורר ספק סביר, שכן מול נתון זה ניצבת גרסתה המפורטת של המתלוננת, הנתמכת בראיות חיצוניות.
לסיום, בית המשפט הנכבד ציין כי גרסאות המבקש בדבר המניע שהיה למתלוננת לרקום נגדו עלילת שווא - לא בוססו בראיות.
נוכח כל האמור לעיל - המבקש הורשע בעבירות המיוחסות לו.
5. בתאריך 21.9.2011, גזר בית המשפט את דינו של המבקש והשית עליו שלוש שנות מאסר בפועל וכן שנתיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת מין כלשהי. כמו כן חויב המבקש בפיצוי המתלוננת בסך 20,000 ש"ח.
הליכי עיכוב הביצוע
6. במעמד מתן גזר הדין ביקשה באת כוח המבקש, עו"ד מנדלמן, כי מועד ההתייצבות לעונש המאסר יעוכב עד לאחר החגים. בית המשפט הנכבד נעתר לבקשה זו וקבע כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 23.10.211, תוך השתת ערבויות להבטחת התייצבותו.
7. בתאריך 10.10.2011 הגישה באת כוח המבקש לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה נוספת לדחיית מועד ביצוע עונש המאסר לפי סעיף 87(ב) לחוק, וזאת עד לתאריך 4.11.2011, לצורך הכנת נימוקי הערעור על הכרעת הדין וגזר הדין בתקופת החגים. בית המשפט הנכבד דחה את הבקשה נוכח עיכוב הביצוע שניתן לתקופה העולה על חודש ימים, כאשר נושא החגים כבר נלקח בחשבון. על החלטה זו הוגש ערעור (ע"פ 7548/11) לפי סעיף 87(ד) לחוק, אשר נקבע לדיון בפני בתאריך 23.10.2011. ביום הדיון בפני ציינה באת כוח המבקש כי זמן קצר קודם לתחילת הדיון היא הגישה לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"פ 7633/11), יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. בנסיבות אלה הוריתי כי הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע יידחה ויתקיים בפניי בתאריך 27.10.2011. לאחר מכן הסתבר שבאת כוח המבקש לא ציינה בבקשה הנוספת לעיכוב ביצוע שהגישה בגדרי הערעור (ע"פ 7633/11) כי ערעורה הקודם (ע"פ 7548/11) כבר נקבע לדיון בפני. התנהלות לא ראויה זו הביאה לכך שהבקשה לעיכוב ביצוע בגדרי הערעור (ע"פ 7633/11) הובאה בתחילה בפני השופטת התורנית, חברתי השופטת מ' נאור. בסופו של דבר - לאחר שהעובדות בוררו לאשורן, המכשלה אותרה ובאת כוח המבקש התנצלה - התיקים אוחדו והמשך הדיון במכלול כולו התקיים בפני (כאשר בשלב זה התווסף לייצוג המבקש - עו"ד מנחם רובינשטיין).
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים הוצאתי צו לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד להחלטה אחרת במכלול.
טענות הצדדים
8. באת כוח המבקש העלתה בבקשה לעיכוב ביצוע מספר נימוקים המצדיקים, לשיטתה, את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש. לגרסתה, סיכויי המבקש לזכות בערעורו גבוהים וזאת נוכח טענותיו, אשר בירורן בערכאת הערעור עשוי לעורר ספק סביר באשר לביצוע העבירות המיוחסות לו. בהקשר זה הועלו על ידי באת כוח המבקש שלוש השגות מרכזיות: