1. האם בית הדין מוסמך לדון בעניינים שנכרכו על ידי הבעל בתביעת הגירושין?
2. מסכת ההתדיינות של הצדדים בפנינו החלה בתביעת הבעל לשלום בית, שהוגשה ביום י"ז אייר תשס"ג (19.5.03). ביום י"א סיון תשס"ג (11.6.03) התקיים דיון ראשון בתביעה, ובסיומו הופנו הצדדים ליועצת הנישואין, הגב' דינה שנייברג, על מנת לבדוק אפשרות לשיקום המשפחה, לרבות באמצעות הפניה לגורם מתאים, אם יתברר לה כי מדובר בצורך בטיפול ממושך. שלשה ימים קודם לדיון זה, ביום ח' סיון תשס"ג (8.6.03), הגיש הבעל כתב תביעה לחלוקת רכוש. בגוף התביעה נכתב: "מהות התביעה הסדר ממון. על סמך הנ"ל הנני מבקש את כבוד בית הדין לדון בענין". הא ותו לא! בו ביום הוסיף הבעל והגיש בקשה בכתב לבית הדין, בה נאמר: "אני מבקש לא לקבוע תאריך דיון ולא להודיע לאשה עד להודעה חדשה. תודה". אין זה צריך לפנים, כי הגשת תביעה לחלוקת רכוש בדרך זו, ומה גם שהיא לא נכרכה בתביעת גירושין, אינה מעניקה לבית הדין סמכות חוקית לדון בנושא.
ביום י"ג תמוז תשס"ג (13.7.03) התקיים דיון נוסף בתביעת הבעל לשלום בית. הבעל לא התייצב לדיון, ובמכתב שנכתב על ידו למחרת הוא טען, שלא הובא לידיעתו מועד הדיון. בדיון עצמו אמרה האשה כי הם גרים יחד, אין ביניהם שום קשר מהותי, הם היו אצל יועצת הנישואין אך האשה לא שיתפה פעולה, והבעל מושך זמן סתם. בית הדין הבהיר לאשה כי אם רצונה בכך, היא רשאית להגיש תביעה לגירושין. האשה הוסיפה כי היא לא מאמינה שבעלה יכול להשתנות. "הוא לא מסוגל לזה. השלום-בית אצלו הוא בתיאוריה. בבית מדברים רק על דברים הכרחיים בנוגע לקניות וכו' אבל לא בנושא שלום-בית". הוחלט לקבוע לדיון נוסף אשר נקבע ליום ד' חשון תשס"ד (30.10.03).
ביום א' באב תשס"ג (30.7.03) הגישה האשה תביעת גירושין. בתביעתה היא מגוללת מסכת עגומה של חיי נישואין. בין היתר היא מציינת, חיים של חוסר אמון כלפי האשה בכספים, בזוגיות, האשמות, אגרסיביות מילולית, אלימות בעבר, פערים גדלים בכל התחומים. אי קיום יחסי אישות זה כשנה. האשה מבקשת לפרק בכבוד את הקשר, תוך אמירה: "אנחנו לא חיינו אף פעם בזוגיות". הדיון בתביעה זו נקבע למועד שצויין לעיל.
ביום כ"ה תשרי תשס"ד (21.10.03) הגיש הבעל תביעה לגירושין, בה כרך את מזונות האשה והילד, החזקתו, חינוכו, הסדרי הראיה וחלוקת הרכוש. מדובר בכתב תביעה ערוך ומפורט כדבעי. הבעל מציין שם עילות גירושין מובהקות. באשר לעובדה כי בעבר תבע שלום בית, מסביר שם הבעל, כי יועצת הנישואין שהופנו אליה הצדדים על ידי בית הדין הפנתה אותם למטפלת זוגית, אך האשה סרבה להגיע למפגשים ולשתף פעולה. כמו כן האשה עצמה הגישה תביעה לגירושין, ו"בנסיבות אלו, ולאחר שנואש התובע מהנסיון לשקם את חיי הנישואין, נאלץ התובע להגיש תביעת גירושין זו וכל הכרוך". גם תביעה זו נקבעה לדיון למועד שצויין לעיל.
3. לדיון התייצבו הבעל ובא-כוחו. האשה לא התייצבה. לאחר הדיון התברר שהיא שלחה פקס' בו היא מבקשת לדחות את הדיון עקב מחלה (ועוד נשוב לענין זה בהמשך). בדיון עצמו, ביקש ב"כ הבעל שייקבע כי הסמכות הבלעדית לדון בגירושין ובכל שנכרך בתביעה, נתונה לבית הדין. כן ביקש הוא לקבוע תאריך נוסף בהקדם, ולחייב את האשה בהוצאות הישיבה. בית הדין, בהרכב של דיין אחד, החליט כי יש סמכות לבית הדין לדון במזונות האשה וחלוקת רכוש והחזקת הילד וחינוכו והסדרי הראיה, לאור העובדה שהבעל כרך כדין נושאים אלו בתביעתו לגירושין.
ביום 25.11.03 הוגשה על ידי באות-כוח האשה "בקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד". ארבעה טעמים הונחו ביסוד הבקשה: פסק הדין ניתן במעמד צד אחד, פסק הדין ניתן בהרכב חסר ומכאן שניתן בהעדר סמכות, בית הדין הנכבד משולל סמכות עניינית לדון וליתן פסק דין בעניינים שפורטו לעיל, וכן שפסק הדין ניתן מבלי שנבחנו שאלות בדבר כנות הכריכה.
לאחר העיון בבקשה זו, הוחלט: "מאחר ויש טענה של חוסר הרכב, בית הדין מוצא לנכון שיש להזמין הצדדים וב"כ בהקדם". להסרת ספק, ומאחר וראינו בכתבי הטענות כי באת-כח הבעל סבורה שההחלטה הראשונה בדבר הסמכות עדיין תקפה, הננו מבהירים כי החלטנו, מטעמי יעילות, לבטל את ההחלטה ההיא, ולדון מחדש בשאלת הסמכות לאור טענות ומענות הצדדים שנטענו בפנינו לאחר מועד אותה החלטה. להסרת ספק, לא הכרענו בשאלה, האם יש פסול בהחלטה בדבר קיום סמכות שניתנה על ידי דיין אחד בלבד. לאור האמור בסעיף 8(ה1) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955, מוסמך ראש הרכב או דיין שהוסמך על ידו לתת בעצמו החלטות ביניים, והחלטה בדבר קיום סמכות הינה, לכאורה, בגדר החלטת ביניים, שהרי בכך טרם הוכרע גורל התביעה לגופה. עם זאת, כאמור, טעמנו לביטול אותה החלטה נעוץ בצורך לייעל את הדיון, מה גם שבין כה וכה שמענו מחדש את כל טענות הצדדים בענין הסמכות, בהתבסס על כתב ההגנה שהוגש מטעם האשה ביום 25.11.03. בכתב הגנה זה נטען ארוכות כי אין לבית הדין סמכות לדון בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין, ראשית, עקב בקשה לישוב סכסוך שהוגשה קודם לכן לבית המשפט לעניני משפחה, ושנית, כיון שהתובע לא כרך עניינים אלה כדין ובכנות.
הדיון הבא נקבע ליום ז' טבת תשס"ד (1.1.04). למרבה הצער, שוב התקיים הרכב חסר, וראש אבות בתי הדין בירושלים, הגר"א עצור שליט"א התבקש להשלים את ההרכב. לאחר דיון לא ארוך הוחלט להטיל על הצדדים להמשיך בניהול מו"מ על מנת להגיע להסכם גירושין סופי, ולהתייעץ עם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני בנוגע לסמכות בית הדין.
טרם סיים בית הדין את ההתייעצות, קיבל בית הדין כתבי טענות חדשים מב"כ הבעל. הועלו שם טיעונים חדשים, והיה צורך לקבל את תגובת ב"כ האשה. בסיכומה של אותה התייעצות הוחלט לקיים שמיעה מחודשת ולדון מחדש בהרכב הקבוע הרגיל בו נידון עניינם של הצדדים מלכתחילה. זאת, כדי למנוע כל סרך של טענה כאילו ההחלטה בענין הצדדים נשענת על בסיס טענות שהושמעו בהרכב מתחלף. הדיון נקבע, איפוא, ליום כ' שבט תשס"ד (12.2.04).
4. בדיון זה שמענו ארוכות ומחדש את טענות ב"כ הצדדים. לצערינו, מנימוקים טכניים אין הפרוטוקול משקף את מלוא חילופי הטענות ואף לא את הזמן הרב שהקדשנו לכך.
יש להדגיש כי למרות שחלק נכבד מטענות ב"כ האשה בכתב ההגנה נגעו לשאלת כנות הכריכה, לא בקשו באות-כוח האשה לחקור את הבעל בשאלה זו. זאת, למרות שבסעיף 8 לכתב ההגנה נאמר: "אין צורך לומר, כי מתעוררות שאלות לרוב בסוגיא דנא, שאלות אלה תועלינה, המידת הצורך במהלך הדיון". לא זו בלבד, אלא שבטיעון שבפנינו התמקד הויכוח בשאלת תוקף תקנות סדר הדין האזרחי לענין בקשה לישוב סכסוך. באופן משני הועלה הטיעון כי לא ניתן לכרוך תביעת רכוש לתביעת שלום-בית, ומה גם שסמוך להגשת תביעת הרכוש (בעת שרק תביעת שלום בית היתה תלויה ועומדת) הבריח הבעל, לטענת ב"כ האשה, סך 350,000 ש"ח מחשבון בנק משותף לחשבון ע"ש אמו ואחותו.
אכן, מסתבר שלא בכדי זנחו ב"כ האשה את טענותיהן לענין כנות הכריכה בתביעת הגירושין. נדון תחילה בשאלות הרגילות העולות בהקשר לתביעות הכרוכות בגירושין, ורק לאחר מכן נדון בשאלת ההשלכה שיש להגשת התביעה לישוב סכסוך בבית המשפט לעניני משפחה.
5. אין טענה נגד כנות תביעת הגירושין. באות-כוח האשה אף מודות במפורש כי בית הדין מוסמך לדון בשאלת החזקת הקטין (סעיף 37 לכתב ההגנה), אשר כרוך מעצם טיבו וטבעו בענין הגירושין, וכן בהסדרי הראיה. לאור זאת, אנו קובעים כי תביעת הגירושין הינה כנה, ובית הדין מוסמך לדון בהחזקת הקטין ובהסדרי הראיה. נדון איפוא ביתר העניינים שנכרכו בפועל בתביעת הגירושין.
6. מזונות הקטין. אכן מזונות הקטין נכרכו בגירושין. אולם לנוכח הפסיקה הקובעת כי האמור בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 לענין כריכת מזונות ילדים, מכוון כלפי החזר הוצאות האשה למזונות הילדים, אנו קובעים, כי אין בכריכה זו כדי למנוע את הקטין להגיש תביעה עצמאית למזונותיו בכל מקום שיחפוץ.
7. חינוך הקטין. הבעל כרך את ענין חינוך הילד הן בכותרת לכתב התביעה והן בגוף כתב התביעה, כאשר בסעיף 12 שם הוא מבקש שבית הדין יקבע את "אופי חינוכו של הילד". יש לזכור כי מדובר בילד בן 16 שנה, אשר גם לו יש מה לומר בענין חינוכו. מן האמור בסעיף 30 לכתב ההגנה עולה, כי קיים סכסוך בין הצדדים באשר לדרכי החינוך של הילד. האשה טוענת, בין היתר, כי האב קונה לו מתנות יקרות ערך וכדו' אשר נועדו "לקנות את לבו". כן מלמד הוא את הקטין להסתיר מהאם אירועים ועניינים לא חינוכיים. בשלב זה לא ברור עד כמה יחפצו בעלי הדין במעורבותו של בית הדין באמצעות הכרעה שיפוטית במחלוקות ביניהם בנושא זה. אכן, נושא חינוכו של הילד יכול להשפיע על ההכרעה בדבר החזקת הילד, ובהקשר להכרעה זו עשויה להיות לבית הדין סמכות לדון בענין החינוך לפחות על פי דוקטרינת "הטפל הולך אחר העיקר" גם ללא כריכה. עם זאת, לאור גילו של הילד, ראוי שנשקול גם את עמדתו שלו אם על ידי שמיעתו בלשכת הדיינים או בדרך אחרת, ואם על ידי מינויו של אפוטרופוס לדין עבורו. בנסיבות הענין אנו מחליטים לדחות את ההכרעה הסופית בענין זה למועד אחר.
8. מזונות האשה. הבעל טען בכתב התביעה כי האשה עובדת כמנהלת מוסד גריאטרי, ומשתכרת סך של כ-13,000 ש"ח נטו לחודש, וחל על כך הכלל צאי מעשה ידייך למזונותייך. כמו כן הכחיש הבעל את חובתו לזון את האשה בהיותה מורדת. לדבריו, היא מבזה ומשפילה אותו ומסרבת לחיי אישות ללא אמתלא מוצדקת. אולם, אם בכל זאת יסבור בית הדין כי האשה זכאית למזונות כלשהם, מבקש הבעל מבית הדין לקבוע את גובהם בהתחשב בהכנסות האשה, הכנסות הבעל, החובות ומזונות הילד. מצד שני, טוענת האשה בכתב ההגנה, כי התובע העלה את נושא המזונות שלא במטרה כנה לדון ולהכריע בעניינם. הטענה שהאשה מורדת נטענת בסתמיות ובעזות מצח, הבעל מתעלם לחלוטין מרמת החיים בה חיו הצדדים ואינו נוקב בחישוב כלשהו לענין דרישתו להביא בחשבון את חובות הצדדים וצרכי הבן הקטין.
לאחר העיון, לא מצאנו כל פגם בכנות הכריכה ובדרך הכריכה של מזונות האשה. כידוע, בעת ההכרעה בענין הסמכות איננו דנים בגוף התביעות ואין לנו צורך להעריך את סיכוייהן להתקבל. אנו בודקים אם כתב התביעה מגלה עילות תביעה, שבמידה והבעל אכן יצליח להוכיחן, תתקבל עמדתו. עילות הגירושין שצויינו על ידי הבעל הן אכן עילות גירושין על פי הדין, והטענות העובדתיות שהועלו מהוות בסיס מספיק כדי לקבוע שבמידה ויצליח להוכיחן הוא יזכה הן בתביעת הגירושין והן בתביעתו לקבוע כי האשה אינה זכאית למזונות. בנסיבות אלו, אין צורך שהבעל יציין סכום שהוא מציע לביה"ד לפסוק נגדו עבור מזונות האשה. יש לציין כי הבעל אף הגיש הרצאת פרטים למזונות וצרף אליה תלושי שכר שלו. מתלושי השכר שצורפו על ידי האשה עולה כי יש בסיס רחב, לכאורה, לטענת הבעל בדבר צאי מעשה ידייך במזונותיך. בסיס זה יתכן ויתערער כשנדון בענין המזונות לגופו, אך הוא מספק לענין קביעת הסמכות. אין יסוד לטענה כי הבעל כרך את נושא המזונות שלא במטרה כנה לדון בו. מועד הדיון יגיע, לאחר שיוכרע באופן סופי ענין הסמכות. בנסיבות הענין אין מקום, לכאורה, לדון במזונות זמניים, מה גם שאין בפנינו בקשה לדון בכך מצד האשה. לכן, באנו לידי מסקנה כי תביעת המזונות נכרכה כדין ובכנות.
9. רכוש. הבעל פרט באופן נרחב את עניני הרכוש שבין הצדדים בכתב תביעתו. מדובר בדירת מגורים הנמצאת במבשרת ציון ובתכולת הדירה; חסכונות הצדדים וביטוחים (לרבות ביטוחי מנהלים); פנסיה של האשה; זכויות ממקום העבודה של הצדדים (לרבות זכויות עתידיות, קרי: גם פנסיה של הבעל); מכונית מסוג סובארו; דירה הנמצאת בירושלים (הרשומה על שם הבעל בלבד); ויחידת "קלאב הוטל". כן צויין כי לצדדים חובות: חוב משותף בבנק הפועלים, הלוואות מהבנק ומשכנתא.