בנק לאומי לישראל בעמ נ' אגאייב

החלטה

1.התנגדות לביצוע תובענה על סך של 10,630 ₪.

לאחר עיון בהתנגדות ובתגובת המשיב מצאתי לדחות את ההתנגדות אף ללא צורך בקיום דיון, וזאת מכח סמכותי בהתאם להוראות תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

2.כלל ידוע הוא כי על המבקש רשות להתגונן להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, ובכלל זה עליו לפרט את טענותיו העובדתיות המשמשות יסוד לטענות ההגנה.

בהתנגדותו, אין המבקש מכחיש את היווצרות החוב כשלעצמה, אלא טוען כי קיבל אשראי מהמשיב, בהמלצתו ובעידודו תוך מתן ייעוץ כלכלי כושל מצידו. המשיב התרשל אפוא לעמדת המבקש, משלא בדק כראוי את יכולתו הכלכלית. עוד טוען המבקש כי המשיב הערים עליו קשיים ונקט כלפיו באי גילוי נאות וכי המדובר בחיובו בסכומים מופרזים.

כלל טענות המבקש מופרחות אל חלל האוויר, כסיסמאות, מבלי להניח את התשתית העובדתית הנדרשת לביסוסן.

המבקש נמנע מפירוט המעשים ו/או המחדלים הקונקרטיים המיוחסים למשיב ואשר עשויים לעלות כדי התרשלות או פעולה בחסר תום לב כנטען, ואינו מפרט ומכמת את הנזקים הכלכליים שנגרמו לו לטענתו, אלא מסתפק בטענות כלליות הנטענות בעלמא ועל דרך הסתם.

במיוחד נכון הדבר משעולה טענה שהיא טענת קיזוז בטיבה, ובהעדר כל פירוט בקשר עם הנטען, על אף החובה לפרט טענת קיזוז כשם שמפרטים כתב תביעה.

3.המשיב בתגובתו מפנה לדפי החשבון הרלבנטים, ומציין כי החוב מורכב מיתרת חובה בחשבון העו"ש, שמקורה בשימוש שעשה המבקש בכרטיס אשראי (רכישות שבוצעו בכרטיס) ומנגד העדר הפקדת כספים לחשבון, וכן מיתרת הלוואה בסך 5,000 ₪ שנלקחה על ידו והועמדה לפירעון מיידי, משלא עמד המבקש בתשלומים.

המשיב מציין בצדק כי טענות המבקש שעניינן במצבו הכלכלי אינן יכולות להוות טענות הגנה הראויות להתברר, מה גם שלטענת המשיב ניסיונות שנעשו על ידו להשגת הסדר של החוב עם המבקש טרם הגשת התובענה - לא צלחו.

על אף הזדמנות שניתנה לו לעשות כן, בחר המבקש שלא להשיב לאמור בתגובת המשיב.

בנסיבות אלה, לא הראה המבקש טענת הגנה שתהא ראויה לבירור, ועל כן, דין ההתנגדות להידחות.

4.ההתנגדות נדחית אפוא והליכי ההוצאה לפועל ישופעלו.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך כולל של 750 ₪.

מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ד, 05 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.