בלעום נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול אסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לסעיף 57 ב לפקודת התעבורה.

המבקשת הינה הבעלים הרשום של הרכב.

ביום 21.6.13 נתפסה הגב' רנין קאדי (להלן:"הנהגת") נוהגת ברכב המבקשת כאשר היא אינה מורשית לנהיגה.

באותו היום נערך שימוע וקצין המשטרה החליט על מתן הודעת איסור שימוש מנהלי ברכב לתקופה של 30 יום.

לטענת המבקשת היא מסרה את רכבה לביתה לצורך הגעה ללימודיה, לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת את היווצרות החשד לביצוע העבירה.

לטענת הסנגור, הנהגת הודתה בשימוע כי אמרה לבת המבקשת שהיא מחזיקה ברישיון נהיגה, הבת ראתה את הנהגת נוהגת בהזדמנויות שונות בעבר ויש בזמן שחלף מיום מתן הצו משום תקופת הרתעה והרגעה כך שמטרת החוק יושמה.

הסנגור ממשיך וטוען כי יש בהליך משום פגיעה בזכות הקניין ובזכות לחופש העיסוק והוא חורג מהמידתיות המחייבת.

המבקשת הודתה בבית המשפט כי נתנה לביתה את זכות השימוש ברכב וכל בן משפחה המבקש את הרכב נענה על ידה. המבקשת הודתה כי לא ציינה בפני ביתה כל דבר נוסף.

ביתה של המבקשת, הגב' חנין בלעום ציינה בפני בית המשפט כי זו לא הפעם הראשונה בה היא מאפשרת לנהגת לנהוג ברכב. בת המבקשת ציינה כי לפני כחודש שאלה את הנהגת באם היא מחזיקה ברישיון נהיגה וזו השיבה בחיוב. עוד ציינה ביתה של המבקשת כי לא ביקשה לראות את רישיון הנהיגה וראתה אותה נוהגת פעמים רבות.

על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו".

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי סעיף 57 ב (ג):

"בית משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

אין מחלוקת כי המבקשת לא עשתה מאומה כדי לוודא כי מי שאינו מורשה לנהיגה לא ינהג ברכב. המבקשת כלל לא הזהירה את ביתה והיא מאפשרת כדבר שבשגרה לכל בן משפחה אשר יחפוץ, לנהוג ברכבה. ביתה של המבקשת כלל לא ביקשה לראות את רישיון הנהיגה של אותה הנהגת. ברור שההתרחשות איננה עומדת בקריטריונים לביטול הודעת איסור השימוש על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה.

שקלתי היטב את טיעוני המבקשת בעיקר את הנימוקים ההומניים בטיעוניה לעניין צורך המשפחה ברכב.

לעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה, כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

הפגיעה במבקשת בהקשר זה המוגבלת לשלושים יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה, מקום בו לא נעשה דבר על ידי המבקשת כדי למנוע ביצועה.