בלן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

זוהי תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו התובעת הייתה ידועתו בציבור של המנוח יוסף טאוב ז"ל, אשר נפטר ביום 13.9.10 (להלן – המנוח) ועל כן, זכאית היא לקצבת שאירים מכח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן-החוק).

רקע

1.התובעת אזרחית מולדביה הגיעה ארצה בשנת 2004 באשרת עבודה לטיפול בקשישים.

2.ביום 2.6.11 דחה הנתבע את בקשת התובעת להכיר בה כידועתו בציבור של המנוח , מאחר ומצא שבשעת הפטירה לא הייתה התובעת אשתו של המנוח ולא הייתה ידועה בציבור כאשה המתגוררת עמו.

מכאן התביעה שבפנינו.

טענות הצדדים

3.התובעת טוענת כי הכירה את המנוח במהלך שנת 2005 ובהמשך החליטו לגור יחד וניהלו משק בית משותף ולפיכך שכרו דירה משותפת ברח' השפלה בכפר סבא.

התובעת העידה כי היא והמנוח שילמו יחדיו את הוצאות הבית, יצאו יחדיו לטיולים ובילויים , ביקרו באירועים משפחתיים ואף אירחו את בני משפחתו של המנוח.

לגרסתה עת חלה המנוח בשנת 2006 והיה מאושפז, היא לבדה זו שסעדה אותו ובשנת 2008 אף קידמו השניים את יחסיהם כשחתמו על הסכם ממון וחיים משותפים ופנו למשרד הפנים בבקשה משותפת להעניק לה מעמד חוקי בישראל כבת זוג ידועה בציבור של אזרח ישראלי.

4.הנתבע טוען מנגד כי לא הומצאו לידיו כל ראיות על כך שהתובעת ניהלה עם המנוח משק בית משותף וכי מן הראיות שהוצגו לא ניתן ללמוד על קשר זוגי בין השניים בעת פטירתו.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

5.תביעת התובעת להכרה בה כידועתו בציבור של המנוח נדרשת על מנת לקבל זכויות מן הנתבע. כך לדוגמא, מגדיר החוק כ"אלמנה" לצורך קבלת קצבת שאירים כמי שהייתה אשתו של מבוטח בשעת פטירתו, כאשר המונח אשתו הורחב וכולל בתוכו גם ידועה בציבור אשר גרה עימו. תכליתו של החוק בהקשר זה היא להעניק לאלמנה קצבה על מנת לשמר את רמת חייה, פחות או יותר, כפי שהייתה לפני פטירת בן הזוג (עב"ל 1169/01 אורה אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.5.04).

6.עוד נפסק כי ההגדרה של ידועים בציבור הינה הגדרה משפטית ולא הגדרה מילולית. בני זוג הידועים בציבור הינם כאלה, כשמתקיים בהם המבחן הכפול. המבחן הסובייקטיבי של רצון לקשירת חיים יחדיו, וכפועל יוצא ממנו המבחן האובייקטיבי של ניהול משק בית משותף. לעניין הוכחת הקשר הזוגי כאמור כיוון הבחינה הוא הפוך, כלומר המבחן האובייקטיבי מעיד על קיום לכאורה של המבחן הסובייקטיבי (עב"ל 288/08 יצחק אלימלך נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.4.2009).

7.לפיכך, ולאור היותה של אישה בגדר "ידועה בציבור" עניין שבעובדה, עלינו לבחון האם מתקיים במקרה שלפנינו קיומו של משק בית משותף. משק בית משותף פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בחיי היום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו. היינו, הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הללו (ע"א 621/69 קרול נסיס נ' קוינה יוסטר, פ"ד כד (1) 617 וכן ע"א 107/87 שרה אלון נ' פרידה מנדלסון, פ"ד מ"ג (1) 431).

מן הכלל אל הפרט

8.לשם הוכחת גרסתה הסתמכה התובעת על שניים: על הסכם לחיים משותפים שחתמה עם המנוח (להלן – ההסכם) ועל ספח תעודת זהות ולפי היא מוכרת כתושבת ארעית. התובעת מפנה לסעיפי ההסכם בהם ציינו השניים כי הם מתגוררים יחדיו בשכירות בדירה אחת ומתחלקים בהוצאות אחזקת הדירה כמו גם לסעיף בו הסכימו כי במידה ויפגע כושר תפקודו של האחד תוך פגיעה בכושר שיפוטו, יקבל הצד השני חופש החלטה בכל הקשור לניהול משק הבית, הטיפול בצד החולה וברכושו.

9.עוד מציינת התובעת כי הגישה ביחד עם התובע בקשה משותפת להסדרת מעמדה בהתאם לכללי הנוהל מיום 5.2.09 "נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראליים, לרבות בני אותו מין" (להלן – הנוהל). נוהל זה קובע 3 מבחנים אשר בהתקיימם במצטבר, יוענק מעמד חוקי לבן הזוג הזר: כנות הקשר בין בני הזוג והמשך קיומו, בדיקת מרכז חייהם בישראל והיעדר מניעה ביטחונית או פלילית לאישור הבקשה.

בהתאם לכללי הנוהל על בני הזוג חלה חובה להוכיח כנות הקשר ביניהם, קיום וניהול חיים משותפים כשעל משרד הפנים מוטלת החובה לבדוק את הראיות שמציגים בני הזוג ולאחר מכן להחליט האם להעניק למבקש אשרת עבודה ולפתוח בתהליך מדורג לקבלת מעמד של תושב קבע.