בליקי תעשיות (1991) בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

החלטה

בפני בקשה לסילוק על הסף של התביעה שהגישה המשיבה נגד המבקש.

1.הבקשה המקורית נומקה במספר טענות חילופיות אולם בעקבות הדיון בישיבת יום 11.12.11 טען ב"כ המבקש כי עילות הבקשה שנותרו רלבנטיות הינן טענת התיישנות וחוסר יריבות.

2.לגבי שני נושאים אלה נטען בבקשה כדלקמן:

התביעה הוגשה ביום 12.2.09 ולטענת המבקש עילת התביעה נולדה אליבא חוות הדעת המומחה שצורפה לכתב התביעה בשנת 94 או לכל המאוחר בשנת 2001 ומשכך, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

כבסיס לקביעה לפיה עילת התביעה באה לעולם בשנת 1994, הצביע המבקש על כך שחוות דעת המומחה שנספחה לכתב התביעה לצורך ביסוס הטענה לפיה המבקש גבה מן המשיבה סכומים שלא כדין – מתבססת על בחינת דפי החשבון של המשיבה אצל המבקש החל מינואר 1994 (סעיפים 23-25 לכתב התביעה).

אשר לטענת חוסר היריבות נטען כי במסגרת כתב התביעה העלתה המשיבה טענות שונות כנגד המבקש הקשורות בהתנהלות אשתו של בעל המניות בחברה-המשיבה אלא שכנטען טענות אלה, אינן רלבנטיות לעילת התביעה שהעלתה המשיבה בכתב התביעה.

3.המשיבה הגישה תגובה לבקשה ולעניין טענת ההתיישנות טענה המשיבה כי על התובענה שהגישה חלה הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") וכי, לא ניתן להעלות נגד תביעתה טענת התיישנות באשר עסקינן בתביעה שכנגד ו/או טענת קיזוז.

המשיבה הוסיפה וטענה כי יש לדחות את טענת ההתיישנות גם על יסוד סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות ולעניין זה נטען בסעיף 20 לתשובה כי:

"אי הסדרים בגביה בחשבונותיה נודעו לתובעת עם קבלת חוות הדעת החשבונאית, ולא יכול היה להיות לה מושג שהבנק חייב את חשבונותיה בגביה שלא כדין בסך כמעט 1 מיליון ₪, בטרם בדיקת החשבונות".

4.המשיבה לא התייחסה כלל ועיקר לעניין העדר היריבות ואף לא תמכה את תגובתה בתצהיר.

5.המבקש הגיש תשובה לתגובת המשיבה בגידרה התייחס לטענות המשיבה הן בסוגיית ההתיישנות והן לטענת חוסר היריבות.

6.אשר לטענת ההתיישנות, טען המבקש כי סעיף 4 לחוק ההתיישנות מתייחס לטענת קיזוז באותה תובענה ו/או לתביעה שכנגד בעוד שבענייננו עסקינן בתביעה עצמאית ונפרדת שהמשיבה הגישה כנגד המבקש ומשכך, אין מדובר בתביעה שכנגד ו/או בקיזוז בתביעה שהגיש בזמנו המבקש נגד המשיבה.

המבקש הוסיף וטען כי אין בתשובתה של המשיבה באשר למועד המאוחר שנודע לה כביכול על עילת תביעתה, משום מילוי התנאים שנקבעו בסעיף 8 לחוק ההתיישנות.

7.לאחר שנתתי את דעתי לטענות בעלי הדין, אני פוסק כדלקמן:

7.1בסעיף 4 לחוק ההתיישנות נאמר:

"בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושא אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות" (ההדגשות שלי-מ.ב.ח).

7.2הניסוח הברור של הסעיף הנ"ל טופח על פניה של המשיבה שכן, לא ניתן כלל ועיקר לטעון כי התביעה שהגישה נגד המבקש בתיק זה היא בבחינת תביעה שכנגד או טענת קיזוז בתובענה שהגיש המבקש נגדה כשנתיים ימים קודם להגשת התביעה בתיק זה.

בע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ (פ"ד נ"ז (5) עמ' 1) התייחס בית המשפט לרציונאל העומד בבסיסו של סעיף 4 לחוק ההתיישנות ואמר:

"הרעיון העומד מאחורי ההוראה הזאת הוא להבטיח שוויון בין בעלי הדין בנוגע לעניין של השמעת טענת ההתיישנות, כאשר אחד מהם הגיש תביעה והשני הגיש תביעה שכנגד באותו נושא..." (שם, בפיסקה 12 לפסק הדין).