בליץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע מבקש להכיר באירוע מיום 10.10.11 עת הרים בלון גז כאירוע בעבודה שגרם לתאונת עבודה.

2.בתום דיון ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמה בדבר העובדות והסכימו למינוי מומחה שיחווה דעתו האם קיים קשר סיבתי בין האירוע ביום 10.1.11 לבין מחלתו של התובע.

3.העובדות המוסכמות הן:-

א.התובע יליד 1968.

ב.התובע הינו עצמאי, מפעיל עסק בשם "מדבריה" העוסק בעריכת טיולים במדבר.

ג.ביום 10.1.11, בשעה 06:00 עסק בהעמסת ציוד לנגרר. בעת שהרים בלון גז ששקל 18 ק"ג חש בכאב חד בבטן, התובע הפסיק את עבודתו, נח והחל להקיא.

ד.התובע המשיך, לא הרגיש בטוב והקיא עד אשר פנה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "יוספטל" אליו הגיע בשעה 17:52.

4.ביום 21.1.13 מיניתי את פרופ' אריה דורסט, מומחה בכירורגיה, כמומחה מטעם בית הדין לתת חוות דעתו בעניינו של התובע בשים לב לעובדות שפורטו בסעיף 3 לעיל.

5.פרופ' דורסט השיב בחוות דעתו מיום 26.2.13 כדלקמן:

א.מר בליץ עבר באפריל 2008 ניתוח בטני לכריתת תוספתן בגלל דלקת.

ב.בעקבות הניתוח נוצרו הדבקויות בין לולאות המעי הדק, כפי שקורה לעיתים, לאחר ניתוח בטן בגלל מחלה דלקתית. הדבקויות אלה גורמות לחסימת מעיים כאשר בין ההדבקויות משתחלת לולאת מעי דק וגורמת לכליאה של המעי.

ג.אין שום קשר בין הרמת בלון גז ששקל 18 ק"ג ובין חסימת המעיים שהופיעה באותו הזמן, ובגינה אושפז בבי"ח יוספטל ונותח ב- 16.1.2011. הארוע של חסימת המעיים גרם לנמק של קטע מעי דק, שנכרת. מצב זה אינו גורם לנכות. בצלקת הניתוחית נוצר בקע אשר נותח ותוקן בשלב אחר.

ד.המצב הקיים נגרם בעקבות ניתוח תוספתן שמר בליץ עבר ב-2008, ואינו קשור עם הרמת משא כבד.

ה.אין קשר בין גילו, מצבו הבריאותי הבסיסי, שהנם תקינים. מדובר במצב ידוע ברפואה שניתוח בטן כגון במקרה זה, ניתוח תוספתן, גורם להידבקויות ומחלתו הייתה סיבוך כתוצאה מהיווצרות ההדבקויות.

6.לטענת התובע יש קשר סיבתי בין חסימת המעיים לבית הרמת המשא הכבד זאת לאור העובדה ש-5 שנים מאז הניתוח לא נגרמה חסימת מעיים אלא רק בזמן המאמץ, לטענתו המומחה לא נתן דעתו לטענה זו ולכן מבקש התובע להכיר באירוע כתאונת עבודה.

7.הנתבע טוען שיש לדחות את התביעה לאור חוות הדעת של המומחה ששללה לחלוטין את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזק במעיים מאחר והחסימה במעיים לדעת המומחה הופיעה עקב הידבקויות שהיו תוצאה של ניתוח שעבר התובע בשנת 2008.

8.לאחר ששמענו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות בהתאם לאמור בחוות דעתו של המומחה פרופ' דורסט.

בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לב [1], 322).

ראה ד"ר יצחק לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה" הוצאת ניצן מהדורת 2011 פרק 12 עמ' 49-50.