בלינצ'בסקי ואח' נ' אימפלאו טכנולוגיות בע"מ ואח'

החלטה

מונח לפני ערעורו של מר אלכסנדר בלינצ'בסקי (להלן: "המערער"), על הכרעת עו"ד לייזר, המנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב של עובדי חברת "אימפלאו טכנולוגיות בע"מ" (להלן: "החברה"), במסגרתה הכיר המנהל המיוחד במספר רכיבי שכר של המערער באופן חלקי.

רקע:

במהלך שנת 2008, חתמו המערער והחברה על חוזה העסקה (להלן: "ההסכם"), לפיו יועסק המערער כעוזר מנהל פרויקט של החברה שהתבצע בבנק ברוסיה, וזאת למשך שישה חודשים. ההסכם, מורכב משני חלקים: הראשון, בשפה העברית, נחתם ביום 28.05.2008 ונוגע למסגרת תנאי ההעסקה של המערער. השני, בשפה הצרפתית, נחתם ביום 04.06.2008 ועניינו תנאי העבודה בבנק ברוסיה.

בהתאם לתנאי ההסכם, יועסק המערער בחברה למשך שישה חודשים החל מיום 05.06.2008. עוד נקבע כי כל צד רשאי להביא את ההסכם לידי סיום, בכפוף להודעה מוקדמת של 30 יום מראש ובכתב. שכר העבודה של המערער עבור עבודתו בישראל נקבע לסך של 18,000 ₪ ברוטו לחודש. השכר החודשי עבור העבודה שתבוצע מחוץ לישראל, הועמד על סך של 4000 $ השווים לשיעור שכרו של המערער בישראל, העומד כאמור על 18,000 ₪. בנוסף לשכר זה, יקבל המערער 4000 $ נוספים, אשר מהווים את התוספת עבור ביצוע העבודה בחו"ל.

כן נקבע כי המערער יהיה זכאי ל-20 ימי חופשה שנתית כאשר הוא מבצע את עבודתו בחו"ל, ול-15 ימי חופשה במהלך העבודה בארץ. בכל הנוגע להפרשות שכר, זכאי המערער להפרשה לביטוח מנהלים, וזאת החל מהיום הראשון של העבודה בחברה.

המערער עבד בחברה לתקופה שמיום 5.6.08 ועד ליום 11.9.08, קרי 3 חודשים ו-6 ימים בלבד.

תביעת החוב:

המערער הגיש תביעת חוב על יסוד ההסכם ובהתאם לעבודתו. סכום תביעת החוב הגיע לסך של כולל של 111,050 ₪, בהתאם לחלוקה הבאה:

שכר עבודה 39,500 ₪ .

דמי פדיון חופשה 12,850 ₪ .

דמי הודעה מוקדמת 42,600 ₪ .

פיצויי פיטורין והפרשה לתגמולים 16,100 ₪.

הכרעת המנהל המיוחד:

המנהל המיוחד בהכרעתו קיבל את רכיב שכר העבודה במלואו וקבע כי המערער זכאי לסך של 39,500₪. בכל הנוגע לדמי הודעה מוקדמת, נקבע שהמערער זכאי לסך של 3,198 ₪, וגם דמי פדיון חופשה, בסכום שתוקן בתגובת המנהל המיוחד בבקשה זו, מזכים את המערער לסך של 3,198 ₪.

המנהל המיוחד בדעה שההסכם אינו יכול לגבור על הוראות הדין הקוגנטי, ולכן אין המערער זכאי ליותר מהקבוע בחוק (להלן: "חוקי המגן בעבודה"); בין אלה: פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה–1995 (להלן: "החוק"); חוק הגנת השכר, התשי"ח–1958; חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א–2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"), וחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית").

השגות המערער:

לטענת המערער, חרף העובדה שהערעור לא נסב על שכר העבודה, שכן שכר העבודה לשיטתו שולם במלואו, שגה המנהל המיוחד עת לא כיבד את ההסכם בכל הנוגע לרכיבים הנלווים לשכר העבודה. המערער סבור, כי משעה שהמנהל המיוחד אישר את רכיב שכר העבודה במלואו, וזה נגזר מכוח ההסכם, היה מקום להכיר גם ביתר רכיבי השכר הנתבעים בתביעת החוב, וחשבם בהתאם לשכר המתאים ששולם בכל תקופת עבודה. מוסיף המערער וטוען שמאחר ועסקינן בזכויות סוציאליות יש לפרש את הוראות החוק כְּכאלו שמיטיבות עם העובד, ובמיוחד במקרה דנן, בו לטענתו אין עוד נושים לחברה וקופת כספי החברה ריקה.

כימות הסכומים המגיעים למערער לעמדתו:

באשר לדמי הודעה מוקדמת סבור המערער' כי בהתאם להסכם הוא זכאי לסך של 39,431 ₪; באשר לפדיון ימי חופשה סבור המערער שהוא זכאי לסך של 11,541 ₪ נוספים. יוער וכפי שנאמר לעיל, כי המנהל המיוחד אישר שנפלה שגגה בהחלטה ומשכך העמיד את פדיון דמי החופשה על סכום של 3198 ₪, בהתאם לתחשיב שווי יום עבודה. באשר לרכיב הפיצויים והתגמולים, סבור המערער כי מאחר והחברה לא הפרישה עבורו כל כספים, הוא זכאי לתבוע הן את החברה והן את המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), בגין הכספים שלא הופרשו לזכותו. לטענת המערער, הוראת סעיף 180 לחוק, מורה כי חוב שכר עבודה מוגדר כסכומים שהיו צריכים להיות מנוכּים משכרו של המערער, ולכן יש להכיר אף ברכיב זה כחלק מההגדרה של שכר עבודה. בהתאם לכך, סבור המערער כי הוא זכאי לסכום של 16,100 ₪.