בלומברג נ' קואופרטיב אגד ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ברחוב הרצל 165 ברחובות ביום שישי 25.11.11, בסביבות השעה 15:00.

2. לגרסת התובע, הוא החנה את רכבו במקום המותר לחניה לפני תחנת אוטובוסים , כאשר לפניו חנו כלי רכב נוספים, אם כי אלה כנראה חנו סמוך מדי למתחם התחנה, ובמקום האסור לחניה.

3. הוא חזר לרכב, לאחר ביצוע הקניות, הגיע אליו מאחור לכיוון דלת הנהג, כאשר מדובר ברכב בעל שתי דלתות בלבד, פתח הדלת וכשהוא עומד ונשען קדימה אל תוך הרכב על מנת להכניס המוצרים שקנה אותם על הכיסא הנוסע, ובשעה שכול גופו היה ברכב למעט רגל אחת שלו, שעוד היתה בחוץ, שמע חבטה "בום", יצא החוצה, ואז ראה שאוטובוס מפרקי נכנס לתחנה ומיד ממשיך בנסיעה.

4. למרות שבמקום יש מפרץ חניה, האוטובוס לא עמד בדיוק בחניה אלא במקביל לה.

האוטובוס המשיך בנסיעה והוא נאלץ לרדוף אחריו וכאשר פגש בנהג האוטובוס, אמר לו האחרון, כי נהג אחר אמר לו שהוא פגע ברכב, אם כי הוא עצמו לא הרגיש ולא שמע דבר.

5. הנתבע 2, נהג האוטובוס מסר בעדותו, כי אכן יש תחנה במקום, אולם אין מפרץ חניה כטענת התובע. בעדותו מסר, אם כי לא בהחלטיות, כי הגיע לתחנה וקרוב לוודאי שעצר משום שהוא לוקח נוסעים משם, ונוכח כך שבצד הדרך לפני התחנה חנו מכוניות בצד ימין, הוא סוטה מעט בהתאם למצב, אולם אין לו אפשרות להיכנס בזוית, כי זהו רכב מפרקי. נוכח כך, הוא עוצר בצורה ישרה במקביל לתחנה, גם בשל העובדה שבמקום חונות מכוניות. הוא לא ראה את מכונית התובע ולא שמע דבר.

לאחר שהתובע הגיע אליו, הוא חיפש פגיעה באוטובוס ומצא כי אכן בסוף האוטובוס בחלקו המפרקי האחורי בצדו הימני, ליד דלת השירות היה שפשוף של צבע. בעדותו מסר, כי הוא משער שבעת חלף על פני רכב התובע החונה, פתח האחרון את דלת הרכב והדלת היא זו שפגעה באוטובוס ולא האוטובוס הוא זה שפגע בדלת.

6.בכתב ההגנה, נטען, כי המקום בו חנה התובע אסור לחניה עקב קרבתו למתחם התחנה, אולם התובע טען, כי הוא חנה במקום שכן מותר לחניה במרחק מתאים ממתחם החניה, אם כי יתכן ששתי מכוניות שחנו לפניו אכן חנו שלא כחוק.

7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ובמסמכים המצורפים אליהם, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, והמוצגים שהציגו בפני במהלך הדיון, אני קובע כי יש לייחס את קרות אירוע התאונה על שכמו של התובע.

8.אני סבור כי אכן קרות אירוע התאונה מתיישב עם גרסת הנהג האוטובוס, לפיו פתיחת הדלת היתה בעת שהאוטובוס חלף על פני רכבו החונה של התובע ולא קודם לכן.

גרסה זו, מתיישבת אף עם דברי התובע בעצמו, שמסר כי האוטובוס לא נכנס למפרץ החניה אלא עצר במקביל לתחנה.

יצויין, כי עצם פתיחת דלת רכב לכיוון כביש בו חולפים כלי רכב, מחייב זהירות יתר, תוך התחשבות במצב התנועה ובאילוציה. ראה לעניין זה האמור בתקנה 80(א) לתקנות התעבורה: "לא יפתח אדם דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".

9.אשר על כן, אני דוחה התביעה.

אין צו להוצאות.

10.לצדדים הזכות לקבלת רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום מיום שיקבלו את פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.