אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בלום ואח' נ' בר לב ואח'

בלום ואח' נ' בר לב ואח'

תאריך פרסום : 10/03/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
3182-08
10/03/2011
בפני השופט:
ד"ר איריס סורוקר

- נגד -
התובע:
1. אסתר בלום
2. דוד פרדריק בלום

הנתבע:
1. עמית בר לב
2. סימי נוי בר לב

פסק-דין

פסק דין

כללי

בפני תביעה ותביעה-שכנגד העוסקות בטענות הדדיות של צדדים להסכם למכירת דירה. ההסכם נכרת ביום 26.8.2007, בין התובעים (המוכרים) לנתבעים (הרוכשים) (ר' נספח ב' לתצהיר התובע). בתביעתם עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לפצותם בסכום הפיצוי המוסכם שלפי החוזה בגין הפרת ההסכם בנקודות שונות; בשערוך ההסכם מחמת עיכוב בתשלומי הרכש וירידת שער הדולר; וכן בגין עוגמת נפש בגין התנהלות חסרת תום-לב (ר' ס' 68 לכתב התביעה, כפי שתוקן בדיון מיום 28.6.2009).

הנתבעים ביקשו להדוף את התביעה מכל וכל. הוגשה תביעה-שכנגד, בה עתרו לחייב את התובעים לפצותם בפיצוי המוסכם בגין הפרת התחייבות להמציא אישורים לרישום הערת אזהרה; בהשבת תשלום שלטענתם שילמו ביתר לכיסוי המשכנתא בבנק; וכן בגין עמלות ששילמו לצורך הפקדת פקדון דולרי; בנוסף עתרו לפצותם בגין הוצאת מכשירי חשמל מהדירה בטרם נמסרה לקונים.

במישור הדיוני: מטעם התובעים העיד התובע. מטעם הנתבעים העיד הנתבע וכן עו"ד ראובן אבירם. העדים נחקרו בפני. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בטענות הצדדים כסדרן.

התביעה העיקרית

שיהוי בחתימת הסכם – בין הצדדים נכרת זכרון דברים ביום 4.7.2007 (נספח א' לתצהיר התובע). לפי סעיף 7 בו, "החוזה ייערך תוך פרק זמן של עד 45 יום לשביעות רצונם של הצדדים...". בפועל, ההסכם נחתם רק ביום 26.8.2007 (נספח ב' לתצהיר התובע). התובעים טענו כי הנתבעים השתהו בכריתת הסכם, "משכו את הזמן" עד לגבול המוסכם, ואף אחרו בשמונה ימים מעבר לכך (ס' 5 לסיכומיהם). לטענתם, האיחור הסב להם נזק: התובעים התעניננו ברכישת דירה בפרויקט של "גינדי אחזקות", והיו זקוקים לתשלום מהנתבעים; העיכוב בחתימה, סיכל, לדבריהם, את הזדמנותם לרכוש דירה חלופית (ס' 13-11 לתצהיר התובע).

התשתית הראייתית מלמדת כי המועד בו נחתם ההסכם קשור לעבודת עורכי הדין שטיפלו בעריכתו. ביום 15.8.2007 פנו התובעים בכתב לבא-כוחם, עו"ד שלטון, וציינו: "שוחחנו עם הקונים ונאמר לנו כי עו"ד שלהם מר ראובן אבירם שלח לך כבר טיוטה מתוקנת אשר לא עדכנת אותנו עליה..." (נספח ד' לתצהיר התובע). עו"ד אבירם מצידו העיד, כי תחילה לא ידע על זכרון הדברים (עדותו בפ' ע' 27 ש' 2), ומכל מקום לא סבר שקיימת דחיפות בעריכת ההסכם ("אני לא אוטומט, אני לא חייב לעבוד לפי לחיצה על כפתור, יש לי הרבה עבודה, אולי הייתי בחו"ל, אולי הייתי עסוק, לי לא בער. אני עו"ד 41 שנה, אני לא מחפש לקוחות, להפך, אני לא עובד עם לקוחות שלא לשביעות רצוני, אני לא רץ לעשות חוזים, אני עובד לפי הקצב שלי"; פ' ע' 27 ש' 11-13).

התובעים לא הוכיחו שנגרם להם נזק כתוצאה מאותו עיכוב (קל). התענינותם ברכישת דירה חלופית טרם הבשילה לכלל חוזה מחייב. הטענה כי העיכוב גרם להם להפר "התחייבות בע"פ" למנהל המכירות של חברת גינדי (ס' 5 לסיכומי התשובה) – לא הוכחה. לא הובהר מה היה תוכנה של ה"התחייבות" ומהו הנזק שנגרם בגין כך למי מהצדדים, אם בכלל. אשר לטענה כי הפסידו את "קורת הגג העתידית שלהם" (ס' 40 לסיכומיהם) – זו נראית מופרזת. ככל שהדירה בפרויקט גינדי היתה כה משמעותית, ניתן היה לשקול נטילה של הלוואת גישור. אשר לטענה בדבר התייקרויות בשוק הנדל"ן (ס' 5 לסיכומי התשובה) -- ידוע כי שוק זה סובל מתנודתיות בישראל, וכי שינויים בשער הדולר עשויים לייקר את מחירי הדירות. אין מקום לנסיון לגלגל על הנתבעים אחריות בקשר לכך.

זאת ועוד: בזמן אמת, התובעים לא ראו באיחור בכריתת ההסכם משום הפרה מהותית של זכרון הדברים, שהרי בחרו שלא לבטלו. ולהיפך: הם התקדמו בתהליך המוסכם, וחתמו על הסכם. בחתימתם מחלו על האיחור. וראו גם מכתב התובעים לעו"ד אבירם מיום 27.1.08, נספח 11 לתצהירו של עו"ד אבירם; במכתב מציינים התובעים "שהלכו לקראת" הנתבעים, "כאשר המתנו בין זכרון הדברים שנחתם לבין החוזה". משמע, התובעים השלימו עם העיכוב הנ"ל. אין מקום לטרוניתם היום, המועלית בדיעבד.

הטענה להסתרת זכרון הדברים –לפי הנטען, זכרון הדברים "הועלם" מהחוזה, וזאת על מנת להסתיר מרשויות המס את המועד ה"אמיתי" בו סוכמה העיסקה (ס' 33-34 לסיכומי התובעים). הנתבעים השיבו, כי הסיבה לאי איזכורו של הזכ"ד בהסכם נעוצה בשיקוליו של עורך-הדין שטיפל בענין; עו"ד אבירם הבהיר: "אם היה רשום תאריך זכרון הדברים, העסקה היתה מחושבת ליום הזכ"ד ואז הדיווח למס שבח ולמס הרכישה היה מאוחר יותר מאשר 50 יום והצדדים היו צפויים לקנס על הגשת הדו"ח באיחור, לכן לא רציתי" (פ' ע' 27 ש' 31-33).

הנתבע הודה בחקירתו, כי נעשה ניסיון להשיג הטבת מס (פטור ממס רכישה, לפי חיקוק שתחילתו ביום 1.8.2007): "ש. כמה כסף חסכת בעקבות הטבת המס הזאת? ת. סדר גודל של 15,000 ₪. אמרו זאת במהלך חתימת ההסכם. אני חושב שעו"ד שלטון אמר, שמעתי אותם מדברים על זה" (פ' ע' 21 ש' 19-21). בהמשך העיד: "זומנתי על ידי מס שבח לבדיקה. הבנתי שהיתה טעות, שילמתי ובזה נגמר הענין. לא היה הליך פלילי" (פ' ע' 21 ש' 26-27).

התובע טען: "נראה אם כן כי הנתבעים הונו את רשויות המסים, הנתבעים נחקרו בענין, אולצו לשלם קנסות, וגררו אותנו ללא עוול בכפנו למסכת של עדויות וחקירות של שבע שעות!!, תוך גרימת טרחה מרובה ואי נעימויות" (ס' 31 סיפא לתצהירו). אך בחקירתו הודה, כי זומן למס הכנסה בקשר לענין אחר: "... הזמינו אותי למס הכנסה, פחדתי שעלו על הדבר הזה, מיד זרקתי את הדברים האלה ומסתבר שלא זימנו אותי בגלל זה" (פ' ע' 9 ש' 29-30).

אכן, חקירה על ידי רשות המס היא ענין בלתי נעים; ואולם התובע הודה שזומן להחקר בענין אחר. אין חולק שלא התקיים הליך פלילי, והתובע לא נקנס. אשר ל"אי הנעימות" – אין להפריז בכגון דא. רשות המס לא ייחסה לתובע נסיון להתחמק ממס או סיוע להתחמקות ממס. בנוסף, התובע לא חלק על כך שידע מראש על נסיון הרוכשים להנות מהטבת המס (כדבריו: "פחדתי שעלו על הדבר הזה..."). אם סבר כי נפל פגם במהלך הנ"ל, היה יכול לדרוש במפגיע כי זכרון הדברים יאוזכר בהסכם. יש לזכור כי התובעים היו מיוצגים בעת כריתת ההסכם ע"י עו"ד שלטון (ר' למשל עדות התובע בפ' ע' 8 ש' 33 עד ע' 9 ש' 6).

הנה כי כן, התובע ידע מראש על נסיון הנתבעים להשיג הטבת המס, ולא דרש את איזכור הזכ"ד בהסכם. הוא היה מיוצג ויכול היה להתייעץ בכגון דא. בסופו של יום, לא נגרם לו כל נזק מחמת הבירור שערכה הרשות. אשר על כן, תביעת התובעים בראש זה – נדחית.

עיכוב בתשלום סך של 30,000$ – התובעים טענו כי הנתבעים עיכבו את רישום הערת האזהרה לטובתם, ועל כן נגרם עיכוב בשחרור סך של 30,000$ שהופקד בנאמנות (ס' 36-56 לסיכומיהם). התובעים הפנו למכתבם לב"כ הנתבעים מיום 11.10.2007, שם טענו כי כל המסמכים הרלבנטיים מהבנק המלווה נמסרו כבר ביום 25.9.2007, וקבלו על העיכוב ברישום הערת האזהרה (נספח ו' לסיכומיהם).

המועד לביצוע התשלום הנ"ל נקבע בסעיף 5א להסכם: "... סך בשקלים השווה ל- 30,000$ ... יופקדו בידיו הנאמנות של עו"ד עמנואל שלטון [ב"כ התובעים] עד לקבלת הסכמה לרישום הערת אזהרה לטובת הקונה. לאחר רישום הערת האזהרה לטובת הקונה, יועבר הסכום לידי המוכר". החוזה לא קבע מועד מדויק לרישום הערת האזהרה. מן הסתם, הכוונה החוזית היתה לרשום הערת האזהרה מוקדם ככל הניתן. בפועל, רישום הערת האזהרה נעשה רק בשלהי נובמבר 2007 (ר' אישור מיום 29.11.2007 לרישום הערת האזהרה בטאבו, נספח 9 לתצהירו של עו"ד אבירם).

עיון בתשתית הראייתית מלמד כי התובעים ידעו שרישום הערת האזהרה מתעכב, והשלימו עמו. במכתבם לעו"ד אבירם מיום 6.11.2007 כתבו: "לאחר שיחתנו עם עו"ד שלטון עמנואל בתחילת אוקטובר 2007, הוא עדכן אותנו כי אתה תעשה את רישום הערת האזהרה לטובת לקוחותיך משפחת בר-לב, ב – 1.11.07 בגלל מגבלת החצי שנה שנתן בנק לאומי למשכנתאות" (ההדגשה הוספה; נספח ט'1 לתצהיר התובע). מהי אותה "מגבלת החצי שנה" שהתובע התכוון אליה במכתבו?

לפי סעיף 15 להסכם, רישום הערת אזהרה לטובת הנתבעים הותנה בקבלת הסכמה של צד ג': בעלי הקרקע; וזאת מחמת שהתובעים טרם נרשמו כבעלים של הדירה (ר' ס' 5 לתצהירו של עו"ד אבירם). בעלי הקרקע מצידם התחייבו כלפי הבנק המלווה שלא לרשום הערת אזהרה לטובת רוכש חדש ללא קבלת הסכמתו של הבנק (ס' 6 לתצהירו של עו"ד אבירם; כן ר' מכתב מיום 17.9.2007 מאת ב"כ בעלי הקרקע, נספח 3 לתצהירו של עו"ד אבירם). עו"ד אבירם הסביר:

"הבנק התנה את הסכמתו לרישום הערת האזהרה לטובת בר לב בכך שאם בתוך חצי שנה בלום לא יפרעו את המשכנתא שנטלו מהבנק לרכישת הדירה, יהא הבנק רשאי למחוק את הערת האזהרה לטובת בר לב. לצורך כך דרש הבנק, כתנאי למתן הסכמתו לרישום הערת האזהרה, כי בר לב יחתמו על אישורים לפיהם הם מסכימים למחיקת הערת האזהרה בתוך חצי שנה אם לא תיפרע המשכנתא של בלום ועל ייפוי כוח בלתי חוזר המייפה את כוחם של ב"כ הבנק למחוק את הערת האזהרה שתירשם לטובת בר לב" (ההדגשה הוספה; ס' 8 לתצהירו).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ