בלוך נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על פסק דינו והחלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתנו ביום 12/06/13, על ידי השופט שמואל יציב בתיק תת"ע 7487-10-12.

המערער הובא לדין בגין עבירה של נהיגה בשכרות, הוא זומן להקראה ליום 18/11/12. המערער הגיש בקשה לדחיית הדיון ובית משפט לתעבורה נעתר לבקשתו. הדיון נדחה ליום 14/01/13. במועד זה, המערער לא התייצב ועל כן, בית משפט לתעבורה הרשיע אותו בהיעדרו וקבע מועד לטיעונים לעונש ליום 30/04/13.

המערער התייצב לישיבה הקבועה. בדיון הוסבר לו על ידי בית משפט שהוא הורשע בהיעדרו וכי יש לו זכות להגיש בקשה לביטול הכרעת הדין תוך 30 יום ועל כן, הדיון נדחה ליום 12/06/13.

במועד הקבוע לטיעונים לעונש, קיים בית משפט קמא דיון גם בבקשה לביטול הכרעת הדין שניתנה בהיעדר והחליט לדחותה.

בית משפט לתעבורה ציין כי המערער זומן לישיבה שנקבעה ליום 14/01/13, אך לא דרש את הזימון וכי על פי תוצאות בדיקת הינשוף, נמצא בגופו ריכוז של 350 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

בית המשפט לתעבורה שמע את טיעוני הצדדים לעניין העונש והטיל על המערער את העונשים הבאים:

24 חודשי פסילה בפועל בניכוי חודש פסילה מנהלית, 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, כמפורט בגזר הדין ו- 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

הערעור שבפניי מופנה כנגד החלטת בית משפט לתעבורה שלא לבטל את הכרעת הדין שניתנה בהעדר ולחילופין, לעניין העונש.

המערער ביקש לתת לו את יומו בבית המשפט וטען כי עקב קריאות רבות לשירות מילואים והעובדה כי הדיון היה בסמוך למבצע "עמוד ענן", הוא לא דרש את הזימון.

עוד טען בא כוח המערער, כי תוצאת בדיקת המאפיינים תומכת בטענת המערער שהוא לא היה שיכור, אם כי הוא לא טען דבר לעניין תוצאות בדיקת הינשוף.

לחילופין, טען בא כוח המערער כי בנסיבות העניין ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, יש להקל בדינו ובמידה והערעור יידחה, ביקש להורות על כך שתחילת ריצוי עונש הפסילה יהיה ביום 01/08/13.

המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. המערער זומן כדין ולא התייצב. לטענתה, אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא וכמובן, העונש שהוטל, אינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת, הואיל ומדובר בעונש המינימום הקבוע בחוק.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט השלום לתעבורה, בפסק דינו, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

אין בפיו של המערער כל טענה שיש בה כדי לבסס עילה אחת משתי העילות הדרושות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

האחת, אין בפי המערער כל הסבר סביר להיעדרות מהדיון והשנייה, אין בידו להציג ראיות ולו לכאורה שיש בהן כדי לבסס קיומו של חשש ממשי לעיוות דין.

המערער זומן כדין ולא דרש את הזימון, על כן, הורשע בהיעדרו, כדין. לעניין העונש, הוא הביא בפני בית משפט קמא את טענותיו ובסופו של יום הוטל עליו עונש הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק.

יש לציין עוד כי בית משפט השלום לתעבורה התחשב במצבו האישי והכלכלי של המערער ולא הטיל עליו קנס כספי כלל ועיקר.

בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום לתעבורה ולא בעונש שהוטל על המערער שהינו עונש המינימום הקבוע בחוק. גם רכיבי הענישה האחרים אינם חורגים מהמקובל במקומותינו.

על כן, על המערער לקיים את גזר הדין ולהפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט ביום 01/08/13.