בלדב נ' חברת החשמל לישראל בעמ

החלטה

התובע עותר בתביעתו זו לסעדים שונים הנובעים מפיטוריו מהנתבעת ובכללם – חזרה לעבודה, השלמת פיצויי פיטורים ופיצויים עונשיים שונים בגין פיטוריו.

כאמור בהחלטה מיום 2.1.14, אחת מעילות התביעה העיקריות מבוססת על תקנות העסקת נכי מלחמה, תשי"א-1951 (להלן - תקנות נכי מלחמה), אך עד לאותו מועד התובע לא התייחס לעובדה הנחוצה לצורך זה והיא כי נרשם בלשכת שירותי שיקום והנצחה במשרד הבטחון. בהודעת התובע מיום 27.1.14, נמסר כי לטענת התובע אכן כך הדברים והתובע אף ביקש לצרף את משרד הבטחון כצד נדרש בהליך.

לאחר שאכן נתבקשה עמדת משרד הבטחון, היא נמסרה ביום 7.4.14, ובה הבהיר משרד הבטחון כי כבר בשלהי שנת 2010 הובהר לתובע על ידי הלשכה המשפטית שתקנות נכי מלחמה אינן חלות על העסקתו, וזאת מאחר והתובע אינו מקבל תגמול מכוח חוק הנכים (תגמול ושיקום). משרד הבטחון הפנה למכתבו מיום 29.12.10 לב"כ התובע והמכתב צורף לעמדת משרד הבטחון (להלן –המכתב).

בעקבות כך, ביקשה הנתבעת לחייב התובע בהוצאות, בגין כך שהסתיר עד כה את מכתבו זו של משרד הבטחון מידיעת בית הדין והנתבעת ואף טען בניגוד למכתב זה, כאילו לא קיבל תשובה ממשרד הבטחון, במסגרת הדיון האחרון. התובע השיב לבקשה והפנה לכך, שלמעשה משרד הבטחון לא השיב בשלילה לשאלה אם התובע נרשם בלשכת שירותי שיקום והנצחה וכי תשובתו לפיה התקנות אינן חלות עליו, רק מחמת שקיבל מענק ולא תגמול, סותרת את הוראות החוק והתקנות.

התובע הוסיף וביקש לחייב את משרד הבטחון להשיב לשאלות שהופנו אליו בהחלטה מיום 19.3.14.

הכרעה

בסע' 13 להחלטת בית הדין מיום 4.7.13, ניתן צו לגילוי מסמכים. התובע לא טוען שגילה מסמך זה, אשר נשלח אליו מטעם משרד הבטחון, למרות שלא יכול להיות שהוא רלוונטי להליך, גם אם לטענת התובע שגוי. התובע אף הגיש תצהירי עדות ראשית בתיק ולא צירף אליהם את המכתב או הזכיר דבר קיומו.

יתרה מכך, צודקת הנתבעת שבעת הדיון בפני, ביום 2.1.14 טען ב"כ התובע בהאי לישנא: "פניות נעשו לאגף השיקום. תשובה מפורטת מאגף השיקום מה חל ומה לא חל, אין תשובה בידינו" (עמ' 12, ש' 27, ההדגשה הוספה). התובע אמנם האריך בדברים במסגרת תשובתו לבקשת הנתבעת לחייבו בהוצאות, אך לא טען שהמכתב לא הגיע לידיו ולא מסר כל הסבר מדוע לא גולה במסגרת הליך גילוי מסמכים.

זאת ועוד. מועד המכתב הינו בעיצומו של דיון בבקשה לצו זמני שהגיש התובע באשר לפיטוריו. החלטת בית הדין בעניין הצו הזמני ניתנה רק ביום 18.1.11, ואף על פי שמדובר בסעד מן היושר, לא מצא לנכון התובע לגלות מכתב מהותי זה לבית הדין ולצד שכנגד.

בנסיבות אלו, יש בסיס לבקשה לחיוב התובע בהוצאות בגין התנהלות זו. נוכח טענת התובע כי חיוב בהוצאות, נוסף על סכומי הוצאות שכבר שילם במהלך ההליך לנתבעת, עשוי להקשות עליו המשך ניהול ההליך, אני מחייבת את התובע בתשלום הוצאות לנתבעת בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין בתיק.

באשר לבקשת התובע לחזור ולחייב את משרד הבטחון להשיב לשאלות בית הדין בהחלטה מיום 19.3.14, אינני מוצאת לנכון להיעתר לה. משרד הבטחון הודיע עמדתו כי תקנות נכי מלחמה אינן חלות על עניינו של התובע ונימק עמדתו. בין אם עמדתו בדין ובין אם לאו, הרי זה נתון להחלטה שיפוטית, ואינני מוצאת מקום להוסיף ולשאול בעניין, תוך ששמורה לתובע הזכות לזמן עד מטעם משרד הבטחון, ככל שהוא סבור שיש בכך כדי לסייע לתביעתו.

סוף דבר

התובע ישא בהוצאות הנתבעת כאמור בסע' 8 לעיל.

ככל שלא תוגש כל בקשה נוספת בתוך 14 ימים מהיום – יעלה התיק לקביעת מועד להוכחות.

עיון

ניתנה היום, כ"ו אייר תשע"ד, 26 מאי 2014, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: