בלאנדוב נ' אבירן

פסק דין

1.על פי טענת התובעת, ב-9.7.12 הנתבע הציע לה לרכוש רכב מסוג רנו קליאו משנת 1996. הנתבע הגיע לבית התובעת עם הרכב והתובעת נסעה מספר דקות והרכב נסע באופן תקין. הנתבע הבטיח לתובעת שיתקן את הרכב עבורה במידת הצורך ויחליף חלקים ויסדר בעיות של פח וצבעו. כמו כן הנתבע אמר לתובעת שיהיה עליה לשלם בין 7,500 ₪ עד 8,000 ₪. כאשר התובעת שאלה אם אפשר לנהל מו"מ על המחיר טען הנתבע לפניה כי בעל הרכב דורש 6,500 ₪ והיתרה נובעת מהתיקונים שהתובע יבצע ועבורה.

התובעת בכתב תביעתה מוסיפה:

"לאור ההבטחות שלו על סמך ההכרות המסויימת לו איתו ובעקבות ההפצרות שלו על כך שהרכב יהיה מעולה בשבילו השתכנעתי ושלמתי את הסכום המלא – 8,000 ₪."

2. התובעת טוענת שהנתבע הפר את ההסכם ביניהם, והיא עותרת לפיצוי בסכום של 15,000 ₪. העברת הבעלות בוצעה על ידי הנתבע עבור התובעת והתובע הביא לה את הרכב לאחר למעלה מחודש ותוך זמן קצר התברר לתובעת שמצבו של הרכב ירוד ביותר, והנתבע לא שפץ דבר. כמו כן התברר שבעל הרכב דרש מחיר של 2,700 ₪ עבור הרכב, ולא 6,500 ₪ כטענת הנתבע, ושהנתבע שלשל את כספיה לכיסו ולא הוציא כסף על תיקונים כלל.

ביום 17.8.12 התובעת בדקה את הרכב במכון קומפיו קאר ותוצאות הבדיקה העידו שלא עבר שיפוץ כלל ומצבו גרוע. מכאן תביעתה.

התובעת עותרת ל-15,000 ₪ וטענה שסכום זה בא לפצותה בסך 8,000 ₪ עבור מחיר הרכב, הוצאות ביטוח של 3,700 ₪ והיתרה עקב עוגמת הנפש והוצאותיה. בעדותה מסרה התובעת שהיא מכרה את הרכב תמורת 1,100 ₪, ואף הוסיף כי הוצאות הביטוח הוחזרו לה.

3.הנתבע טען נמרצות שהיו יחסים רומנטיים בינו לבין התובעת ושאכן הסכים לחפש רכב עבורה. כמו כן טען הנתבע שאכן הוציא סכומים רבים בתיקונים ושיפוצים. באשר למבחן של קומפו קאר – טען הנתבע ש "אין עוררין על כך שמכון הבדיקה הנ"ל הינו מכון איננו אמין הן לטענת משרד התחבורה שסגר והחרים הרשיוןמספר פעמים רבות והן משמעות בכל העיר נתניה שבה מתגוררת התובעת" (סעיף 11 לכתב ההגנה).

הנתבע אף טען שהתובעת ידעה מפיו שבעל הכב דורש רק 2,700 ₪.

להשלמת התמונה יש להוסיף כי בעל הרכב הקודם התייצב בבית המשפט ואשר כי מכר את הרכב לנתבע תמורת 2,700 ₪ והוסיף "הוא לא אמר לי שהוא הולך למכור את הרכב הוא אמר שהוא מכונאי ומתמצא ובדק את הרכב וזה היה לשביעות רצונו". (עמ' 2 לפרוט' שורות 17-18).

אכן אשר בעל הרכב שכעבור חודש התקשרה אליו התובעת ובקשה לדעת כמה כסף קבל עבור הרכב.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכי התיק החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד ולהלן הנימוקים לכך:

1.דובר בפרשה מוזרה שהנסתר בה עולה על הגלוי. התובעת מסיבות השמורות עמה לא הייתה מוכנה להודות שהייתה מערכת יחסים רומנטיים עם הנתבע – אם כי לשיטתי, אין כל הסבר הגיוני, לאופן ביצוע העסקה מבלי קשר קרוב בין הצדדים.

2.מקובלת עלי טענת התובעת שהנתבע לא מסר לה את האמת לגבי המחיר שדרש בעל הרכב. כמו כן שוכנעתי שהנתבע לא פעל בתום לב והסתיר את המידע מהתובעת – ואף הגדיל ועשה כאשר טען שלא בצדק שהשקיע סכומים רבים בשיפוץ ותיקון הרכב.

3.יחד עם זאת אין בסיס לעתירת התובעת לפיצוי של 15,000 ₪. מגיע לה ההפרש בין 2,700 ₪ שהיה השווי האמתי של הרכב – לבין 8,000 ₪ שהנתבע גבה ממנו – דהיינו 5,300 ₪.

מקובלת עלי שאף מגיע לתובעת הוצאות הבדיקה 500 ₪, והוצאות שונות בסכום נוסף של 500 ₪. כל יתר טענותיה אינן מבוססות כלל.

אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובעת 6,300 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום ואם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.