פסק דין
זוהי תביעה לתשלום שכר טרחה עבור שירותים שנתן התובע לנתבע.
על פי הנטען בכתב התביעה, התובע הינו כלכלן בהשכלתו ועוסק בייעוץ עסקי. לטענת התובע, נתן לנתבע שירותים, כפי שיפורט להלן, והנתבע לא שילם לו תמורתם. כבר כעת אציין, כי אין חולק כי התובע אינו עורך דין.
התובע מסר בכתב התביעה ובעדותו, כי בראשית חודש מרץ 2010 פנה אליו הנתבע וביקש שיסייע לו בקבלת משכנתא לשם מימון בנית קומה נוספת על גג ביתו. הנתבע מסר לו, כי הבנק אליו פנה סרב לתת לו משכנתא בטענה שכבר קיבל משכנתא בעבר. הפגישה הראשונה בין השניים התקיימה במשרד בנו של התובע. באותה פגישה הסתבר, כי ביתו של הנתבע אינו רשום על שמו אצל רשם המקרקעין, ולכן לא ניתן היה לקבל משכנתא על הבית. בהמשך התקיימו עוד מספר פגישות בין השניים, בביתו של הנתבע. ממסמכים שהציג הנתבע בפני התובע למד התובע, כי ביתו של הנתבע בנוי על קרקע לגביה מתנהל תיק הוצל"פ. עוד הסתבר, כי הנתבע שילם לעו"ד ג'סאר אשרף סכום של 60,000 ₪ כדי לרכוש את זכויות הבניה על גג ביתו. בעקבות זאת ביקש הנתבע לקבל את שירותיו של התובע בנושאים נוספים: החזר הסכום של 60,000 ₪ ששילם לעו"ד אשרף; קבלת אישור הוועדה המקומית לחריגת בניה בביתו; טיפול מול המועצה המקומית בפלישה למגרש עליו בנוי בית הנתבע; ובירור מצב זכויות הבניה על גג ביתו של הנתבע.
לטענת התובע, עבור טיפולו בנושא המשכנתא דרש מן הנתבע סכום של 12,500 ₪ ומע"מ, אך לאור הקשיים שנתגלו בהמשך לא יצא הדבר אל הפועל. תמורת שירותיו הנוספים דרש מן הנתבע סכום של 12,500 ₪, והנתבע הסכים. בהמשך העביר לנתבע הסכם בו עיגן התחייבות זו, אך הנתבע לא חתם עליו (נספח ב' לכתב התביעה).
התובע מסר, כי בסך הכל הקדיש 25 שעות לטיפול בענייניו של הנתבע, לרבות ביצוע בדיקות שונות באמצעות האינטרנט בלשכת רשם המקרקעין וברשויות המס, עיון במסמכים, פגישות עם הנתבע, וכן הכנת מכתבים ומסמכים לגורמים שונים, עליהם חתם הנתבע עצמו. תקופת טיפולו בענייני הנתבע היתה החל בראשית חודש מרץ 2010, ועד אמצע חודש מאי 2010.
התובע הגיש כראיה מטעמו שני מכתבים שכתב עבור הנתבע לעו"ד אשרף, על מנת שזה ישיב לנתבע את הכסף ששילם לו (ת/1 ות/2). כמו כן הכין לנתבע בקשה להחזר פקדון לשם הגשתה ללשכת ההוצל"פ בחדרה, הכוללת גם תצהיר (ת/3). בנוסף כתב התובע עבור הנתבע מכתב לרשמת המקרקעין בנתניה (ת/5).
הנתבע מסר בכתב ההגנה ובעדותו, כי לא הסכים לשלם לתובע סכום של 12,500 ₪, ולכן גם לא חתם על ההסכם שהעביר לו התובע. לדבריו התובע אינו עורך דין אלא כלכלן, ומה שהוא צריך זה עורך דין. לגבי המכתבים לעו"ד אשרף מסר הנתבע בכתב ההגנה, כי התובע התנדב לעזור לו בכתיבת המכתבים ללא תמורה. בעדותו ציין, כי אם צריך הוא לשלם לתובע, הרי זה רק עבור המכתבים, ולא את הסכום שהוא תובע.
התובע תובע סכום של 14,500 ₪, בהסתמכו על ההסכם שצרף לכתב התביעה (נספח ב'). ואולם הסכם זה לא נחתם מעולם, ועל כן אין לו כל תוקף. התובע טען, כי הנתבע הסכים לשלם לו סכום זה בעל פה. אני דוחה טענה זו. עצם העובדה שהנתבע לא חתם על ההסכם מצביעה על חוסר הסכמה מצידו לשכר הטרחה הנקוב בו. אף טענת הנתבע, כי מדובר בעניינים המצריכים שירותיו של עורך דין, והתובע אינו עורך דין, ועל כן לא הסכים לשלם לתובע את הסכום הנתבע, הינה טענה סבירה והגיונית.
בהיעדר הסכם בין הצדדים בדבר שכר טרחתו של התובע היה מקום, לכאורה, כי אפסוק לתובע שכר ראוי בגין השירותים שהעניק לנתבע. ואולם איני סבורה כי יש מקום לפסוק לתובע שכר עבור שירותיו. זאת הואיל וכל הפעולות שביצע התובע עבור הנתבע הן פעולות שיוחדו למקצוע עריכת הדין בהתאם לסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין"). התובע אינו עורך דין, ועל כן בעשותו פעולות אלה עשה פעולות שנתייחדו לעורכי דין, דבר המהווה עבירה של הסגת גבול המקצוע לפי סעיף 96 לחוק לשכת עורכי הדין. נוסחם של סעיפי החוק הינו כדלקמן:
" 20. ייחוד פעולות המקצוע הפעולות המנויות להלן, לא יעשה אותן דרך עיסוק, או בתמורה אף שלא דרך עיסוק, אלא עורך דין; ואלה הפעולות: (1) ייצוג אדם אחר וכל טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני בתי משפט, בתי דין, בוררים וגופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית; (2) ייצוג אדם אחר וכל פעולה אחרת בשמו לפני - משרד ההוצאה לפועל; לשכת רישום הקרקעות; הפקיד המוסמך לענין חוק בתים משותפים, תשי"ג-1952 ; רשם החברות; רשם השותפויות; רשם האגודות השיתופיות; רשם הפטנטים והמדגמים; רשם סימני המסחר;פקיד השומה ונציג מס ההכנסה לענין פקודת מס הכנסה;המנהל לענין חוק מס שבח מקרקעין, תש"ט-1949; מנהל מס עזבון לענין חוק מס עזבון, תש"ט-1949; (3) עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי בשביל אדם אחר, לרבות ייצוג אדם אחר במשא ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה; (4) ייעוץ וחיווי דעת משפטיים."
" 96. הסגת גבול המקצוע
מי שאינו עורך דין ועושה פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעורכי דין, דינו - קנס חמשת אלפים לירות."
סעיף 98 לחוק לשכת עורכי הדין קובע:
"לא יזדקק בית משפט לתביעת שכר בעד שירות שנתן מי שאינו עורך דין, במידה שהיה בו שירות שנתייחד לפי חוק זה לעורכי דין."
המסמכים שערך התובע עבור הנתבע (ת/1, ת/2, ת/3 ות/5) הינם מסמכים בעלי אופי משפטי, ובהתאם לסעיף 20(3) לחוק לשכת עורכי הדין עריכתם הינה מהפעולות שיוחדו לעורכי דין. עצם העובדה שהתובע ערך את המסמכים והנתבע חתם עליהם בשמו אינה הופכת את עריכת המסמכים למותרת (לגבי פרשנותו של סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, לרבות לענין השאלה אלו הם מכתבים בעלי אופי משפטי, ראה: ת"א (מחוזי יר') 4033/02 לשכת עורכי הדין בישראל נ' מרגלית אלבז רביבו (13.11.05)).
הייעוץ שנתן התובע לנתבע לגבי זכויותיו במקרקעין ולגבי זכותו לקבל בחזרה את הכסף שמסר לעו"ד אשרף מהווים ייעוץ וחיווי דעת משפטיים, שיוחדו לעורכי דין בהתאם לסעיף 20(4) לחוק לשכת עורכי הדין.
משכך, אין התובע זכאי לשכר טרחה עבור פעולותיו, שהינן בניגוד לסעיפים 20 ו-96 לחוק לשכת עורכי הדין. אף אילו היה נחתם הסכם בין הצדדים הכולל תשלום שכר טרחה עבור שירותיו של התובע, הרי שהיה זה הסכם שתוכנו בלתי חוקי, ועל כן לא היה ההסכם ניתן לאכיפה (ראה: ת"א (שלום חד') 4208-07 ברוך בריס נ' שילה אוליבר קטי (14.1.10)).
אשר על כן הנני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסכום של 400 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.