בכרי נ' המכללה האקדמיה הערבית לחינוך בישראל-חיפה מס' תאגיד 580283976

פסק דין

אין חולק כי התובעת נשכרה על ידי הנתבעת להעביר שתי השתלמויות בנושא השפה הערבית במכללה ואכן עשתה כן.

לטענת התובעת, סוכם כי שכרה יחושב בהתאם לתעריף שנקבע בנציבות שירות המדינה, כאשר תעריף זה כולל תשלום בגין כל שעת הרצאה, החזר הוצאות נסיעה וגמול בגין ביטול זמן.

לטענת התובעת, סה"כ של השכר שהיתה זכאית לו הינה 21,249 ₪, כמפורט בכתב תביעתה.

בפועל, קיבלה התובעת מהנתבעת סך של 13,272 ₪, כך שהנתבעת נותרה חייבת לתובעת, לטענתה, את הסך של 7,977 ₪, בצירוף הפרשי מע"מ בסך של 99 ₪ ובסה"כ 8,046 ₪ והתובעת עותרת בתביעתה זו לחייב את הנתבעת בתשלומו לה.

לטענת הנתבעת, אין סה"כ השעות שהתובעת טוענת כי הרצתה בהם תואם בפועל את השעות עליהן דיווחה וקיים הפרש של 8 שעות שלגביו לא נתקבל מהתובעת כל תיעוד.

כן נכתב בכתב ההגנה כי הוסבר לתובעת שהנתבעת לא תישא בתשלום גמול ביטול זמן, הואיל וההשתלמויות שהעבירה התובעת עבור הנתבעת נקבעו, לבקשתה של התובעת, לאותם ימים שבהם עובדת התובעת כמדריכה בבתי ספר באיזור המשולש, הוא האיזור שבו נקבע כי תעביר את ההשתלמויות עבור הנתבעת.

אף לגבי הוצאות הנסיעה מביתה של התובעת עד למכללה, נאמר לתובעת כי אלה לא תשולמנה הואיל והתובעת נמצאת ממילא באיזור.

אף בעדותו בביהמ"ש, גרס כך נציג הנתבעת.

הנני מקבלת את טענות התובעת כי הינה זכאית לתשלום בגין מלוא השעות אותן פירטה בתביעתה, לרבות אותן 8 שעות שבמחלוקת וכן הינה זכאית למלוא הוצאות הנסיעה.

התובעת אישרה לגבי אותן 8 שעות כי אכן לא הגישה לנתבעת טופס דרישת שכר לגביהן, אך בפועל ניתנו שעות אלה על ידה ולראיה – דו"חות הנוכחות שהוגשו לביהמ"ש וסומנו תק/1 והחתומות על ידי התלמידות.

נראה הוא כי אף נציג הנתבעת, לאחר שעיין בדו"חות הנוכחות תק/1, לא עמד עוד על טענת הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לשכר בגינן.

זאת ועוד; הנני מקבלת אף את טענות התובעת כי הינה זכאית למלוא השכר, על כל הרכיבים המופיעים בתעריף נציבות שירות המדינה, משמע – אף תשלום בגין נסיעות ותשלום בגין ביטול זמן.

הנני דוחה את טענות הנתבעת, כאילו אין התובעת זכאית לתשלום בגין רכיבים אלה.

נציג הנתבעת אמנם העיד בביהמ"ש ואף הסביר בכתב ההגנה כי טען בפני התובעת שלא מגיע לה תשלום בגין נסיעות והפסד זמן, ברם אין כל טענה של הנתבעת עצמה כי התובעת הסכימה לכך וקיבלה על עצמה לעבוד עבור הנתבעת מבלי שתקבל החזר של הוצאות נסיעה ומענק בגין הפסד זמן.

כל זאת, כאשר התובעת מכחישה מכל וכל כי כך סוכם עמה.

לקביעתי, ניתן להניח כי אם אכן היו הדברים מסוכמים כך עם התובעת, היתה הנתבעת דואגת להחתים את התובעת על ויתוריה, טרם שיסוכם דבר העסקתה של התובעת על ידי הנתבעת.

העדרו של הסכם כתוב לעניין זה – גורע מסבירות טענות הנתבעת כאילו סוכם כך עם התובעת.

בנסיבות אלה כולן, הנני מקבלת את טענות התובעת, בקובעי כי במערכת היחסים שבינה ובין הנתבעת הינה זכאית לקבל את מלוא יתרת השכר כנעתר על ידה.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 8,046 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.