בית מלון יפצה אורח שרכבו נגנב מחניית המלון

1.      1.      בין התאריכים 16.2.06 ל-18.2.06 התארחו התובע ואשתו במלון מרידיאן בים המלח (להלן: "המלון"), השייך לנתבעת.

התובע הגיע למלון ברכב השייך לאחיו מסוג סובארו, שנת ייצור 1988, (להלן: "הרכב"), והחנה את הרכב בחנייה פתוחה הנמצאת בתחום השטחים הציבוריים של המלון.

ביום 17.2.06 גילה התובע כי הרכב נגנב מהחנייה.

2.      2.      לטענת התובע, הנתבעת התרשלה בכך שהיא לא הציבה שומר בשעות הלילה בחניון ולא נקטה באמצעים סבירים על מנת להבטיח שלא יקרו מקרי גניבה.

עוד טוען התובע שהאזור ידוע כסובל ממקרי גניבה רבים, ועצם הצבת שלט בפתח החניון לפיו, לכאורה, אין המלון אחראי על נזק או גניבה המתרחשים בחניון, אינו פוטר את המלון מאחריותו על פי דין.

לטענת התובע קיים דין ספציפי לעניין אחריות בעל מלון, המעוגן בסעיף 12 לחוק השומרים, תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק השומרים"), הקובע כי אחריות בעל מלון היא כשל שומר שכר.

במקרה הנדון, ומאחר ולא הוצב כל אמצעי שמירה בחניון בעת ליל, יש לחייב את הנתבעת בתשלום שווי הרכב.

לפיכך, הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבעת במסגרתה תובע הוא את שווי הרכב בסך 13,000 ש"ח, על פי מחירון לוי יצחק, וכן סך של 1,400 ש"ח, החזר עבור החופשה שנפגמה בשל הגניבה, ו-100 ש"ח הוצאות נסיעה חזרה לביתו של התובע.

3.      3.      הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה שמדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית; הנתבעת טענה שאין היא נושאת באחריות לאירוע הגניבה וכי היא נוקטת, באמצעות הגורמים המוסמכים מטעמה, בכל הפעולות הנדרשות על מנת לשמור על בטיחות האורחים ורכושם, לרבות רכביהם הפרטיים; בעניין זה טוענת הנתבעת שלפנים משורת הדין ובהתאם למצבת כוח האדם במלון, משתדלת היא להציב שמירה גם בחניון הרכבים. הנתבעת טוענת שהזהירה את האורחים לגבי אחריותם לרכוש, בין השאר באמצעות השלט, בפתח החנייה.

עוד טוענת הנתבעת שהתובע לקח על עצמו את הסיכון שבגניבת הרכב בכך שלא דאג לביטוח מקיף לרכושו, ושלא יעלה על הדעת שהתובע יבקש לגלגל נזק זה אך ורק בשל העובדה שהרכב היה בחנייה ציבורית של המלון.

הנתבעת מעלה כדוגמא מצב בו רכב התובע היה נגנב מחניון המכולת השכונתית ושואלת האם במקרה כזה היה מבקש התובע לחייב את המכולת השכונתית בפיצוי.

4.      ביום 23.7.06, התייצבו בפני הצדדים וחזרו על טענותיהם כפי שפורטו בכתבי הטענות. התובע הפנה את ביהמ"ש לתיק אזרחי 5602/01, אסולין ניסים נ' לקסן ישראל בע"מ , ביהמ"ש השלום בבאר שבע מפי כבוד השופטת דרורה בית אור (להלן: "פסק דין אסולין"), בתמיכה לטענותיו בעניין אחריות שומר שכר של בית מלון.

5.      לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפני קובעת אני כי דין התביעה להתקבל, אנמק קביעתי זו.

6.      אכן סעיף 12 ב' לחוק השומרים קובע: " לעניין נכסים של אורח הנמצאים במלון, דין בעל המלון כדין שומר שכר".

אחריות שומר שכר נקבעה בסעיף 2 ב' לחוק השומרים: " שומר שכר אחראי לאובדן הכנס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; שהמטרה לשמור על הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אובדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו."

7.      7.      מבחינה עובדתית, אין מחלוקת שרכבו של התובע, העונה להגדרה נכס, נמצא בתחום שטח המלון השייך לנתבעת בכתב הגנתה הודתה הנתבעת שהחניון מצוי בשטחיו הציבוריים של המלון, ראה סעיף 9 ו-11 לכתב ההגנה.

לכן, יש להחיל על המקרה את הדין הקבוע בסעיף 12 ב' לחוק השומרים.

8.      סעיף 12 ב' לחוק השומרים קובע כאמור שבעל מלון הינו שומר שכר, אולם לא קובע במפורש האם מדובר בשומר שכר במובנו ברישא של סעיף 2 ב' לחוק השומרים, שאז השומר יהיה פטור רק אם אבדן הנכס או הנזק נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן ( להלן : "שומר שכר עיקרי"); או שמא בשומר שכר במובנו בסייפא של אותו סעיף, שאז השומר יהיה פטור אם אובדן הנכס או הנזק נגרמו שלא ברשלנותו ( להלן: "שומר שכר טפל").

9.      בפס"ד אסולין שנזכר על ידי התובע בטיעוניו, וכן בפסק דין ת.ק 2340/05 מדמון מנחם נ' מלון המלך שלמה , בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים מפי כבוד השופטת אנה שניידר (להלן: "פסק דין מדמון") נקבע שסעיף 12 ב' לחוק השומרים דן בשומר שכר עיקרי ולא בשומר שכר טפל וזאת בין השאר לאור מעמדו המיוחד של בעל מלון.