ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ספקטור ואח' - פסקדין

פסק דין

1. בפני תביעת שיבוב לפיצוי התובעים בגין נזקי פח שנגרמו לרכבו של התובע 2 כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 16/12/12 ברחוב העצמאות באשדוד, בה היו מעורבים רכב התובע 2 מסוג מאזדה 3 מ.ר 18-763-66 ורכב הנתבע 1 מסוג טויוטה קורולה מ.ר 75-715-59.

גרסת התובעים לתאונה הינה כי כאשר נסע רכב התובע 2 נהוג בידי הגב' מורן אסרף בצד ימין של הכביש הגיע לפתע מן הנתיב הנגדי רכבו של הנתבע 1 נהוג בידי הגב' ג'אנה ספקטור, נכנס לנתיב הימני ופגע ברכב התובע 2 אשר נשאר כל אותה עת בנתיב הימני. לאחר מכן פגע רכב הנתבע 1 פעמיים נוספות ברכב התובע 2 אשר סטה כתוצאה מכך ונטה בשיפוע.

לעומת זאת, גרסת הנתבעים לתאונה הינה כי רכב הנתבע 1 נהוג בידי ג'אנה ספקטור נסע בקו ישר ולא סטה מנתיב נסיעתו, כאשר רכבו של התובע 2 נהוג בידי מורן אסרף הגיע ממול מן הנתיב הנגדי וסטה לנתיב נסיעתו תוך ניסיון לעקוף רכב חונה. רכב הנתבע 1 לא הצליח לעצור ונפגע מרכב התובע 2.

2. אין חולק כי היה מגע בין הרכבים וכי נגרם נזק. המחלוקת העיקרית נסובה בשאלת האחריות לתאונה כאשר עסקינן בגרסאות סותרות, וכל נהג טוען כי משנהו אחראי לתאונה.

3. במשפט האזרחי הכלל הינו כי "המוציא מחברו עליו הראיה". קרי; נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע (הוא המוציא מחברו).

ודוק:

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981].

ראה גם: ע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221 – 239:

"...תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מאויינות... בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים".

4. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי שיש מקום לדחות את התביעה שכן איש מן הצדדים לא הוכיח גרסתו ברמת ההוכחה הנדרשת, ולא אוכל להעדיף גרסתו של מי מהם. השקילות ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות פועלת לחובתו של הנושא בנטל זה, במקרה שלפנינו, התובעים. הכל מן הנימוקים שיפורטו להלן.

5. ראשית אציין כי התובעים לא מסרו גרסה עקבית ואחידה באשר לתיאור התאונה. כאמור בבית המשפט טענה מורן אסרף מטעם התובעים כי התאונה נגרמה בשל סטייתו של רכב הנתבע 1 למסלול נסיעתה (פרוטוקול הדיון מיום 16/07/13 עמ' 1 ש' 10-14). דא עקא לטענתה זו לסטיית רכב הנתבע 1 אין זכר בהודעתה של מורן אסרף לחברת הביטוח בה דיווחה על התאונה (ראה נספח למוצגי התאונה). לעדה לא היה הסבר מדוע לא ציינה פרט זה בהודעתה (עמ' 2 ש' 7).

6. אמנם מטעם התובעים העידו שתי עדות ראייה נוספות באשר לאופן קרות התאונה, אך העדה הראשונה, ספיר אוזנה, העידה כי ממילא ישבה מאחור ולא הייתה מעורבת במידה רבה במתרחש בכביש (עמ' 3 ש' 11-12). נוסף על כך עדה זו סתרה את עדותה של הנהגת מורן אסרף אשר טענה כי הרכב נפגע סה"כ שלוש פעמים וטענה כי רכב הנתבע 1 פגע ברכב התובע פעמיים בלבד (עמ' 3 ש' 13-14). עוד אציין כי עדות אלו הינן חברותיה של הנהגת מטעם הנתבע 1, ובלאו הכי מדובר בעדוּת עדוֹת מעוניינות. חובת הנאמנות שחשו כלפי התובעים עולה על חובת הנאמנות אותה חבות לנתבעים.

7. באשר לגרסת עדת ההגנה ג'אנה ספקטור הרי שגם בגרסתה נפערו אי אלו בקיעים. גרסתה כפי שדווחה לאיי. איי. גי. חברה לביטוח בע"מ הייתה כי בלמה, אך לא הצליחה לעצור (ראה נספח לכתב ההגנה), אך דבריה אלו אינם עולים בקנה אחד עם טענתה בבית המשפט כי נסעה באיטיות עם רגל על דוושת הבלם כל הזמן (עמ' 6 ש' 10) שאז לא הייתה נתקלת בקושי לעצור.

עוד אציין בהקשר זה כי דבריה כי נהגה בכביש זה כאשר רגלה כל הזמן על דוושת הבלם ולא על דוושת התאוצה אינה מתיישבת עם ההגיון הסביר ועם אופן נהיגה של נהג רגיל.

8. גם בחוות הדעת שצרפו הנתבעות מטעם שמאי הרכב, מר אורי ביטון, אין כדי לסייע בידי הנתבעות, ולא ניתן גם להיעזר בטיב ובמיקום הנזקים בכדי לזהות מי פגע במי.

9. אין מחלוקת כי מר אורי ביטון לא נכח במקום ביום התאונה, וחוות דעתו מבוססת למעשה בעיקר על תמונות שצולמו לאחר שהוזזו הרכבים ממקומן הראשוני לאחר התאונה. עדת ההגנה טענה מפורשות כי לאחר הפגיעה המשיכה בנסיעה קדימה (עמ' 4 ש' 29-30), וגם עדת התביעה מורן אסרף העידה כי רכבה הוזז ימינה לאחר התאונה (עמ' 2 ש' 11-12) וכי התמונות צולמו לאחר ששני הרכבים הוזזו (עמ' 1 ש' 14-15). מכאן שדברי העד אשר העיד מפורשות כי "כל חוות דעתו מבוססת על העובדה שרכבו של התובע 2 עמד כשהגלגל בנתיב הנגדי" (עמ' 7 ש' 13) אינה מבוססת על מיקומו המקורי של הרכב לאחר התאונה.

10. עוד אציין כי גם דבריו של מר אורי ביטון בחוות דעתו כי ניתן לראות תימוכין לגרסת הנתבעות מעצם קיומם של שברי חלקים אשר נפלו החל ממרכז נתיב הנסיעה של רכבו של הנתבע 1 ועד למקום עצירת המאזדה, רכבו של התובע 2, לא שכנעוני באמיתות גרסת הנתבעות. זאת בשל העובדה כי לא ניתן לדעת למי מן המכוניות שייכים שברי החלקים, ומה כיוון נפילתם, דהיינו מהיכן החל שובל השברים והיכן הסתיים. באותה מידה ניתן להסיק כי השברים החלו דווקא בנתיב נסיעת רכב התובע.

סוף דבר:

11. התובעים לא הצליחו להרים את נטל הראיה ולא הוכיח את תביעתו כנדרש, ועל כן אני מורה על דחיית התביעה.