ביה"ד הרבני רחובות - חיוב כתובה בבעל שחלה בעגבת - פסקדין

בפני בית הדין תביעת גירושין שהגיש האיש. ומנגד תביעת כתובה, תוספת כתובה ופיצוי גירושין אותה הגישה האישה.

רקע כללי והליכים

הצדדים נישאו זה לזו כדמו"י בתאריך 16.06.2019. לאישה אלה נישואין ראשונים ולבעל אלה נישואין שניים. לבעל שני ילדים מנישואיו הראשונים כיום בני 19 ו-15. במהלך הנישואין ולאחר טיפולי פוריות נולד לצדדים בן משותף, כיום בן כארבע (יליד ינואר 2022).

מיום נישואיהם התגוררו הצדדים ביחידת דיור במושב, בסמוך לבית הוריה של האישה.

הבעל עזב את הבית המשותף באופן סופי בחודש יוני 2023 לאחר מספר תקופות של פירוד וחזרה (לטענתו של האיש הם חיים בנפרד כבר למעלה משלוש שנים, ואילו האישה מתארת את יוני 2023 כמועד העזיבה והנטישה העיקרי).

תביעת הגירושין מטעם הבעל הוגשה לבית הדין בתאריך 10.12.2023.

תביעת האישה לכתובה ותוספת כתובה ופיצוי נוסף הוגשה בתאריך 10.06.2024.

הצדדים מסכימים למעשה כי הנישואין עלו על שרטון וכי יש לסיים את הקשר בגט פיטורין, והם מקיימים ביניהם זמני שהות עם בנם המשותף. המחלוקת העיקרית בפני בית הדין היא מידת החיוב בכתובה ובפיצויי גירושין וזאת בהתאם לבירור מי האחראי לפירוק התא המשפחתי, שהרי כל צד טוען שהצד השני הוא האשם בנסיבות הסכסוך שביניהם.

ההליכים שלפני הכרעת ביה"ד הסתיימו, לרבות הליך הסיכומים בכתב.

עיקר טיעוני האישה

האישה בתגובה להליך הגירושין אותו יזם הבעל עותרת לחייב אותו בתשלום עיקר הכתובה וכן בתשלום תוספת הכתובה בסך 260,000 ש"ח. בנוסף, היא עותרת לפסיקת פיצויי גירושין בסך 250,000 ש"ח, שכן לטענתה האיש הוא האחראי הבלעדי והמלא לפירוק התא המשפחתי.

לשיטתה, האיש הינו "בעל מורד" אשר הפסיק לקיים עמה יחסי אישות מיום לידת בנם המשותף (ינואר 2022), נתן לה תחושה של דחויה והתעלל בה נפשית ובכך גזר עליה בדידות ואף חסך בצרכיה.

בנוסף, טוענת האישה כי הבעל בגד בה במהלך הנישואין, כאשר הראיה הברורה לכך היא הידבקותו במהלך הנישואין (מרץ 2023) במחלת מין - עגבת - אשר מעידה ללא ספק על יחסים אינטימיים מחוץ לבית.

הבעל נהג בה באלימות מילולית ובהשפלות קשות ובחר לנטוש אותה לבדה מספר פעמים, כשהפעם האחרונה הייתה בחודש יוני 2023, והותיר אותה כ"שבר כלי" מול הנטל של גידול התינוק.

האישה מדגישה כי היא מצידה ניסתה בכל כוחה להשיג שלום בית, יזמה טיפול זוגי והתחננה לשיקום הקשר אך הבעל סירב בכל תוקף לחזור.

משכך, טוענת האישה כי הגירושין יצאו "מתחת ידו" של הבעל שהרס את חיי הנישואין, ועל כן היא זכאית לכלל סכומי הכתובה והפיצויים המבוקשים, שנועדו לשקף את הנזק הנפשי והכלכלי הקשה שנגרם לה עקב מעשיו.

עיקר טיעוני האיש

האיש הגיש תביעת גירושין במטרה לסיים את הנישואין באופן מיידי ודורש לדחות במלואה את תביעת האישה לכתובה תוספת כתובה ופיצויים, שכן לטענתו האישה היא האשמה הבלעדית בפירוק הנישואין.

האיש טוען כי האישה היא "אישה מורדת", שהרי מיום כניסתה להריון (בשנת 2021) היא סירבה לקיים עמו יחסי אישות באמתלות שונות, וזאת עד לעזיבתו את הבית כאשר יחסי המין היו נדירים ביותר, דבר שגרם לניכור פיזי מתמשך בין הצדדים.

האישה נהגה בבעל ובילדיו מנישואיו הקודמים באלימות מילולית ופיזית קשה, כאשר היא השפילה וקיללה את הבעל (בין היתר בביטויים כגון: "תמות", "תקבל שיתוק בלב") לעיתים בנוכחות ילדיו, ונטען כי הקללות כוונו גם כלפי הילדים עצמם.

בנוסף, טוען האיש כי האישה הגישה נגדו תלונת שווא במשטרה בטענת אלימות, דבר שהוביל לפתיחת תיק פלילי ולהרחקתו מהבית.

האיש מכחיש בתוקף את טענת הבגידה שטוענת כנגדו האישה, ומשיב כי ההידבקות במחלת העגבת נגרמה כתוצאה מ"חשיפה במגע יד ולא במגע מיני", וכי טענתה של האישה על בגידה היא טענת סרק שנועדה להשחיר את פניו.

משכך טוען האיש כי האישה היא זו ש"הכריחה" את הגירושין ואת עזיבתו, וכי טענותיה ל'שלום בית' הן רק "מהשפה ולחוץ" ומהוות קלף מיקוח ציני למיקסום רווחים כלכליים. על כן האיש דורש דחייה מלאה של תביעת הכתובה.

דיון והכרעה

ממי יצאו הגירושין

אין חולק כי הבעל הוא זה שיזם את תביעת הגירושין על ידי כך שהוא זה שהגיש את תביעת הגירושין בפני בית הדין, ובכך לכאורה על פניו 'הגירושין יצאו ממנו'.

ידועים דברי הטור באבן העזר סימן קי"ח שקבע יסוד גדול, שהמודד לגבי חיוב הכתובה נקבע בעיקר בנסיבות מיהו זה שהגירושין יצאו הימנו, וזה לשונו:

"מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין ממנה אין לה מן הדין לגבות זולתו וכו', ואם תבע הוא הגירושין אינו יכול לגרשה אלא לרצונה או לאחר שיפרע לה כל סכום כתובתה עיקר ונדוניא ותוספת". עכ"ל.

בדרך כלל הצד התובע את הגירושין הוא זה ה'אשם' בפירוד. אמנם, באופן שהבעל הגיש תביעת גירושין ומתברר לבית הדין כי האישה היא זו שהביאה אותו לידי כך במעשיה כלפיו, אין הוא חייב בתוספת כתובתה.

במקרה דנן, טען הבעל כי האישה היא ה'מורדת' וכי היא זו שאשמה בפירוק הנישואין, ולפיכך יש לפטור אותו מחיובי הכתובה והפיצויים. על בית הדין לבחון את מידת אחריותו של כל אחד מהצדדים.

בכתב תביעת האיש לגירושין ציין כי האישה לא מקיימת איתו יחסי אישות. וכך כתב:

"מהות התביעה: מזה כשנתיים, האישה לא מקיימת עם הבעל יחסי אישות, לבעל ילדים מנישואים קודמים, האישה מסרבת בתוקף לקבל אותם ולארח אותם, מסרבת שהבעל יהיה עמם בקשר, מסרבת לארח אותם. האישה מסרבת לקבל את בני משפחתי מסרבת לדבר איתם ומסרבת שבנם המשותף יבקר אותם."

אולם, עיון בתכתובות בין הצדדים מעלים כי האיש הוא זה שלא היה מעוניין בקיום יחסי אישות עם האישה לאחר לידת ילדם המשותף בשנת 2022, כפי שעולה בין היתר מהתכתובת דלהלן:

"זה פשוט חוצפה מצידך.

בזמן שאני המון זמן מוותרת על עצמי! על להרגיש אישה, נאהבת, מחוזרת, על סקס! מעבירה לך שקרים ובגידות, פתאום חשוב לך רגשות?? אתה אמיתי??

גם אני יכולתי לפרק כשגיליתי על המחלת מין! ולא עשיתי את זה כי נלחמתי! כי התחשבתי גם בך ובא' ולא רק בעצמי!

גם אתה זלזלת בי וברגשות שלי יום יום, לא כבדת אותי כאשתך בכלום, לא הגנת עליי ולא פרגנת לי אף פעם. לא נגעת בי!!! ראית אותי בוכה אפילו לא היית ניגש אלי...!! אז לך עוד יש חוצפה לדבר? ועוד להרגיש מושלם ?????" 

בבית הדין טענה האישה (בדיון מיום 27.11.2024):

"אני תמיד ניסיתי לנהל על זה שיחות, להבין למה זה לא קורה, הוא תמיד נמנע מלדבר על זה, גם כשהיינו מדברים על זה הוא אמר שאין לו צורך ביחסים והוא גם היה מתנה לי בתנאים זה רק אם תתנהגי בצורה שאני רוצה זה יקרה, היה מעניש אותי בזה".

האיש טוען שמניעת יחסי אישות מצד האישה שימשה כעילה לתביעת הגירושין (מיום 10.12.2023). אך כבר בעת הגשת התביעה היה האיש מאובחן כנושא את מחלת העגבת, מספר חודשים לאחר שהתגלתה אצלו (פברואר-מרץ 2023). בנסיבות אלו, לאישה הייתה הצדקה להימנע מלקיים עמו יחסי אישות מחשש להידבקות, וזאת ללא קשר לרצונה או חובתה. וכפי שכתבה האישה לבעל בהודעתה מיום 16.07.2023:"וכשחזרת ורציתי שננסה להחזיר את חיי הסקס נדבקת במחלת מין!!! מה שמנע ממני להתקרב אליך". כדלהלן:

"איזה שקרן!! אתה זה שאמרת לי שאתה נגעל!! וכשחזרת ורציתי שננסה להחזיר את חיי הסקס נדבקת במחלת מין!!! מה שמנע ממני להתקרב אליך.

וכשהעלתי את הנושא טענת שאין לך צורך בסקס, זה לא משהו שחסר לך בחיים! שאתה לא רוצה...!!! שצריך קודם להיות לך טוב כדי שנגיע לסקס... אתה זה שעצרת את זה. ואתה כגבר לא נתת לי להרגיש אישה ומחוזרת"

מקור מחלת העגבת

יש לבחון את נסיבות מחלת העגבת של הבעל, שהיא זו אשר הפכה את קיום יחסי האישות לבלתי אפשרי עבור האישה.

מתוך סיכום הביקור במרפאה עולה כי האיש אובחן במחלת עגבת מיום 16.03.2023. במסגרת הבדיקה הרפואית הראשונית, האיש שלל באופן מפורש חשיפה לגורמים חיצוניים:

"נבדק על ידי ב 7.2.23:

"מזה חודש פריחה על פני הבטן בעיקר, אך גם מעט על פני הרגליים בעלת גוון אדמדם לא מגרד, לא מפרישה לא מדמם. מהלך יציב ללא שינוי לאורך התקופה.

שולל חשיפה לאוכל חדש, חומרי ניקוי, חשיפה לתרופה חדשה, חשיפה לחומרי דלק/כימיים חדשים.

שולל חום, עקיצה, טיול לחו"ל, דלקת גרון שקדמה לפריחה, ירידה במשקל, הזעות ליליות.

חשיפה לבע"ח כלבה בבית."

בדיקה אצל רופא עור בתאריך 13.2.23:

"מזה חודש פריחה על פני בטן תחילה אסימפטומטית כעת מלווה גרד קל. ללא פריחה דומה באנשים אחרים בקרבתו, ללא מגע עם בעלי חיים. ללא תסמיני B..."

סיכום ביקור זיהומולוג מתאריך 16.3.23:

"[...]

מזה כחודש וחצי חודשיים סובל מפריחה כתמית כולל מעורבות כפות רגליים ללא תסמינים נוספים.

[...]

עבר בירור בצבא ובמסגרת אשפוז באיכילוב נמצא חיובי לעגבת עם TPHA חיובי... בבדיקה קודמת CMIA שלילית ב 9.2020 בצבא...

לא סבל ממחלות מין בעברו.

[...]

שולל קיום יחסי מין מכל סוג שהוא בחצי שנה האחרונה לפחות".

במהלך הדיונים, האיש ובא כוחו מסרו כמה גרסאות באשר למקור מחלת העגבת.

בדיון מיום 27.11.2024 טען ב"כ האיש שהמחלה נגרמה לו כתוצאה מחשיפה לחומרים שמנים ולשמש, וזאת בניסיון לערער את גרסת האישה ולהרחיק את המחלה מבגידה. וכך נטען (שורות 310-322):

"ב"כ הבעל: יכול להיות שבמסמך קראת רק חלק ממנו שרק יש עגבת, ולא קראת שהעגבת נגרמה כתוצאה מחשיפה לחומרים שמנים ושמש בעבודה שלו?

ביה"ד: אני רוצה להבין את השאלה. האם אתם טוענים שיש עגבת והיא נגרמה משומנים ושמנים כמו שאתם אומרים או שאתם טוענים שאין עגבת והפצעים הם לא עגבת?

ב"כ הבעל: לא. יש עגבת, ויש חוות דעת שהמחלה לא נגרמה ולא מוגדרת כמחלת מין, היא לא נגרמה מקיום יחסי מין.

ב"כ האישה: אנחנו לא ראינו את המסמך הזה.

ב"כ הבעל: נציג את הכול כשנדרש. עגבת אפשר לקרוא עליה בגוגל, זה לא נגרם רק ממחלת מין.

האישה: זה שטויות, מחלת מין לא נגרמת משמן ולא משמש, מחלת מין נגרמת מקיום יחסי מין.

בנוסף לזה ההתנהלות שלו סביב זה מוכיחה שמדובר בבגידה. עצם זה ששיקר לי וטען בכלל שמדובר באלרגיה לשמש, עצם זה שלא שיתף אותי בכלל בזה שהוא חולה במחלת עגבת.

גם בסיכום רפואי שראיתי לא היה מצוין שם שהוא טען בפני הרופא שנדבק מהשמש, קראתי המון על המחלה, אני יודעת וידעתי יותר ממנו, זה לא משהו אפשרי."

עמדה חדשה זו שהועלתה מפי ב"כ הבעל, אינה עולה בקנה אחד עם הגרסה שמסר האיש עצמו בבדיקה הרפואית, במסגרתה צוין במסמך לעיל כי: "שלל חשיפה לאוכל חדש, חומרי ניקוי חשיפה לתרופה חדשה, חשיפה לחומרי דלק/כימיים חדשים".

לאחר מכן בהמשך הדיון (שורות 394-401) הייתה לאיש גרסה חדשה על נסיבות הידבקותו בעגבת. האיש טען שהוא נדבק בעגבת כתוצאה מלחיצת יד לאדם שיש לו פצע פתוח ביד.

וכך אמר האיש:

"הבעל: קודם כל חליתי בעגבת, אני לא חולה בעגבת, והתשובה היותר מקצועית זה רק מחזק את זה שנדבקים בעגבת גם ממגע ולא ממגע מין, זה נכון שלא קיימנו יחסי מין חצי שנה לפני, כפי שכתוב באבחון הרפואי, אבל זה עדיין לא שולל את זה שנדבקתי בעגבת ממגע מיני אלא ממגע ביד.

ביה"ד: מה אתה מתכוון 'מגע ביד'?

הבעל: יש שלושה שלבים בעגבת, בשלב הראשון התסמינים שרואים פריחה. השלב השני ניתן להידבק במגע יחסי מין וניתן להידבק בלחיצת יד, מי שהגיע לשלב השני ויש לו פריחה לדוגמא בכף היד, ואדם אחר שלוחץ את ידו יש לו ביד פצע פתוח, אזי האדם האחר עלול להידבק בעגבת.

ואני שולל לחלוטין יחסי מין עם מישהו אחר חוץ מאשתי."

גרסותיו המתחלפות של האיש בדבר נסיבות ההידבקות שלו בעגבת, מחלישות מאד את אמינותו, ובמיוחד כאשר יש נתון אובייקטיבי שהוא חלה בעגבת, וזוהי מחלה שנגרמת בעיקר כתוצאה מיחסי מין.

בנסיבות האמורות, סביר יותר שהאיש נדבק בעגבת כתוצאה מקיום יחסי אישות במהלך חיי הנישואין. הכלל ההלכתי קובע כי במקרה זה הבעל יוציא וייתן כתובה, כפי שמובא בהגהות הרמ"א (שולחן ערוך אבן העזר סימן קנד, א').

לנוכח כל האמור, נראה כי האיש הוא האחראי לפירוק התא המשפחתי. הגירושין יצאו מידי הבעל במובהק ויש לחייבו בכתובה ותוספת כתובה.

דרישת האישה לשלום בית

בנוסף לקביעה בדבר אחריותו של הבעל לפירוק הנישואין לאור ממצאי המחלה והיעדר העילה לגירושין, האישה טוענת כי רצונה של האישה בשלום בית היה כן ואמיתי, בניגוד לטענת הבעל כי מדובר ב"קלף מיקוח ציני למיקסום רווחים כלכליים".

האישה צרפה תכתובות מחודש אוקטובר 2022, מהם לטענתה עולה כי היא התחננה אל האיש שיחזור הביתה לנסות 'שלום בית' אך האיש סירב בכל תוקף, שעה שהחליט כי המקום הטוב יותר עבורו הוא להיות לבד.

האישה טענה שהיא חפצה בכל ליבה לנסות שלום בית. האישה הביעה צער עמוק על כך שהיא נאלצת בגיל כה מאוחר, לאחר שהביאה עם בעלה רק ילד אחד באמצעות טיפולים, להתגרש כעת ולפרק את החבילה לאחר מספר שנות נישואין בודדות וכי "לא בשביל זה התחתנתי איתו".

"אני לא לוקחת את זה כמו אישה רגילה, אצלנו זה אחרת, זה יותר קשה... אני עדיין בעמדתי, לא מוכנה להתגרש עד שאני מקבלת כתובה ופיצויים." (פרוטוקול מיום 27.11.2024).

האישה גם טענה כי רצונה הכן היה להביא איתו ילד נוסף, ולצורך כך אף הוסיפה:

"יש לנו עוברים מוכנים והוא ידע מראש שאני רוצה לפחות להספיק להביא שני ילדים, והוא מנע ממני. אני כבר לא יכולה." (שם).

ניסיונותיה של האישה כללו לטענתה אף יוזמה לטיפול זוגי, אשר הופסקה על ידי הבעל:

"הלכנו לפגישה אחת שאני הצעתי ללכת... אחרי. היה פגישה אחת והוא סירב להמשיך. גם אחרי שהוא סירב ניסיתי לשכנע אותו, בשום תוקף לא רצה, אין לי מושג למה, ובלי שידע הלכתי לשיחות באופן עצמאי..." (שם).

מנגד, לטענת האישה, הבעל עמד על רצונו הבלעדי להתגרש ודחה כל ניסיון לשלום בית:

"הוא אמר לי במפורש במילים שלו "אני החלטתי שאני לא רוצה להיות נשוי, אני רוצה לחיות לבד, וזה הכל"." (שם).

אישה לא יכולה להכריח את בעלה לחיות עימה, כאשר הוא אינו רוצה בכך. וכאשר נוכחת אישה לדעת שהאיש בשום פנים ואופן אינו מוכן לשוב ולנסות שלום בית, הרי שהיא לא תכפה עצמה עליו והיא מסכימה בלית ברירה להתגרש.

בהתאם להלכה, האישה היא מוחזקת בשטר כתובתה, וככל והאיש מאס באשתו, עזב את הבית ואינו מעוניין בה, וכן פעל בניגוד לחובותיו וכפי הנראה אף קיים יחסי אישות מחוץ לבית, לכאורה על האיש לשלם לאישה את כתובתה במלואה, כל זמן שלא הוכיח מעל לכל ספק שיש סיבה לפוטרו מחיוב הכתובה (כך הסיקו הרבנים הגאונים בן מנחם, הדס, וז'ולטי זצ"ל בפד"ר חלק ג' עמוד 161).

הפסד כתובה בשל קללות

טענת הבעל כי האישה מקללת אותו. טענה זו עשויה לכאורה להשפיע על חיוב הכתובה.

אכן האישה אישרה בדיון כי היא קיללה את האיש, אך האישה טענה שעשתה זאת כתגובת נגד לקללותיו, וכי הוא זה שהביא אותה לקצה וגרם לה לקלל. וכך טענה האישה (שורות 65-76 לדיון הנ"ל):

"ביה"ד: את אמרת לו שיהיה לו סרטן?

האישה: לגבי הקללות, קודם כל אני רוצה לציין שאני לא בחורה מקללת, בשום מערכת זוגית קודמת לא הגעתי למצב הזה, לפניו הייתי בקשר זוגי לא של נישואין עם בן זוג במשך 6 שנים ומעולם אפילו לא נאמרה חצי קללה בינינו.

גם גרושתו יש לי הודעות ביניהם שגם היא הייתה מקללת אותו וכנראה יש משהו בו שגורם לאנשים...

ביה"ד: אמרת לו או לא אמרת על הסרטן?

האישה: אני עניתי לקללות שלו, הוא זה שהיה מקלל את המשפחה שלי ואותי ואת האחיינים שלי בלי שום סיבה, הוא אשם בכל המצב הזה. הוא זה שהביא אותנו לכעסים וקללות, אני הייתי אחרי לידה חודש, עם תינוק שאני מניקה אותו, הורמונלית, עם ניתוח קיסרי והוא פשוט לא הפסיק לעשות אוירה לא נעימה בבית, כל הזמן היה מנסה להכעיס ולעצבן אותי בכוונה להביא אותי לקצה.

אני חושבת שאפשר להכעיס כל בן אדם שאפשר להביא אותו למצבים כאלה והוא עשה הכול כדי שזה יקרה."

לטענת האישה, הקללות שלה נאמרו כתגובה והינן פועל יוצא של מערכת יחסים עכורה שהאיש היה שותף מלא ליצירתה, ואולי אף יזם את הקללות כלפיה וכלפי משפחתה. ישנה פסיקה הלכתית המבחינה בין קללה הבאה באופן ראשוני ראשונית, לבין קללה הבאה כתגובה לפגיעה מתמשכת. וכפי שנקבע בבית הדין הרבני בתל אביב (תיק ‏1110763/10):

"בגמרא (כתובות עב, א) נאמר רק הדין של "מקללת יולדיו בפניו" כסיבה להפסד כתובה. דין מקללת בעלה לא נידון בגמרא אלא בראשונים.

בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (סימן קב) הובא והוכרע המקרה הבא:

"שאלה: בעל המכה אשתו בכל יום, ומצטערת עד שהצריכה לצאת מביתו והלכה לבית אביה, והוא טוען שהיא מקללתו בפניו, והיא מכחישתו והיא אומרת שחמותה מחרחרת ריב בינו לבינה ומסבבת הכאותיה, ועל כן אינה רוצה לדור עם חמותה בחצר אחת – הודיעני אם יכולים בית דין לחייבו שבועה שלא יכה אשתו ושינהג עמה כראוי.

תשובה: אין לבעל להכות ולענות אשתו, דלחיים ניתנה ולא לצער, ואדרבא צריך לכבדה יותר מגופו. ואם טען שהיא מקללתו – בית דין חוקרין ושואלים לשכנים מי הגורם, ואם הוא מכה ומצער שלא כדין והיא בורחת – הדין עמה, שאין אדם דר עם נחש בכפיפה, זכר לדבר: הגר. אבל אם מקללתו חנם הדין עמו, דהא מקללת בעלה בפניו מן היוצאות שלא בכתובה. ומכל מקום אם הדבר מסופק לבית דין מי הוא הגורם או אפילו הגיעו לדבר ברור שהבעל מכה שלא כדין - איני רואה שיכולים בית דין להשביעו שלא לעשות כן, אלא גוערים אותו ומייסרין ומודיעין שאם יכה שלא כדין שיהא חייב להוציא וליתן כתובה [...]"

אם כן, לדבריו מקללת בעלה היא כמו מקללת הוריו, וצוין בפוסקים שכן היא גם דעת הרא"ה בחידושיו לכתובות (שם).

אמנם הבית יוסף (אבן העזר סימן קטו) הביא את הדברים וכתב:

"ואיני יודע מנין לו ואפשר שלמד מקל וחומר ממקללת יולדיו, וקל וחומר פריכא הוא דשאני התם דחמיר כבוד אב ואם, ועוד דאם כן לא היה משתמיט חד מהפוסקים לומר כן."

הבית יוסף שחלק אפוא על פסיקה זו - השמיטה משולחנו.

אלא שהרמ"א סבר שהדברים אינם נדחים מההלכה. בעקבות כך כתב הרמ"א (אבן העזר שם סעיף ד') שבכלל 'עוברת על דת יהודית' - "הוא הדין המקללת בעלה בפניו (הרמב"ן סימן קב)", ואם כך אף עליה נאמר הדין שבהמשך דברי השולחן ערוך שם: "בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה, אם יש עדים שהתרה בה תחלה ועברה על התראתו. ואם אין עדים, תשבע שהוא כדבריה."

וראה גם בין חכמי הספרדים שפסקו כך: בשו"ת מהרי"ט צהלון (סימן קסב, ושוב בסימנים רלא ורמב) פסק כדבר פשוט שהמקללת בעלה יוצאת שלא בכתובה, וציין שכן הוא בתשובות המיוחסות לרמב"ן, וכן בשו"ת לחם רב (סימן נב) ובשו"ת שופריה דיעקב (אבן העזר נד), ובשו"ת הגם שאול (לרבי שאול אבן דנאן, חלק א' סימן סב) כתוב שזהו המנהג.

וראו עוד הרחבת דברים בעניין זה, שכתבו דיין בית הרבני הגדול הגר"י אלמליח (אמרי משפט חלק א' סימן יג, ונדפס לפי כן בקובץ שורת הדין) ואב"ד ירושלים הגר"א לביא (עטרת דבורה חלק א' סימן מט) ובדברי הפוסקים שציינו אליהם בפירוט רב.

בפוסקים הועלו כמה נידונים בדין זה:

א. האם יש צורך בקללה בשם: בפתחי תשובה (אבן העזר סימן קטו סעיף י') הועלתה סברה בשם אחד האחרונים שזהו התנאי להפסד הכתובה בשל קללה. למעשה כבר צוין שמפורש בראשונים - בספר תלמידי רבנו יונה (מובא בשיטה מקובצת כתובות שם) - שלא כדבריו ולכך יש להוסיף גם חיבור נוסף מאחד הראשונים רבי אברהם בן רבי יום טוב מטודילה תלמיד הריטב"א (על כתובות) הנדפס מחדש (מהדורת ר"ע שבט) שכתב במפורש דלא כדבריו, וכן היא סתימת כל הפוסקים.

ב. קללה בזמן הזה: בשו"ת דברי מלכיאל (חלק ג' סימן קמה) ציין שיש לבחון אם קללות בזמן הזה הן בעלות אותו משקל כמו בתקופת הגמרא והראשונים או שלפי רוח הדור והזמן יש להן משקל מועט יותר. הכרעת הפוסקים שהביאו את דבריו היא שיש משקל למצב הדור, התקופה והחברה בה חיים בני הזוג.

ג. התראה: בשולחן ערוך נכתב שיש להתרות באישה טרם שהיא מפסידה כתובתה. בשאלה מי המתרה נקטו הפוסקים שאין זו התראה של בית הדין בדווקא ודי גם בהתראת הבעל בפני עדים.

ד. נוסח ההתראה: יש שכתבו שיש להתרות בה בפירוש "אם תמשיכי, תפסידי כתובתך", אך למעשה הלכה מקובלת היא שדי באמירה של הבעל שהוא דורש להימנע מפעולה פוגעת זו מכאן ואילך (ראה פתחי תשובה סימן קטו ס"ק יא ושו"ת מהרח"ש חלק ד' סימן נז).

ה. מקרים שבהם אין צריך התראה: יש שכתבו שבדבר המפורסם שאסור לעשותו אין צורך בהתראה, אולם היינו דווקא בדברים מובהקים אך לא כל קטטה או גידוף בכלל (ראה באריכות במקורות שצוינו למעלה).

ו. מדוע מקללת: הרשב"א בתשובה המצוטטת למעלה כתב שיש לבדוק מדוע יש קללות, ואם הגורם הוא הבעל אין בקללות האישה כדי להפסידה את כתובתה. בעקבותיו נקטו פוסקים רבים שיש לברר מי הגורם לקללות ואין הקללות מהוות סיבה להפסד כתובה בכל מקרה."

האיש טען כי האישה יצרה אווירה לא נעימה בבית על מנת לנתק אותו מילדיו מנישואיו הקודמים. בית הדין בחן טענה זו.

האיש הסכים כי בתחילה האישה התייחסה באופן ראוי לילדיו מנישואיו הקודמים אלא שטען האיש כי הקשר הלך ודעך לאט לאט. וכפי שהודה בדיון מיום 27.11.2024 (שורות 18-20):

"ביה"ד: לגבי הילדים מנישואיך הראשונים, מה היא אמרה להם שאתה אומר שהם הרגישו לא נעים?

הבעל: ביחס ובתחושה, לא התייחסה, היה בתחילת הקשר שהתייחסה, וזה ירד ודעך לאט לאט. לא היה התייחסות. היא לא קיללה אותם באופן אישי מולם, ודרכי קיללה אותם."

אמנם, מנגד טענה האישה כי הקשר דעך בעטיו של האיש שביקש ממנה להתרחק מקשר עם ילדיו ו"לא להתערב". האישה אף הוסיפה כי סייעה בידו בהליך שהתקיים בפני בית המשפט לענייני משפחה על כך שהילדים יישארו במשמורת משותפת, אך האיש מיוזמתו בחר בדיון לוותר על עוד יום אחד עם הילדים. וכך אמרה האישה בדיון הנ"ל:

"וכשהגיע הדיון הוא על דעת עצמו ויתר על עוד יום אחד עם הילדים... הוא התנהל עם הילדים שלו בצורה שאני לא יכולה לפנות אליהם, לא לדבר איתם... הוא לא היה משתף אותי בשום דבר שקשור אליהם"

המורם מהאמור כי יש מחלוקת בין הצדדים, בעטיו של מי נמנע הקשר של האישה עם ילדיו.

הפסד כתובה במי שהגישה נגד בעלה תלונות שווא

האיש טען כי האישה הזמינה לו משטרה, ומעשה זה מהווה 'תלונת שווא' שיש בה כדי לפטור אותו מחיובי הכתובה.

אכן, ישנה פסיקה הלכתית הקובעת כי אישה שהגישה כנגד בעלה תלונת שווא מכוונת דינה כ"עוברת על דת" ואף עלולה להפסיד את כתובתה (ראה ספר שורת הדין חלק ט' עמ' קמה ואילך). דין זה חמור במיוחד במקרים של תלונת שווא מכוונת ומוגזמת להורגו, שאז דינה כאישה ש"גיזמה על בעלה" (המבואר ברמ"א אבן העזר סימן קטז סעיף ד').

בית הדין בדעה כי במקרה דנן אין המדובר בתלונת שווא מכוונת המצדיקה הפסד כתובה.

האישה תיארה את נסיבות הזמנת המשטרה באופן המעיד על תגובה רגעית ומצוקה קשה, ולא על יוזמה מכוונת להרעת מצבו של הבעל (דיון מיום 27.11.2024, שורות 278-292):

"ביה"ד: בפעם הראשונה הזמנת לו בבית?

האישה: הייתי בבית עוד עם הסיכות של הניתוח קיסרי, הילד היה בידיים שלו אני הייתי מניקה, הילד היה בידיים שלו ואני פשוט ביקשתי ממנו את הילד כדי להניק, והוא נתן לי בעיטה עם הרגלים בבטן באזור הניתוח, ואני פשוט התחלנו איזה שהוא ויכוח שביקשתי ממנו לתת לי את הילד ולצאת החוצה, הוא אמר לי אני לא זז מפה, אם את רוצה שאזוז רק משטרה תזיז אותי מפה, הזמנתי משטרה, ותוך כדי שיחה עם המשטרה, הוא אמר לי אוקיי אני ילך, ועוד בשיחה עצמה, אמרתי לשוטר לא צריך אל תגיעו, הוא אמר שהוא ילך, המשטרה אמרה לא, אנחנו חייבים להגיע, ואז הוא רצה להספיק ללכת לפני שהמשטרה הגיעה.

המשטרה הגיעה אחרי כמה דקות, ואני התעקשתי איתם שאני לא רוצה לנהל איתם שיחות ולא להגיש תלונות, סירבתי לתת להם כל פרט, אפשר גם להביא את זה מהמשטרה הקלטות, היה לשוטר מצלמה עליו, סירבתי לתת פרטים על הבעל, וביקשתי מהם שיעזבו אותנו ונסתדר לבד, השוטר הלך, והשוטר השיג טלפון של אחות של הבעל והוא התקשר אליה ואמר לאחותו שהוא צריך את הטלפון של הבעל, ואחותו נתנה לו את הטלפון וככה הוא הגיע אליו ואז זימן אותו לחקירה במשטרה.

ביה"ד: מה סופה של החקירה?

האישה: היה לו שלושה ימי הרחקה."

עסקינן אפוא באישה הנמצאת במצב פיזי רגיש (לאחר לידה בניתוח קיסרי ומניקה), אשר לטענתה נדחפה על ידי בעלה, והזמינה משטרה רק לאחר שהבעל עצמו איתגר אותה לעשות כן ("אם את רוצה שאזוז רק משטרה תזיז אותי מפה").

מתיאורה של האישה נראה, כי לא הייתה לה כוונה אמיתית ורצון להגשת תלונה, אלא רק להוציא את הבעל מהבית באותו רגע. על פי תיאורה, היא התקשרה למשטרה והזמינה אותם לבית, אך לא הגישה תלונה רשמית לשוטרים שהגיעו ואף התעקשה לבטל את הגעתם.

העובדה שהאירוע הסתיים בחקירה ובהרחקה של הבעל לשלושה ימי הרחקה, נבעה מכך שהמשטרה המשיכה בטיפול האירוע מיוזמתה, בכך שהשוטר השיג את הטלפון של הבעל דרך אחותו וזימן אותו לחקירה, ולא מתוך הגשת תלונה רשמית מצד האישה. עובדה זו מחזקת את הסבירות כי המעשה נעשה בשעת כעס ומצוקה רגעית.

נוכח נסיבות האירוע והעדר ראיה מצד הבעל כי הייתה זו תלונת שווא מכוונת ומוכחת, אין לקבל את טענת הבעל על כך שיש לפטור אותו מחיובי הכתובה בשל מעשה זה.

תכתובות האישה שלטענת האיש מחזקות את עמדתו

ישנם תכתובות של האישה, שלטענת האיש מחזקות את עמדתו שהאישה היא זו שאשמה בפירוד שביניהם. חלק מתכתובות אלו יתכן והם לאחר שהבעל תבע גירושין ואז כבר היה סכסוך בין הצדדים. אך ישנן גם תכתובות משנת 2022 שבהן האישה משתמשת בביטויים קשים כנגד האיש. אלא שגם תכתובות אלו יתכן והם נעשו כתגובה של האישה לתכתובות של הבעל שאותם הבעל לא המציא (התייחסנו לכך לעיל בקטע העוסק בקללות).

יש גם תכתובות של האישה מחודש יולי 2022 שבו האישה כותבת שהיא רוצה לגרש את הבעל מהבית ורצונה להתגרש. תכתובות אלו היו הרבה לפני הגשת תביעת הגירושין של הבעל ולפני שהבעל אובחן כחולה עגבת.

יש גם לקחת בחשבון שאמנם העזיבה הסופית של הבעל הייתה בחודש יוני 2023. אך גם בשנת 2022 היו תקופות של הפרדה בין הצדדים. בתחילת שנת 2022 היה את האירוע שבגינו הורחק הבעל מהבית ל-3 ימים. בנוסף לכך הצדדים גם נפרדו בחודשים ספטמבר עד נובמבר 2022.

וכך נאמר בדיון מיום 27.11.2024 (שורות 369-379 לפרוטוקול):

"ב"כ האישה: לא אתעכב על כל מה שאמרת כרגע כי זה יהיה בדיון הוכחות. אבל אשאל אותך, בפברואר 2023 אובחנת כנושא את מחלת העגבת?

הבעל: כן.

ב"כ האישה: אתם נישאתם ביוני 2019.

הבעל: כן.

ב"כ האישה: נפרדתם במגורים סופית ביוני 2023.

הבעל: את מתכוונת עזבתי את הבית. היה עוד עזיבה לפני כן, אבל בפעם האחרונה כן.

ב"כ האישה: בעזיבה שעזבת בפעם הראשונה לשלושה ימים בהרחקה של המשטרה עם הסיפור של המשטרה היה בפברואר 2022. התפתח ויכוח וכו' וחזרת יחסית מהר. בפעם השנייה בספטמבר 2022 עזבת. ואתה חוזר בנובמבר 2022.

הבעל: לא זוכר תאריכים אבל יכול להיות."

יוצא אם כן שלכאורה בחודש יולי 2022 האישה רצתה לגרש את הבעל מהבית ולהתגרש. בנסיבות אלו, לאישה הייתה תרומה לנסיבות שגרמו להפרדה שבין הצדדים בספטמבר 2022.

האישה אמרה בדיונים בביה"ד שהיא מעדיפה שלום בית, אך מאחר והבעל מסרב לכך, האישה מסכימה בדיעבד להתגרש אם היא תקבל כתובה ופיצוי.

כך הייתה עמדת האישה לפי דבריה.

אולם בית הדין התרשם כי האישה רוצה להתגרש, ולא רק שהיא מסכימה לכך בדיעבד כי הבעל מסרב לשלום בית. דברי האישה נועדו כדי לסייע לה לקבל את הכתובה והפיצוי אותם היא תובעת.

מסקנות

מאחר והאיש הוא זה שתבע את הגירושין, לכאורה זה מצד עצמו סיבה לחייבו בכתובה, אלא אם כן ייקבע שהאישה אשמה בנסיבות לקרע שבין הצדדים.

במקרה דנן, ודאי הוא שהאישה אינה אשמה יותר מהאיש בקרע שבין הצדדים. האיש הוא זה שנדבק בעגבת וכנראה כתוצאה מקיום יחסי אישות מחוץ לבית. ישנם גם תכתובות המצביעות על אשמתו של האיש. משום כך לכאורה האישה זכאית למלוא כתובתה.

אך אין להתעלם גם מהנתונים שהבאנו לעיל ולפיהם עולה כי גם לאישה הייתה תרומה חלקית בנסיבות שהובילו לפירוד ולכישלון חיי הנישואין.

לאור נתונים אלו, נראה לאחר שיקול דעת רחב ובהתחשב גם בכללי הפשרה, שהאישה זכאית לקבל מהאיש כספים בגין הכתובה, אך לא את מלוא דמי הכתובה אלא רק את מרביתם הגדול. ונראה שהסכום ההולם את שקלול כל הנתונים שבמקרה דנן, שבגין הכתובה ישלם האיש לאישה סך של 200 אלף ש"ח.

האיש תובע מהאישה להתגרש. האישה מסרבת להתגרש אם היא לא תקבל את הכתובה והפיצוי אותם היא תובעת.

ודאי הוא שהאישה חייבת להתגרש (ונראה שהאישה אף מעוניינת להתגרש ולא רק מסכימה לכך בדיעבד). אלא שיש לבחון האם לעכב את הגט בגין תשלומי הכתובה.

לאור האמור לעיל, נראה שהאישה אינה יכולה לעכב את סידור הגט בגין תביעותיה למלוא דמי הכתובה ולפיצוי כספי נוסף. האישה לא זכאית למלוא דמי הכתובה (260 אלף ש"ח), אלא לרובם הגדול (200 אלף ש"ח),ובוודאי שאינה זכאית לפיצוי כספי נוסף.

עלינו להכריע האם האישה יכולה לעכב את הגירושין עד שהיא תקבל את הסך המגיע לה בגין הכתובה של 200 אלף ש"ח, או שהיא אינה יכולה לעכב את הגט בגין כספי הכתובה שהיא זכאית להם.

בהתחשב בכל הנתונים דלעיל ולאחר שיקול דעת רחב, נראה שיש הצדקה להבטיח לאישה לפני הגירושין סך של 130 אלף ש"ח מדמי הכתובה שהאישה זכאית להם. סך זה יובטח לאישה בביטחונות/ערבויות שיהיו מספיקים לדעת ביה"ד והם יינתנו לה מיד לאחר הגירושין.

יתרת הכספים שבגין הכתובה (בסך של 70 אלף ש"ח) האיש יהיה חייב לאישה, ואם הוא לא יפרע אותם תוכל האישה לפעול לגבייתם במסגרת ההוצל"פ.

הרב יהודה שחור - אב"ד הרב ירון נבון - דיין

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 2019, לאיש אלו נישואין שניים ולאישה נישואין ראשונים. לבני הזוג ילד אחד משותף בן שנתיים וחצי.

לאיש שני ילדים מנישואיו הקודמים. הצדדים מתגוררים כשנה בנפרד. האיש תובע להתגרש, והאישה מסכימה להתגרש רק לאחר קבלת הכתובה ופיצויים.

להלן מטיעוני הצדדים כפי שנאמרו בדיונים:

בדיון הראשון מתאריך 16.6.24 טען האיש כי:

"היה אלימות מילולית כמו: שיהיה לי שיתוק בלב...שתמות... היה אלימות פיסית כמה פעמים, לזרוק בקבוק, לתת מכות, היא הזמינה משטרה, היא גרמה לניתוק עם המשפחה שלי

יחסים אינטימיים כמעט ולא היו כל חיי הנישואין... בשנה אפשר לספור על שתי ידיים...

אני חושב שהיא בגדה בי..."

טיעוני האישה בקצרה:

"בנושא הבגידה זה שקר מוחלט, הוא היה מקלל... ומביא אותי לקצה... אמר לי את אפס, את טיפשה... לא שווה כלום... אני יכול לזרוק אותך...

לא היה אלימות פיסית

יחסי אישות לא היה מצידו, אני עשיתי הכול...

היה יחסי אישות כמו זוג נורמלי...

אחרי הלידה הוא סירב ליחסי אישות.

אני ניסיתי לעשות שלום בית, ויש מקום לשפר את חיי בנישואין.

האיש הגיב:

שלום בית לא יהיה... לא אוהבת אותי..."

להלן טיעוני הצדדים בדיון מתאריך 27.11.24:

לטענת האיש:

"קרוב לשנה לא היו יחסי אישות ...

מקללת כל היום סרטן לי ולילדים, תמות...

לגבי הילדים מהנישואין הראשונים, לא התייחסה... "

האישה הגיבה:

"בשנה האחרונה היו יחסי אישות...

הוא הלך והתרחק וזה נהיה פחות...

היה נראה שיש בעיה שהוא לא משתף אותו... אני חושבת שיש מצב שהוא בכלל נמשך לגברים ולא לנשים... ראיתי פעם במחשב האישי שלנו שהוא צפה בפורנו של גברים...

הוא נדבק במחלת מין שנקראת עגבת... מחלה מסוכנת... מצאתי מסמך בבית של סיכום רפואי שרשום שם שהוא חולה בעגבת... הוא ניסה לשקר...

בנושא הקללות, אני עניתי לקללות שלו...

לא מוכנה להתגרש עד שאני מקבלת כתובה ופיצויים..."

האישה נחקרה על ידי ב"כ האיש:

"האישה: ...מהלידה הוא התחיל להתרחק ממני... ואחרי הלידה זה נהיה יותר גרוע... הוא לא התקרב אלי בכלל... תמיד היה מרוחק וסגור...

הוא לא משתף אותי בכלום... בכל נושא, במצב הכספי שלו, סדר היום, המשפחה שלו, הילדים שלו... פעם אחת הזמנתי לו משטרה... והיה שלשה ימי הרחקה...

בהמשך החקירה טענה האישה שראתה במחשב שהאיש היה באתר פורנו גברים, ...והיה מסמך בבית שלאיש יש עגבת.

ב"כ הבעל: ...לא קראת שהעגבת נגרמה כתוצאה מחשיפה לחומרים שמנים, ושמש בעבודה שלו?

יש עגבת, ויש חוות דעת שהמחלה לא נגרמה ולא מוגדרת כמחלת מין, היא לא נגרמה מקיום יחסי מין...

האישה: זה שטויות... מחלת מין נגרמת מקיום יחסי מין.

ההתנהלות שלו סביב זה מוכיח שמדובר בבגידה...

עצם זה ששיקר לי וטען בכלל שמדובר באלרגיה לשמש גם בסיכום הרפואי שראיתי.

לא היה מצוין שם שהוא טען בפני הרופא שנדבק מהשמש...

... אני מצפה שאם הוא בחר להרוס לי ולילד שלי את החיים, אז שישלם קודם את הכתובה והפיצוי...

האיש נחקר:

ב"כ האישה: בפברואר 2023 אובחנת כנושא מחלת העגבת?

הבעל: כן...

ב"כ האישה: אתה נישאתם ביוני 2019?

הבעל: כן...

לשאלת ב"כ האישה טוען האיש שהיה חולה בעגבת.

השלב הראשון התסמינים שרואים פריחה, השלב השני ניתן להדבק במגע של יחסי מין, וניתן להידבק בלחיצת יד, מי שהגיע לשלב השני ויש לו פריחה לדוגמא בכף היד, ואדם אחר שלוחץ את ידו יש לו ביד פצע פתוח, אז האדם האחר עלול להדבק בעגבת... ואני שולל לחלוטין יחסי מין עם מישהי אחר חוץ מאשתי...

ב"כ האישה: לפני דקה האיש אמר שנדבק משמנים בעבודה, אז זה כבר לא מלחיצת יד משמנים... "

דיון נוסף התקיים בתאריך 25.5.25.

בסיכומי הצדדים סיכמו את טענותיהם:

האישה תובעת את כתובתה ותוספת בסך 260,000 ש"ח.

לטענתה, הבעל בגד בה וניהל מערכת יחסים זוגית במקביל עם אישה אחרת... בפעם הראשונה שהאיש חזר הביתה, חזר כשהוא נגוע במחלת מין - עגבת, כנראה מיחסים אינטימיים מחוץ לבית - בגידות.

האיש טוען כי כשנתיים האישה לא מקיימת איתו יחסי אישות, מקללת אותו... שיהיה לך שיתוק בלב... שתמות...

לדבריו, נדבק במחלת העגבת כתוצאה מחשיפה במגע יד ולא במגע מיני.

מראי - מקומות 

• במקרה של ספק בעובדות מי אשם בפירוק הנישואין, האישה נחשבת מוחזקת בכתובתה

• בגין כך שיש סתירה בטענות האיש, נראה שהאיש אכן קיים יחסי אישות עם אשה זרה/איש זר במהלך הנישואין ונחשב כרועה זונות

• בגין מחלתו של האיש בעגבת היכולה להגרם באמצעות יחסי אישות (לטענת האשה) או באמצעות מגע חיצוני (לטענת האיש), הוי כמוכה שחין... מפני שממקתו (משנה כתובות ז' י') ולכן הצדדים חייבים להתגרש והאישה זכאית לכתובתה

• מסקנה

   

  א. במקרה של ספק בעובדות מי אשם בפירוק הנישואין, האישה נחשבת מוחזקת בכתובתה

  הנה ידועים דברי הטור סימן קי"ח שכתב בנושא כתובה:

  "מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין ממנה, אין לה מן הדין לגבות זולתו וכו' ואם תבע הוא הגירושין, אינו יכול לגרשה אלא לרצונה או לאחר שיפרע לה את כל סכום כתובתה עיקר, נדוניא ותוספת."

  דהיינו שאין אנו מסתכלים על התוצאה המעשית בשטח מי עזב את הבית או פתח בערכאה משפטית תיק גירושין, אלא על הגורם והשורש והיסוד של הצד שמחמתו יצאו הגירושין.

  והנה ידוע מחלוקת הפוסקים של רבותינו הראשונים מי נחשב מוחזק בכתובה.

  המרדכי ביבמות (פרק הבא על יבמתו אות נ"ב), הרא"ש (בבא בתרא פרק ט' סוף סימן ג') וכן הב"ח (אבן העזר סימן ט') סוברים שהאשה היא נחשבת מוחזקת בכתובה.

  מאידך, שו"ת מהרי"ט (חלק א' סימן קי"ט) פוסק דלא כהב"ח, וכן הב"ש (אבן העזר סימן ט' ס"ק ד') פסק דלא כהב"ח דהיינו שהאיש נחשב מוחזק בכתובה.

  והנה בפד"ר (חלק ג' עמוד 161) בפסק דין מבית הדין הגדול מאת הרבנים הדיינים בן מנחם, הדס, ז'ולטי זצ"ל, דנו במקרה שהאישה ספק מורדת, האם האישה מפסידה את כתובתה כיון שאולי הבעל נחשב "מוחזק" או לא, והסיקו שם שיש הבדל מהותי בין אם הספק העומד לפנינו הוא "ספיקא דדינא", דהיינו האם מעשה האישה נחשב כמרידה בבעל או לא, ואז האיש נחשב כמוחזק בכתובה והאשה מפסידה את כתובתה, או שהספק לפנינו הוא "ספק במציאות" איך היו העובדות וההתרחשויות בבית המריבה , בזה האישה תחשב כמוחזקת בכתובה, ודבר זה נחשב "כאומר הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך שחייב".

  ולכן במקרה המונח על שולחן ביה"ד, הצדדים חלוקים ביניהם מי גרם לפירוד ביניהם ומי גרם להרס הנישואין, הרי האישה היא המוחזקת בכתובה.

   

  ב. בגין כך שיש סתירה בטענות האיש, נראה שהאיש אכן קיים יחסי אישות עם אשה זרה/איש זר במהלך הנישואין ונחשב כרועה זונות

  במהלך הדיון מתאריך 27.11.24 טענה האישה כי ראתה במסמך שיש לאיש מחלת עגבת.

  ב"כ האיש שאל: "ולא קראת שהעגבת נגרמה כתוצאה מחשיפה לחומרים שמנים ושמש בעבודה שלו...? ובהמשך: "יש חוות דעת שהמחלה לא נגרמה ולא מוגדרת כמחלת מין, היא לא נגרמה מקיום יחסי מין".

  בהמשך הדיון ב"כ האשה שאלה:" ...האם אתה חולה עגבת?

  האיש: קודם כל חליתי בעגבת... זה רק מחזק את זה שנדבקים בעגבת גם ממגע ולא ממגע מין... אלא ממגע ביד...

  האיש: ...מי שהגיע לשלב השני ויש לו פריחה לדוגמא בכף היד, ואדם אחר שלוחץ את ידו יש לו ביד פצע פתוח אזי האדם האחר עלול להדבק בעגבת...

  ב"כ האישה: לפני דקה האיש אמר שנדבק משמנים בעבודה, אז זה לא מלחיצת יד, משמנים... "

  הרי מסתירות האיש וב"כ נראה שיש שני גרסאות להדבקות האיש במחלת העגבת, או חשיפה לשמש והתעסקות בשמנים, או מגע עם אדם שהוא חולה בעגבת.

  ונראה מתוך חילופי הגרסאות שאכן האיש נדבק במחלת העגבת מיחסי אישות עם אישה זרה/איש זר, לפיכך דינו כדין רועה זונות.

  השו"ע מביא (אבן העזר סימן קנ"ד) הרמ"א כתב בשם ספר האגודה:

  "מי שהוא רועה זונות ואשתו קובלת עליו אם יש עדות בדבר... י"א שכופין אותו להוציא..."

  הרי במקרה הנ"ל נראה לביה"ד מהגרסאות השונות שטען האיש וב"כ כי האיש אכן קיים יחסי אישות עם אשה/איש זרים ודינו כרועה זונות וחייב בכתובת אשתו.

   

  ג. בגין מחלתו של האיש בעגבת היכולה להגרם באמצעות יחסי אישות (לטענת האשה) או באמצעות מגע חיצוני (לטענת האיש), הוי כמוכה שחין... מפני שממקתו (משנה כתובות ז' י') ולכן הצדדים חייבים להתגרש והאישה זכאית לכתובתה

  הנה מצינו בפד"ר (כרך ג' עמוד 126) בפס"ד לרבניים הגאונים הרבניים א.י. ולדנברג - אב"ד, ע.יוסף, י. קפאח זצ"ל, בנידון תביעת האישה לחייב את בעלה לתת לה גט לאחר שלקה בצרעת זה כעשר שנים, וכתבו שם:

  " ...משנה מפורשת היא במסכת כתובות ע"ז ע"א בדין אלו שכופין את הבעל, הראשון שבהם הוא מוכה שחין, וכך פסק להלכה הרמב"ם בפרק כ"ה מהלכות אישות הלכה י"ב, ובטור ושו"ע אבן העזר סימן קנ"ד סעיף א' דכופין אותו להוציא ותצא בכתובה... ושנית מצינו למהרי"ט שם שהעלה... אלא מידי דצערא דאשה בחולי הנתעב והנמאס אשר נקטה נפשה בהם ולא תוכל לסבול להבלו כגון מצורע, כופין אותו בלי דרישה וחקירה אחרת... לאור כל האמור לעיל נראה ברור שהנתבע מחוייב לגרש את אשתו, וגם לשלם לה את סכום כתובתה... ".

  והנה בספר עזר משפט (להגאון הרב אליעזר גולדשמידט - אב"ד בית הדין הגדול) הביא בסימן ט' בנושא מורדת בבעל חולה (עמוד ע"ח) את תשובת כתב סופר (חלק אבן העזר תשובה ק"ב), בנידון שחיי אישות מזיקים לבריאותה של האשה, וכתב שם "...דיש לומר דתוכל האשה לטעון כיון שהתשמיש קשה לה ומזיק לה כל ימי החולי, לא תרצה להתרצות לו בשאר קריבות... וטעמה ונימוקה עמה שרוצה להתרחק מבעלה לגמרי... הרי דעת הכתב סופר היא שאין לדון בכגון זה כמרידה..."

  והנה במקרה המונח לפני ביה"ד, גם לפי דברי הבעל המודה שהוא חולה בעגבת ויש אפשרות להידבק למחלה זו בנגיעה, הרי פשוט וברור שאין האישה חפצה לחיות חיי אישות עם איש כזה שהרי יש חשש סביר שתידבק ממנו.

  ומה שטוענת האישה בדיוני ביה"ד שהיא רוצה לנסות שלום בית הרי טענה זו היא רק מהשפה ולחוץ, כי היא טוענת: "אני לא מוכנה להתגרש עד לקבלת תשלום פיצויים וכתובה". וכן בהמשך טוענת האשה:"לא, אני עדיין בעמדתי לא מוכנה להתגרש עד שאני מקבלת כתובה ופיצויים", הרי מוכח שהאשה רוצה להתגרש, רק רוצה לקבל את הזכויות הכספיות שלה המגיעות לה לפי דעתה.

  ולכן במקרה הנ"ל שהאדם חולה בעגבת, הרי זה דומה למקרה שאדם חולה והוא מוכה שחין, וכן לאדם שיש לו ריח הפה, שהצדדים חייבים להתגרש וחייב לשלם לאשה את כתובתה.

   

  ד. מסקנה

  האיש חייב לשלם לאשה את סכום הכתובה והתוספת בסך 260,000 ש"ח.

  הרב יאיר לרנר - דיין

  לסיכום:

  לדעת המיעוט האישה זכאית בגין הכתובה לסך של 260 אלף ש"ח.

  לדעת הרוב האישה זכאית בגין הכתובה לסך של 200 אלף ש"ח.

  ההכרעה כדעת הרוב.

   

  פסק דין

  לאור כל האמור פוסק בית הדין:

  1. האיש [...] ישלם לאישה [...] סך של 200 אלף ש"ח בגין הכתובה.

  2. האישה לא תקבל כספים אלו לפני סידור הגט.

  3. האישה אינה חייבת להתגרש כל עוד לא ימציא האיש בטחונות ו/או ערבויות שיבטיחו תשלום מיידי לאישה לאחר הגט של 130 אלף ש"ח. בית הדין יקבע האם הביטחונות ו/או הערבויות הינן מספיקות או שאין הן מספיקות.

  4. לאחר שיומצאו ביטחונות ו/או ערבויות שיבטיחו לדעת ביה"ד תשלום מיידי לאישה לאחר הגט של 130 אלף ש"ח, תהיה האישה [...] חייבת להתגרש מבעלה [...].

  5. יתרת הכספים שבגין הכתובה (בסך של 70 אלף ש"ח) האיש יהיה חייב לאישה לאחר שהאישה תתגרש. אם האיש לא יפרע אותם, תוכל האישה לפעול לגבייתם במסגרת ההוצל"פ.

  6. אין צו להוצאות משפט.

  7. פסה"ד מותר בפרסום לאחר השמטת שמות ומספרי זהות של הצדדים.

      

     ניתן ביום ד' בכסלו התשפ"ו (24.11.2025).

      

     הרב יהודה שחור - אב"ד הרב יאיר לרנר הרב ירון נבון