ביה"ד הגדול - דחיית ערעור על חיוב כתובה בבעל שמנהל קשרים עם נשים זרות - פסקדין

הנדון: דחיית ערעור על חיוב כתובה בבעל שמנהל קשרים עם נשים זרות

בפנינו ערעור על החלטת כבוד ביה"ד הרבני האזורי פ"ת, בראשות אבה"ד הרה"ג אברהם מייזלס שליט"א, מיום 12.8.2025, המחייבת את המערער בתשלום כתובת המשיבה בסכום של 52,000 דולר.

הצדדים נישאו כדמו"י בתאריך ...., ולהם שלוש בנות. בתאריך 19.3.2024 תבעה המשיבה גירושין, כשהיא כורכת לתביעתה את עניין הכתובה והרכוש, זמני שהות ומזונות ילדים. בכתב התביעה מציינת המשיבה את עילת הגירושין וחיוב הכתובה, היות המערער מכור להימורים, ומנהל קשרים רומנטיים עם נשים זרות. בי"ד קמא קיים שני דיונים, בתאריך 10.5.2023, ובתאריך 22.2.2024.

בדיון שהתקיים בתאריך 10.5.2023 העלו הצדדים את טענותיהם. המערערת הסבירה לביה"ד עד כמה לא היה לה טוב בחיי הנישואין, והמשיב הגיב לטענותיה. בדיון שהתקיים בתאריך 22.2.2024, נחקרו הצדדים. המערער נחקר אף על קשריו עם נשים זרות. מדובר בקשרים שהיו באמצעות התכתבות ברשת. מדובר בדיון ארוך ביותר כשפרוטוקול הדיון משתרע על פני 30 עמודים.

הכלל ההלכתי ברור, שכאשר אשה באה מחמת טענה מוצדקת, שהיא רוצה להתגרש עקב מעשי הבעל ואינה מוכנה לחיות איתו, כמו במקרה שלפנינו, כאשר המשיבה טוענת שלדבריה יש למערער קשר רומנטי עם נשים, יש מקום לחייב בכתובה. אמנם ההוכחות שהמציאה המשיבה לבי"ד קמא נוגעות להתכתבויות כאלה ואחרות עם נשים זרות, מדובר בתביעה מוצדקת לגירושין. אשה אינה חייבת לחיות עם בעל "המפלרטט" בחוסר צניעות עם נשים, גם אם יש לו הסברים לכך. ראה בעניין משפטיך ליעקב ח"ו סי' ד. ככל שתביעת האישה לגירושין מבוססת על מעשי הבעל, ולדעת ביה"ד אכן אין מקום לחיי זוגיות ומשפחה כשהבעל עסוק במעשים כגון אלו, וזכותה של אישה לדרוש שהבעל לא יגלה חיבה (בלשון המעטה) לנשים זרות, הרי שיש לחייב בגירושין וכתובה.

לא נרחיב בעניין יתר על המידה, נציין רק לשני מקורות. בפד"ר ח"א עמ' 218 (בהרכב: הגר"א גולשמידט זצ"ל, הגרש"ש קרליץ זצ"ל, הגר"י בבליקי זצ"ל) חילקו בין מי שאינו זן מפני שאין לו, לבין אם אינו רוצה להשכיר עצמו, וז"ל (הדגש לא במקור):

"אולם ברור הדבר, כי גם לדעת הרא"ש יש הבדל - כשהאשה דורשת גט בגלל זה שהבעל אינו זן אותה - בין אינו זן אותה מפני שאין לו היכולת להשתכר ולזון אותה, ובין אינו זן אותה מפני שאינו רוצה להשתכר ולזון. כי רק במקום שאין לו היכולת לזון, וכמו במקום שאין לו היכולת לחיות חיי אישות, דעת הרא"ש היא שהוא פטור לשלם התוספת, כי אף שסיבת הגירושין היא בבעל, והוא הגורם לגירושין, אבל הרי סיבה זו היא שלא באשמתו ואנוס הוא בדבר ולכן הגירושין הם לא מחמתו אלא מחמת הנסיבות, ויש לזקפם על חשבון האשה שביזמתה באו, וזה נקרא כופין מחמתה, והבעל פטור לשלם את התוספת כי על דעת כן לא התחייב. אבל אם הבעל אינו זן את אשתו מפני שאינו רוצה להשתכר ולזון, ובגלל זה היא דורשת גט, הרי דרישת הגט באה בגלל מרידתו של הבעל, והגירושין הם באשמתו שהרי לא מאונס אינו זן אותה אלא מרצון, כי בזדון מרד באשתו, ולו היה רוצה הרי יש לו היכולת להשתכר ולזון אותה. ואף שבסוף פסוק הגירושין הם לפי דרישת האשה, דרישה זו אינה אלא תוצאה הגיונית מרצונו או אי רצונו של הבעל, ולכן זה נקרא שמחמתו באה הדרישה לגט. ולא יתכן לומר בכגון זה שהגט הוא מחמתה. ומאחר שיסוד הפטור לר"ח הנך דכופין מחמתה נופל כאן, לכן גם לדעת הר"ח אין הבעל פטור לשלם התוספת. ואם לא נאמר כן, הרי לפנינו דרך לבעל מורד להתחמק מתשלום הכתובה, לא יזון אותה ויאלצנה על ידי זה לדרוש גט, ויהיה פטור לשלם הכתובה על ידי המרידה, בטענה על דעת שתדרשי גט לא התחייבתי, דבר זה אין הדעת סובלתו."

מבואר החילוק בין אי קיום חיובו מחמת אונס, שאין לו היכולת להתפרנס, לבין אם הדבר נובע מפשיעתו ומרידתו, שבכגון זה יהיה חייב בתוספת כתובה, שאל"כ כל בעל שימרוד באשתו, יוציאה בלא תוספת כתובה. אלא בהכרח שהסברא על דעת למשקל ומיפק לא יהיב זה רק אם הוא אנוס, ולא כשהמניעה היא בפשיעתו. ועיי"ש שהביא ראיה מדברי המרדכי והרא"ש. וכיוצ"ב כתב בפד"ר ח"ח עמ' 324, מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, וז"ל:

"נראה שיש מקום לדון דאף כשהבעל הוא מאלה שכופין אותו להוציא, פטור מלשלם לה תוספת כתובה, זה דוקא כשחלה הבעל ונעשה מוכה שחין או כשאינו מסוגל להוליד, והאשה באה מחמת טענה, וכל כיוצ"ב שאין בידי הבעל להפטר מהגורם המביא לידי גירושין, בזה יכול לומר אדעתא למיפק לא יהיבנא לך. משא"כ בגורם כזה שבידי הבעל להסירו, כגון שהבעל רועה זונות שבידו לעזוב דרכו ולהתייצב על דרך טובה, והוא הדין כשהבעל מורד באשתו כבנדו"ד, בכה"ג י"ל דדינו כמגרש מרצונו וחייב בתוספת כתובה."

במוסגר נבהיר שהמושג ההלכתי של "רועה זונות", אינו מתכתב עם המשמעות שיש לצמד המילים בעברית השימושית. במושג ההלכתי הכוונה היא למי ש"עסקו עם הנשים", והוא נובע מדברי שלמה המלך ע"ה במשלי כט, ג. לכן כל מי שלוקח את המושג ההלכתי למחוזות עכשוויים (ושמא נעלב מכך), עושה זאת על אחריותו.

במקרה שלפנינו התרשמנו שאכן המשיבה הגישה לבי"ד קמא תביעה מוצדקת לחיוב המערער בגט, מחמת מעשיו. התרשמנו מהחומר שבתיק שהייתה עילה מוצדקת לחיוב בגט (הגם שהגט ניתן בהסכמה), וכי מחמת עילת הגירושין, המשיבה אף זכאית לכתובתה.

משכך, הערעור שבפנינו נדחה.

המערער טען שיש לקזז מחיוב הכתובה, את אשר קיבלה המשיבה במסגרת איזון המשאבים מהזכויות של המערער, מאחר ואין "כפל מבצעים".

מאחר ולבי"ד דנן אין נתונים בעניין, בפרט לאור העובדה כי הערעור שבפנינו עוסק אך בשאלה העקרונית של חיוב בכתובה, לא נותר לנו אלא לקבוע כי סוגיה זו תוכרע על ידי בי"ד קמא, בהנחה שאכן סוגיה זו עדיין לא הוכרעה על ידו.

נושא נוסף שבי"ד קמא יצטרך להכריע – שער הדולר לחיוב הכתובה (המועד הקובע לעניין זה).

מחייבים את המערער לשלם למשיבה 20,000 ש"ח הוצאות משפט.

המזכירות תעביר למשיבה את אשר הפקיד המערער כערובה.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ז' במרחשון התשפ"ו (29/10/2025).

הרב צבי בן יעקב הרב דוד בירדוגו הרב משה אמסלם

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה