הנדון: ביטולו של חיוב גירושין שהושתת על ההנחה השגויה שהאישה מסכימה להם
הדיון נקבע בערעור על החלטת בית הדין האזורי חיפה מיום י"ז באדר ב' תשפ"ד (27.3.2024) שבה חויבה המערערת להתגרש.
בית הדין שמע באורך רוח את הצדדים ואת בא כוח המערערת ועיין בחומר שבתיקים הכולל את תיקי בית הדין האזורי – כתבי תביעה והגנה – וכן את תביעת המערערת לבית המשפט לענייני משפחה בענייני הרכוש ושמירת סעדים וכן בכתב הערעור וכתב התשובה.
תקציר עובדתי
הצדדים נשואים זה כעשרים ושש שנים ולהם שני ילדים משותפים: בן בגיר ובת קטינה, כבת שש עשרה כיום.
הצדדים מתגוררים בבית בבעלותם ב[...] המערערת עובדת כ[...] והמשיב [...]
המשיב הגיש תביעה לגירושין בשנת 2015 ובכרוך לה תביעות רכוש, מזונות ילדים ועוד. לאחר מכן ביקש למחוק את התביעות עקב הצלחת ניסיון שלום בית.
לדברי הצדדים ניסו שלום בית בסיועו של רב בית הכנסת שבו מתפלל המשיב.
בתאריך ט"ו בטבת התשפ"ד (27.12.2023) הגיש המשיב בשנית תביעה לגירושין ובה טען כי המערערת מסכימה להתגרש ולכן אינו מפרט עילות גירושין. לתביעה זו לא כרך דבר, לא את ענייני הרכוש ולא את עניין משמורת ומזונות הילדים. משכך בתביעתו כשלעצמה, ללא הסדרת כל העניינים, לא התאפשר ביצוע הפירוד המוחלט והכריתות בין הצדדים.
בבית הדין התקיים דיון אחד בלי נוכחות עורכי דין, ובו הביעה המערערת הסכמתה להתגרש, אלא שבית הדין ביקש את הסכמת המערערת לדון בנושא הרכוש והכתובה והמערערת ביקשה ימים מספר להמצאת תשובה.
המערערת, ששכרה בשלב זה עורך דין, השיבה שהיא אינה מסכימה להצעת בית הדין והודיעה שפתחה תיק בבית משפט לענייני הרכוש.
לאחר שהמערערת הבהירה לבית הדין את עמדתה ודרישתה שהגט יסודר רק לאחר הבירור בבית המשפט ולאחר שבית הדין ידון בחיוב הכתובה [או בכפוף להסכמה להמשך מגוריה בדירה המשותפת, חינם, עד להשלמת הבירור האמור לאחר הגירושין], הוציא בית הדין את החלטתו מושא הערעור ובה חייב את המערערת בגט גם קודם הכרעת בית המשפט להלן ציטוט מנימוקי ההחלטה (ההדגשות לא במקור):
בפנינו תגובת האשה ותגובת האיש לתגובת האשה, באשר להמשך ההליך.
נקדים ונאמר: שני הצדדים רוצים להתגרש. כך אמרה האשה בפני בית הדין בדיון הראשון: "אני מסכימה להתגרש. אני רוצה לסיים את הסבל הזה." יתרה מזו, האשה הגישה תביעה רכושית לאיזון זכויות ופירוק שיתוף לבית המשפט. תביעה שכזו – כמוה כתביעת גירושין של האשה. דא עקא, כיום האשה מסכימה להתגרש בכפוף להסכמת האיש לתנאיה אשר אין בהם ביסוס והצדקה משפטית. דהיינו, האשה מסכימה להתגרש בכפוף לכך שתמשיך להתגורר בדירת הצדדים ללא תמורה לאיש עד אשר יסתיימו ההליכים המשפטים.
בנסיבות אלו ששני הצדדים אינם רוצים זה בזה יש להורות לצד המסרב להתגרש, שעליו להתגרש ללא עיכוב.
הבסיס ההלכתי לקביעה זו הוא מפסק דינו של רבינו ירוחם, ממנו אנו למדים, כי די בנסיבות של שלילת שלום בית על ידי שני הצדדים, כדי להביא לפסיקת חיוב גירושין ביחס לצד המסרב להתגרש.
עד כאן.
טענות המערערת המרכזיות
לטענת המערערת מעולם לא הסכימה להתגרש והיא חושבת עקרונית שיש לעשות הכול למען שלום הבית מאחר שהיא אוהבת את בעלה. לדבריה הם חיים בבית יחד, עורכים בשבת ארוחות שבת יחד כאשר היא מכינה את האוכל והם יושבים יחד עם הילדים, מקיימים משק בית משותף והיא עושה את מלאכות הבית, מכבסת ומבשלת לצדדים. מצהירה שהיא מאמינה מאוד שבסיוע ייעוץ זוגי מקצועי הם יוכלו להתגבר על המשבר כפי שהתגברו בעבר.
עוד טוענת כי דבריה בדיון הראשון היו ללא שהייתה מיוצגת וכי היא לא הכירה כיצד מתנהל דיון, אבל היא עומדת על טענתה שלא אמרה 'דבר שכזה' ולא ייתכן בדיון אחד ללא ראיות לעילות גירושין לחייבה בגט.
לסיכום: המערערת עותרת לביטולה של ההחלטה הנ"ל ולהפנותם לייעוץ זוגי.
תגובות המשיב
המערערת אכן אמרה לבית הדין בדיון הראשון שהיא מסכימה להתגרש, והצדק עם בית הדין שקבע לחייבה מהנימוק של 'רבנו ירוחם'. לדבריו, אין כל סיבה לקיים דיונים מיותרים ועקרים כאשר יש הסכמה להתגרש.
עוד טוען כי קיים נתק בין הצדדים, אין חיי אישות שנים רבות, והמערערת גורמת לו עיגון מיותר ללא נימוק.
לסיכום: המשיב דורש לדחות את הערעור.
עמדת בית הדין
לאחר שבית הדין שמע את טענות ומענות הצדדים ועיין בחומר שבתיקים עמדת בית הדין שיש לקבל את הערעור ולקיים תחילה הליך של ניסיון שלום בית באמצעות ייעוץ זוגי מקצועי שיקבע בית הדין לתקופה של שישה חדשים שבה יוקפאו ההליכים בבית המשפט ובבית הדין.
נימוקינו
בית הדין שמע במהלך הדיון את דברי המערערת והתרשם מכנות הצהרתה והתחייבותה בפנינו לעשות כל מאמץ לשלום בית. היא טענה שכפי הנראה לא הובנה נכון בבית הדין האזורי וכי היא לא אמרה שהיא מסכימה להתגרש. לדבריה הדבר נוגד את עקרונותיה שיש לתת הזדמנות לשלום בית כאשר כל צד יעשה מאמץ מצידו להסתייע בגורם מקצועי. המערערת טענה שאף התחילה ללמוד ייעוץ זוגי על מנת להבין במה טעתה במהלך חיי הנישואין שנקלעה למשבר זה.
המערערת התחייבה בפנינו שתמחוק את כתב התביעה בבית משפט בתקופת הייעוץ לצורך הבעת כנות בהצהרתה.
בית הדין לא שמע מהמשיב כל טענה שיש בה עילה הלכתית אמיתית להצדיק חיוב גט ולא לתת לכל הפחות הזדמנות למהלך של ייעוץ זוגי.
המשיב טען שהצדדים גרים בחדרים נפרדים ולא מקיימים חיי אישות שנים רבות, לעומתו המערערת טוענת שמצב זה הוא רק לאחרונה. המערערת הסכימה להיבדק על הטענות בפוליגרף כפי שהציע בית הדין אולם המשיב סירב.
בית הדין הבהיר למשיב שיש לצדדים ילדים המתחנכים בחינוך דתי המחנך לערכים של שלימות הבית והדבר יקשה עליהם שהוריהם מתגרשים ועשוי לפגוע אף בעתידם.
המערערת הביעה לפנינו הסכמה שככל שיתברר לה שאין לה ברירה היא תסכים לכל החלטה של בית הדין.
לשאלת בית הדין מדוע לא הגישה תביעה לכתובה ענתה שאין היא מעוניינת בגירושין ולכן לא הגישה תביעה.
בנסיבות מקרה זה שבו בית הדין, בנימוקיו להחלטתו נשואת הערעור, מתבסס על רבנו ירוחם עקב דברי המערערת (לכאורה) בפרוטוקול הדיון שאותם מכחישה המערערת, והואיל ולא נבדקו טענות המשיב לגירושין – אם יש בהן עילות אמיתיות לחיוב פרט לסברת רבנו ירוחם, יש להפנות את הצדדים לייעוץ זוגי מקצועי כדי לקבל תמונת מצב ברורה יותר: אם אפשר לשקם את מערכת הנישואין או לא, ואם לא – אזי לבחון אם יש עילות גירושין בהתאם לחוות הדעת שתתקבל מהייעוץ.
יש להוסיף שלטענת המערערת המשיב מוחזק בכל הרכוש המשפחתי, וגירושין עתה ללא קבלת זכויותיה לא יאפשרו לה קיום אחרי הגירושין. הדברים לא הוכחשו. ועיין בפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי שבית הדין הציע לצדדים לערוך משא־ומתן, המערערת טענה שאין עם מי לנהל משא־ומתן ושכוונת המשיב לקפחה. וצריך עיון מדוע לא הורה בית הדין לשני הצדדים שבהעדר הסכמה על אחד מהם להגיש תביעות לצורך הסדרת הפירוד בכל העניינים שביניהם: משמורת הבת, מזונותיה וחלוקת הרכוש.
נוסיף ונאמר: אף דברי רבנו ירוחם לא מדברים אלא במקום שכל העניינים שבין הצדדים פתורים ולא במקום שעדיין העניינים הכספיים והאחרים לא נפתרו, שאז יש נימוק לסירוב להתגרש. במקום שכזה אין לחייב מי שמתנגד לגירושין לעת עתה, עד שזכויותיו יובטחו. בפרט למה שכתוב בסדר הגט שיש להכריע בעניין הכתובה לפני סידור הגט, ולמדו מזה גם לעניין שאר העניינים הממוניים, ועיין מה שכתבו בטעם הלכה זו, וכתבנו בזה במקום אחר. ויש להאריך בדבר ואין כאן מקום.
עם זאת חובתנו להדגיש שאף שזכותו של צד מן הצדדים לדרוש למצות את זכויותיו הממוניות, הדברים נכונים כל עוד אין הוא מאריך את הדרך לבירור הדברים. במקרה שלפנינו המערערת הגישה תביעה לפירוק שיתוף בבית המשפט (לטענתה, אף שאינה רוצה להתגרש, חובה היה עליה לשמור על זכויותיה). אך כפי שהתברר לנו אפילו הדיון הראשון בתביעה זו עדיין לא התקיים – לא כך, כנראה, היה קורה בתביעה שהייתה מוגשת לפני בית הדין. משכך במקרה כגון זה על בית הדין לבחון אם הגשת תביעה בערכאה מסוימת נעשתה בתום־לב, או שהייתה כוונה בדברים גם להאריך ההליכים כדי ללחוץ על הצד השני.
זאת ועוד: מדובר בבני זוג שומרי תורה ומצוות ויש טעם למצות ניסיון לשלום בית מן ההיבט ההלכתי שכן חז"ל דרשו בגמרא (גיטין צ ע"ב) שבנישואין עם אשה ראשונה אל ימהר לגרשה וכמו שדרש רבי אלעזר:
כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר:
וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם ואמרתם על מה? על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך.
וכבר אמר שלמה המלך החכם מכל אדם בספר משלי (פרק ה פסוק יח) "יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורֶך" ועל פי זה פסק הרמב"ם (פרק י מהלכות גירושין הלכה כא) "ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה" וכן פסקו הטור והשולחן ערוך (אבן העזר סימן קיט). אם כן, חובה כפולה ומכופלת על הצדדים לגלות אחריות זוגית לברית הנישואין ואחריות הורית כלפי ילדיהם ולעשות הכול למען שיקום המערכת הזוגית לטובתם ולטובת ילדיהם. ועיין בשו"ת חוט המשולש (טור ראשון סימן נד) בתשובתו לרבי שמואל אבוזמיל, עיין שם וגם בזה אין כאן מקום להאריך.
מסקנות והוראות
לאור האמור פוסק בית הדין:
א.בית הדין מקבל את הערעור.
ב.בית הדין פונה לבית הדין האזורי חיפה להפנות את הצדדים לייעוץ נישואין מקצועי.
עלות הייעוץ תחול על שני הצדדים בחלקים שווים.
מבוקש להפנות את תשומת לב היועץ לפעול בכל הדרכים הנראות כדי לסייע בידי הצדדים לשקם את מערכת הנישואין.
עם קבלת חוות דעתו של היועץ שתכלול את מידת שיתוף פעולה של הצדדים ייתן בית הדין דעתו על המשך הטיפול בתביעת הגירושין בהתאם לשיקול דעתו.
המערערת תתחייב בכתב בפני בית הדין האזורי על מחיקת התביעה בבית משפט או השהייתה לתקופת הייעוץ.
ג.אין צו להוצאות ועל המזכירות להשיב את כספי הערבות למערערת בהתאם לנהלים.
ד.בית הדין מורה על סגירת התיק.
ה.יש להעביר עותק מפסק הדין ומהפרוטוקול הדיון לבית הדין האזורי חיפה.
מותר בפרסום בהשמטת שמות ומספרי זהות.
ניתן ביום י"ח בשבט התשפ"ה (16.2.2025).
הרב דוד יוסף – נשיאהרב שלמה שפיראהרב מימון נהרי
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה