ביהמ"ש למשפחה פסל ראייה, אך קבע שהיא קבילה לצורך הזמת עדות הבעל - פסקדין

1.         עניין לנו בשאלת קבילות הראיה שהוצגה על ידי ב"כ הנתבעת (להלן: "האישה") והוגשה מטעמה לבית המשפט וסומנה ת/1.

2.         במהלך חקירתו הנגדית של התובע (להלן: "הבעל") במסגרת דיון הוכחות בתובענה הרכושית שהוגשה מטעמו ביום 11.12.06 הציגה בפניו ב"כ האישה את המסמך אשר לכאורה מהווה הסכם שכר הטרחה שלו עם עורך דינו (להלן: "המסמך"), תוך שמבקשת לקבל מענה אודות שאלותיה הנוגעות למסמך.

לשם הסדר הטוב, אציין את שביקשה האישה להוכיח. התאריך בו נחתם המסמך כפי שמצוין בו היה ביום 12.4.05, בעוד שהתביעה עצמה הוגשה כשנה וחצי לאחר מכן, בסוף שנת 2006, כאמור. לטענתה, דברים אלו מובילים אותה למסקנה המתבקשת לפיה הבעל פעל בחוסר תום לב בעת שתכנן בדקדוק רב את צעדיו מראש בטרם החלו ההליכים המשפטיים בעניינם של הצדדים. בתגובה, טוען ב"כ הבעל, כי מדובר בסופו של יום בטעות שבתום לב, אשר בשל היעדר תשומת לב מספקת, נכתב תאריך שגוי כמו גם כתובת משרדו השגויה.

3.         ואולם, מבלי להיכנס לגופן של הטענות הללו, בשלב זה אין מותב זה נדרש לתוכנו של המסמך, אלא עליו להכריע בשאלת קבילותו. בתוך כך, יש להידרש לטענות ב"כ הבעל כנגד הצגת המסמך והשימוש בו כראיה וכנגד קבילותו. טענותיו הן שתיים:

            א.         ראשית, טענתו סומכת על חיסיון עורך דין - לקוח בצילו חוסה המסמך המהווה                  יסוד להתקשרות בין עורך הדין לבין הבעל, בהתאם לסעיף 48 ל פקודת הראיות                        [נוסח משולב ], תשל"א - 1971 (להלן: "הפקודה").

ב.         שנית, לטענתו המסמך הושג תוך חדירה לפרטיות הבעל בניגוד ל חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 (להלן: " החוק").

4.         מנגד טוענת ב"כ האישה שהמסמך היה בין ניירות שהגיעו לידיה של האישה ללא כוונה לפגוע בפרטיות הבעל. כמו כן, הרלוונטיות של המסמך מכריעה את הכף לצורך קבילותו, לדבריה.

5.         יובהר, אין עוררין על כך שמדובר במסמך פרטי ומקורי השייך לבעל הנמצא כעת בחזקתה הבלעדית של האישה.

חיסיון המסמך

6.         להלן סעיף 48(א) ל פקודה כלשונו:

                       " דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין".

            נראה, כי כל שקובע סעיף 48(א) ל פקודה בסוגית החיסיון נוגע אך ורק לעדותו של עורך הדין לגבי תוכן הדברים לרבות המסמך ותו לא.

            הכלל הוא, כי הסכם שכר טרחתו של עורך הדין אינו מהווה פרט החוסה בצילו של חיסיון התקשורת שבין לקוח ועורך דין (ראה: י. קדמי, על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד - 2003, חלק שני, ע' 948) (להלן: "קדמי").

לפיכך, המסמך אינו חסוי, זולת אם זומן להעיד על תוכנו מי שערך אותו, דהיינו עורך דינו של הבעל. אין זה המצב דנן. לעומת זאת, מהות המסמך מקים אצל הבעל את הציפייה לפרטיות והרצון להימנע מחשיפתו בפני אחרים ובפרט בפני האישה.

קבילות הראיה ופסילתה:

7.         במסגרת תמ"ש 5400/07 מ.נ. נ' מ.ר (ניתן ביום 8.10.07 ופורסם במאגרי המידע) (להלן: " תמ"ש 5400/07") בטרם פסלתי   ראיה שהוגשה מטעם האב, סקרתי את ההלכה הקיימת בעניין פסילת הראיה.

            בבג"צ 6650/04 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה (ניתן ביום 14.5.06 ופורסם במאגרי המידע) נקבעו השיקולים לפסילת ראיה אותם יש להביא בחשבון:

(א)       חומרת המעשה.

(ב)        חיוניות הראיה.

                        השאלה העומדת לדיון, היא האם לפסול את הראיה ואם לאו? ס' 32 ל חוק קובע: