בורכיס נ' אלקטרו קובי בע"מ - פסקדין

פסק דין

א.העובדות הצריכות לעניין:

1.בכתב תביעתה טענה התובעת כי רכשה אצל הנתבעת מיום 3/7/08 מקרר, לאחר שנאמר לה כי המחיר אותו שילמה, 8,050 ₪ הינו המחיר הנמוך ביותר בארץ עבור מקרר זה.

לדבריה, כעבור זמן קצר מיום הקניה גילתה מעיון במקומון שיצא לאור ביום 1/7/08 (קרי- יומיים לפני מועד הרכישה), כי אותו מקרר מוצע למכירה נמכר בחנות אחרת במחיר נמוך הרבה יותר, וכן ציינה כי נאלצה לשלם סך של 1,600 ₪ נוספים על מנת לרכוש ביטוח למקרר, דבר שייקר העסקה באופן שהביאה לעלות סופית של 9,650 ₪.

2.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי מעולם לא התחייבה כי המחיר בו ניתן היה לרכוש המקרר אצלה הינו המחיר הזול ביותר בארץ, ובדרך כלל אין היא נוהגת להציע מחיריה ביחס למחירים הניתנים ע"י אחרים. באשר לביטוח טענה הנתבעת כי התובעת, על דעת עצמה, בחרה לבטח המקרר בביטוח מקיף מעין זה שרכשה, ואין לה להשית עלות זו על כתפי הנתבעת. הנתבעת הבהירה היטב ביום רכישת המקרר כי ישנו ביטוח למדחס של המקרר, אך ההחלטה לרכוש ביטוח נוסף אחר למקרר היתה על דעתה העצמית של התובעת.

כמו כן ציינה הנתבעת כי ביום האספקה, ועל אף שהתחייבה התובעת בכתב לשלם סך נוסף של 150 ₪ למובילי המקרר עקב פירוק דלתות המקרר והרכבתם מחדש בבית והעלאת המקרר לקומת המגורים הגבוהה בה היא גרה, סרבה בתוקף לשלם סכום זה, בטענה כי לא ידעה על כך, ועל מנת לישר ההדורים עם בין הצדדים בעקבות תקרית שאירעה, העניקה הנתבעת לתובעת זיכוי בסך 200 ₪ כמחווה של רצון טוב בדמות מייבש שיער.

ב.סקירת הדיונים:

1.לדיון הראשון לא בוצע זימון כדין לנתבעת, ועל כן ביהמ"ש הורה לתובעת לבצע מסירה אישית לנתבעת.

2.לדיון השני שנקבע ליום 2/9/09 לא הופיע נציג מטעם הנתבעת למרות שקיים היה בתיק בית המשפט אישור מסירה כדין, ועל כן ניתן פס"ד בהעדר נגד הנתבעת (להלן: "פסה"ד הראשון"), אשר בוטל מאוחר יותר לבקשתה, תוך שחויבה היא לשלם לתובעת הוצאות בסך 1,000 ₪, סכום שאכן שולם בסופו של יום. פסה"ד הראשון בוטל לאחר תשלום ההוצאות כאמור.

3.

א.בדיון השני שהתנהל ביום 21/6/10 העידה הגרפיקאית שערכה את הפרסום במקומון עליו התבססה טענתה של התובעת לפיה אותו מקרר נמכר בחנות אחרת במחיר נמוך הרבה יותר מזה ששילמה עבור המקרר שלה. העדה הצהירה כי טענת התובעת, לפיה הפרסום במקומון פורסם ביום 1/7/08 אינה טענת אמת, שכן הפרסום הלכה למעשה פורסם ביום 25-26/7/08, כשלושה שבועות לאחר מועד רכישת המקרר אצל הנתבעת.

ב.התובעת טענה כי ביקשה להחזיר את המקרר 14 ימים לאחר רכישתו, מאחר שכשבקשה לעשות בו שימוש גילתה כי הוא לא מתאים לצרכיה.

3.בסיכומים בכתב שהגישה הנתבעת בסיומו של הדיון חזרה היא על טענותיה, וציינה כי כמחווה של רצון טוב ועל מנת לסיים התביעה בטעם טוב, ומתוך כוונה להיטיב עם הלקוחה ועם הקהילה, היא מוכנה להעניק מתנה לתובעת הטבה בגובה 500 ₪ בדמות מטהר מים מסוננים, אך בקשה לקבל בחזרה הסכום בגובה 1,000 ₪ ששילמה לתובעת בכדי שיבוטל פסה"ד הראשון שניתן בתיק.

ג.הכרעה:

קראתי כתבי בי הדין של הצדדים, שמעתי טיעוניהם בפני ועיינתי במוצגים שהציגו, ולאור כל אלו אני קובעת כי התביעה נדחית בהעדר עילה מוצדקת ומבוססת כדין.

1.ראשית, הוכח בפני באמצעות עדותה של הגרפיקאית כי התובעת לא דיברה אמת באשר למועד בו נתגלה לה לראשונה כי ניתן לרכוש המקרר שרכשה אצל הנתבעת במחיר נמוך יותר.

2.שנית, אני קובעת כי אני נותנת אמון מלא בגרסת נציגת הנתבעת, אשר טענה כי לא התחייבה למחיר הזול ביותר בארץ, ואף אם תמצי לומר כי אכן התחייבה לכך, כאמור, אין ללמוד על כי לא עמדה בהתחייבותה זו באמצעות המודעה שהציגה התובעת, שהרי כאמור, זו נתפרסמה שלושה שבועות לאחר רכישת המקרר אצל הנתבעת.

3.שלישית, הנתבעת, בהתנהגות ראויה לשבח, זיכתה התובעת פעם אחת, וכעת מבקשת לזכותה פעם נוספת, בהטבות כספיות בעלות ערך כספי משמעותי, וזאת בעוד אין היא חייבת כלל וכלל להעניקן, וכל זאת בכדי להיטיב עם הלקוחה, להכיר במצוקתה, ובכדי לתרום בתרומתה זו לקהילה.

כאמור, אני קובעת כי התביעה נדחית.

כמו כן, על התובעת לשלם לנתבעת סך 500 ₪ בתוך 60 יום מהיום.