בוקאי נ' יראת ואח' - פסקדין

החלטה

1.בפני בקשה לפטור את המבקש מתשלום אגרה שעליו לשלם בגין הליך בקשת רשות ערעור שהגיש על פסק הדין של בית משפט לתביעות קטנות.

2.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ראיתי לדחות את הבקשה.

3.תקנה 14(ג) לתקנות בתי משפט (אגרות), תשס"ז-2007 קובעת כי:

הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה".

מכאן, שבהתאם לתקנות תהיה למבקש הפטור מתשלום אגרה זכות לקבלת הפטור ככל שיוכיח שני תנאים מצטברים, העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה וכי ההליך נשוא הבקשה מגלה עילת תביעה.

בהתאם להלכה על מי שטוען שהוא נעדר יכולת לשלם אגרה לפרוש בפני בית המשפט תמונה מלאה אשר למצבו הכלכלי.

כך נאמר בע"א 229/89 חיים מצא נ. ציפורה מצא ואח', כי "בעל דין המבקש ליתן לו פטור מאגרה חייב להוכיח כי חסר יכולת הוא לשלם את האגרה הקבועה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על בעל הדין המבקש. לצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי... בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד"; כך בש"א 6669/94 מגרפטה נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ או בש"א 7664/99 סופר נ. סופר ועוד שורה ארוכה מאוד של החלטות שמכנה משותף להם – פרישת תמונה מלאה שיהיה בה להצביע על חוסר יכולת כלכלית.

נקודת המוצא היא כי פתיחת הליך משפטי מחייב תשלום אגרה וכל סטייה מחיוב זה היא חריגה מהכלל המחייב לבחון ולשקול את כל הנתונים הרלבנטיים ואין לאפשר מתן פטור אלא אם מתמלאים שני התנאים המצטברים ובנוסף כי בית משפט משוכנע בהצדק למתן הפטור.

כך אומר כבוד השופט ג'ובראן בבשג"ץ 3320/11 ד"ר מעוז נ. הנהלת בתית המשפט:

"נראה כי במקרה דנן חשוב לחזור ולהדגיש מושכלות יסוד של מערכת המשפט. הליכים משפטיים עולים כסף. ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות הן על בעל הדין שפתח את ההליך והן על מערכת בתי המשפט, קרי, הקופה הציבורית, והצד שכנגד. "בעוד שבין בעלי-הדין ובין עצמם מהווה תוצאת ההליך בסיס לחיוב הצד המפסיד בהוצאות הצד הזוכה, הרי שהשירות הניתן על-ידי המדינה – בקיומה של מערכת בתי-משפט – כרוך באגרה שפותח ההליך צריך לשלמה. מטיבו מהווה החיוב באגרה קשר בין השירות הניתן ובין החיוב של משלם האגרה"...

...אגרת בית משפט מגלמת סכום שנדרש יוזם ההליך לשלם לידי המדינה, לא כתמחור מלא של ההתדיינות, אלא כהשתתפות שלו בחלק מן העלות של ההליך המשפטי וכנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט...".

4.בתצהיר המבקש נטען כי אין הוא עובד וכי מתקיים מקצבת נכות המשולמת לו על ידי משרד הבטחון. עוד טען כי בת זוגו אינה עובדת וכי משולמת לה גמלת נכות כללית בסך של 4,200 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי. עוד עולה מתצהיר המבקש כי אין בבעלות המבקש או בת זוגו נכסים, רכוש או חסכונות מכל סוג שהוא וכי למבקש "יש תיקים בהוצל"פ" והוא חייב כספים לבני משפחה בגין סיוע שקיבל מהם.

5.המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת שהמבקש לא פרש תמונה מלאה אודות מצבו הכלכלי ולא צירף אסמכתאות רלבנטיות.

6.כאמור, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה וזאת מאחר שהמבקש אכן לא פרש בפני בית המשפט תמונה מלאה אודות מצבו הכלכלי וממילא לא הוכיח היעדר יכולת כלכלית לשאת בסכום האגרה שכל כולה עומד על סף של 481 ₪. המבקש אמנם טוען שהוא נכה צה"ל ואף צירף לתצהירו מכתב מאת משרד הבטחון לפיו הוא מוכר כנכה צה"ל ומתגורר עם אשתו וארבעה ילדים (מתוכם אחת משותפת לו ולאשתו ויתר הילדים של אשתו מנישאויה הראשונים) "בדירה קטנה אשר קבלה האישה מחברת עמידר". עוד נטען במכתב משרד הבטחון כי המבקש "נקלע לדבריו לקשיים כספיים" וכי תלויים נגדו תיקי הוצאה לפועל אלא שמכתב משרד הבטחון אינו בבחינת תחליף לאסמכתאות שעל המבקש להציג בדבר מצבו הכלכלי ובכלל זה אסמכתאות בדבר הליכי הוצאה לפועל הננקטים נגדו, פירוט תנועות חשבון הבנק שלו, פירוט חיובי כרטיס האשראי שלו (ככל שיש בידו כרטיס אשראי), פירוט הוצאותיו ופירוט מקור מימון הוצאותיו. כמו כן, לא צורפו אסמכתאות בדבר דמי השכירות המשולמים על ידי המבקש גם לא צורפה כל אסמכתא לגובה הגמלה שנטען כי משולמת לאשתו.

סיכומו של דבר, המבקש לא הוכיח היעדר יכולת כלכלית.

לציין, כי לא נעלמו מעיני טענות המבקש בדבר מצבו הרפואי והאסמכתאות שצירף בעניין אלא שאין באלה להוכיח היעדר יכולת כלכלית.

7.די באמור לעיל כדי לדחות את הבקשה דנא אלא שאני רואה להוסיף כי אף לא שוכנעתי שבקשת רשות הערעור מגלה עילה שכן היא הוגשה על פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות שדחה את תביעת המבקש (התובע שם) לתשלום נזקים שלטענתו נגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים לאחר שקבע כי המבקש לא הוכיח קשר סיבתי בין התאונה לנזקים שתבע וכי לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו; למסקנה זו הגיע בית המשפט לאור התרשמותו מהעדויות שנשמעו בפניו ואף מצא לציין בפסק הדין שמדובר ב"גרסה מול גרסה" ובקביעות כגון אלה אין ערכאת הערעור נוטה להתערב.

8.סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם את האגרה תוך 30 ימים שאם לא כן, תמחק בקשת רשות הערעור ללא משלוח הודעות נוספות.