בוייקוב ואח' נ' מדינת ישראל משרד הביטחון - פסקדין

פסק דין

התובע 2 היה חייל בשירות סדיר בכל המועדים הרלוונטיים לתובענה. התובעת 1 הנה אימו.

לטענת התובעים במהלך שירותו הצבאי נתגלתה אצלו פריצת דיסק שנגרמה בשל שירותו הצבאי. במספר מקרים נדרש הוא לטיפול רפואי, אותו הוא מגדיר כדחוף, ועל כן פנה לחדר מיון בבית החולים הלל יפה בחדרה. בשל פניות אלו הוא חוייב בתשלום לבית החולים ואילו הנתבעת סרבה לשפותו בגין כך. סך כל התשלומים ששילם התובע בגין ביקוריו בחדר המיון מגיע כדי 1,890 ₪ . יצויין כי התובע לא צירף דרישות תשלום המגיעות כדי סכום זה, אלא סכום נמוך יותר וצירף מספר רב מאוד של אישפוזים (אשר דומה שסכומם עולה עשרות מונים על תביעתו), ולא ניתן להבין מתביעתו, אלו מבין האישפוזים לא נפרעו על ידי הנתבעת ואילו כן.

הנתבעת טוענת כי בדין סרבה להשיב לתובע את ששילם. לטענתה, על חיילי צה"ל לא חל חוק ביטוח בריאות ממלכתי והם זכאים לטיפול במרפאות היחידה ובמקרים דחופים, זכאים הם לטיפול במסגרת מרפאה אזורית. במועדים הרלוונטיים תפקדה חברת "ביקור רופא" כמרפאה אזורית, אליה יכול היה התובע לפנות, אך הוא לא עשה כן. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי במקרה של ביקור בחדר מיון, יש להראות הצדקה לכך, היינו צורך דחוף שלא ניתן לדחייה ולטיפול במסגרות האחרות העומדות לרשות החייל. במקרה זה, טוענת הנתבעת, לא הייתה, על פניה, כל הצדקה לפנייה ובכל מקרה טוענת היא כי ניתן לקבל אישור בדיעבד תוך 7 ימים בדבר ההצדקה לפנייה. לעניין זה טוענת הנתבעת כי התובע פנה לקבלת אישור בדיעבד ביחס לחלק מהמקרים ובקשתו נדחתה מנימוקים שברפואה.

במהלך הדיון טען התובע כי קיבל מראש וטרם הפנייה למיון, אישור מהגורמים הרפואיים הצבאיים (ר"מ 2). התובע לא המציא אישורים אלו וניתנה לנתבעת שהות לברר הטענה והיא התבקשה למסור תגובתה, אולם היא לא עשתה כן עד היום, חרף תזכורת והחלטה נוספת שניתנה בנושא.

שקלתי אם יש במחדל זה להביא לקבלת התביעה ומצאתי כי חרף התנהגות בלתי מובנת זו, אין מקום לקבל התביעה רק בשל מחדל זה. התובע פנה לקבלת אישור בדיעבד בחלק מהמקרים ומכאן פשיטא שלא קיבל אישור מראש, שאחרת לא היה פונה למסלול אישור בדיעבד. מכאן, שאין במחדלה של הנתבעת להקים חזקה נגדה בדבר מתן אישור מראש.

עיינתי במסמכי המיון שצירף התובע ולא מצאתי כי היה קיים צורך דחוף אשר הצדיק פנייה לחדר מיון. לא היה מדובר בחבלה פתאומית, שבר, או כל אירוע פתאומי שחייב קבלת טיפול בשעות שלא קיימת מסגרת רפואית שגרתית. במקרה אחד מדובר היה בבחילות ושלשולים שחש התובע, פעם אחרת דובר היה ב"דריכה לא נכונה על הרגל", במקרה אחר מדובר היה בנפילה, אולם ממצאי הבדיקה היו כאלו שלא הצדיקו את הפנייה.

כאמור, בחלק מהמקרים, כטענת המדינה, לא ניתן אישור בדיעבד ומובן כי בית משפט זה אינו יושב כערכת ערר על החלטות הדרג הרפואי בצה"ל. מעבר לדרוש אציין כי עיון בתעודות השחרור מחדר המיון מעלה כי התובע שוחרר בכל המקרים (למעט פעם אחת) באותו יום, ללא טיפול משמעותי ועם המלצות למנוחה. בכל המקרים (למעט בפעם שהתלונן על בחילה ושלשולים) עמד בבסיס הפנייה מצבו הקודם והכרוני (פריצת דיסק). כל אלו מביאים למסקנה כי לא היתה הצדקה לפנייה לחדר המיון ואם עשה כן התובע על דעת עצמו, לא חלה על המדינה חובה לשפותו בגין הוצאותיו. אציין כי אם אכן פריצת הדיסק מקורה בשירותו הצבאי (עובדה שלא הוכחה בפני) יתכן ויכול הוא למצוא תרופתו במסגרת משפטית אחרת, אולם אין בית משפט זה יכול ליתן סעד זה. עוד אציין כי באחת הפניות אושפז התובע לשלושה ימים. על פניו נראה כי מקרה זה מצדיק שיפוי, אולם התובע לא צירף קבלה על תשלום בגין פנייה זו דווקא היות והנתבעת אישרה חלק מפניותיו הרבות לחדר המיון, לא הוכח כי פנייה זו לא שולמה והדעת נותנת כי היא מבין אלו שאושרו ושולמו.

התוצאה היא שאני דוחה את התביעה. יחד עם זאת ראיתי לנכון להביע מורת רוח ממחדלה של המדינה בכך שלא קיימה החלטות בית המשפט ולא מסרה תגובתה במועד ואף לא לאחר החלטה נוספת המורה לה לעשות כן. אבקש כי פרקליט המחוז (אזרחי) יערוך בדיקה ויודיע בתוך 14 יום לבית המשפט כיצד ומדוע ארעה תקלה זו.

בשים לב להיותו של התובע חייל במועדים הרלוונטים, למהותה של התביעה והתנהגות המדינה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ח סיון תשע"ב, 08 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: