פסק דין
התובע, אילן בוטבול דוד היה בעלים של רכב מסוג פולקסוואגן גרמני מ.ר. 8840451 (להלן: "הרכב"). הנתבעת, שירביט חברה לביטוח הינה המבטחת של הרכב בפוליסה. לטענת התובע ביום 26.8.07 נגנב רכבו. הוא פנה לנתבעת על מנת שתפצה אותו על נזקיו אולם הנתבעת סירבה לעשות כן ומשכך הגיש תביעה זו בסך 93,258 ₪, פיצוי על נזקיו.
הנתבעת טענה שאירוע הגניבה כנטען על ידי התובע כלל לא התרחש. כן טענה ששווי הרכב הינו נמוך יותר מזה הנטען על ידי התובע.
לענין שווי הרכב הגישו הצדדים חוות דעת שמאים שפירטו שווי הרכב. חוות דעת שמאי התובע דוד בוקר קבעה ששווי הרכב ליום הגניבה הינו 71,127 ₪, ואילו חוות דעת שמאי הנתבעת בני הרפז קבעה ששווי הרכב ליום הגניבה 55,160 ₪.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ובו פירט נסיבות גניבת הרכב. כעולה מתצהירו ביום האירוע נסע עם רכבו לתל אביב. החנה אותו ברח' ראב"ד 5 בשעה 18.00 לערך. כאשר חזר לרכבו בסביבות השעה 20.15 הבחין שהרכב אינו במקום בו החנה אותו. הוא התקשר לפיקוח העירוני לברר האם הרכב נגרר על ידי פקחי העיריה ולאחר שקיבל תשובה שלילית ניגש לתחנת המשטרה ודיווח על גניבת הרכב.
דיון משפטי:
השאלה הראשונה הינה האם אכן נגנב הרכב כפי שתיאר התובע.
לאחר שנחקר התובע והוצגו מסמכים על ידי הנתבעת הנני סבורה שהתובע לא הרים כלל נטל ההוכחה שכן בעדותו עלו סתירות כה רבות ומהותיות כך שאיני יכולה כלל ליתן אמון בעדותו, וזאת כפי שאפרט.
התובע העיד בבית המשפט שהגיע לתל אביב לבדו, החנה רכבו הלך לתחנה מרכזית ושם פגש באקראי מספר חברים אשר ידע לציין רק את שמם הפרטי – יעקב דני ומשה:
"אמרתי לחוקר שפגשתי שם חברים שלי, לא תכננתי לפגוש אותם, הם לא מנתניה הם מתל אביב השמות יעקב, דני ומשה אני מכיר אותם ממגרשי הכדורגל, אני לא יודע מה שם המשפחה שלהם" (ראה עמ' 12 שורות 20-22)
אף בהמשך חוזר ומציין שנפגש בהם באקראי. כאשר עומת עם ההודעה שלו לחוקר (נ'2) שם סיפר לחוקר שחברים שלו המתינו לו בתחנה המרכזית,(ראה עמ' 3 להודעה) דהיינו קבע עם חברים קודם לכן שחיכו לו שם, לא היה בפיו הסבר לשוני מהותי זה, מלבד טענתו שלא אמר זאת לחוקר. מאחר וחתימתו מופיעה על גבי כל עמוד בטופס ההודעה איני יכולה לקבל גרסא זו.
סתירה מהותית נוספת הינה העובדה שהתובע העיד שלאחר שחזר לרכבו בסביבות השעה 20.00 ומצא שאינו במקומו התקשר למוקד הגרירה של עירית תל אביב על מנת לברר האם הרכב נגרר. לטענתו מאחר והסוללה בטלפון הנייד שלו נגמרה, אזי לקח טלפון מעובר אורח והתקשר למוקד. (ראה עמ' 14 שורות 4-5 לפרוטוקול). פירוט שיחות הטלפון שבוצעו בטלפון הנייד של התובע אותו יום (הוגש כנ' 1) מצביע על כך שבוצעו שיחות רבות ביום 26.8.07 בשעות: 18:06, 18:10, 18:14, 18:20, 18:48, 19:28, 20:21, 20:27, 20:33, 20:36, 20:44, 20:45, 20:48, 20: 50, 21:13, וכך הלאה. פירוט זה מלמד שבשעות לגביהן טען התובע שלא יכול היה להתקשר מהטלפון הנייד שלו מאחר ולא היתה בו סוללה בוצעו שיחות רבות. אף לכך לא קיבלתי הסבר מהתובע.
התובע העיד בבית המשפט שלאחר שהבין שהרכב לא נגנב החליט להגיש תלונה במשטרה:
"ש. היתה שיחה קצרה? כמה זמן לקח כל התהליך הזה?
ת. שתי דקות, בדקו התקשרו ואמרו שהרכב לא נגרר, מיד הלכתי למשטרה במרחב ירקון ברגל 10 דקות מהתחנה המרכזית". (ראה עמ' 14 שורות 22-23).
לאחר מתן תשובה זו הוצגה לתובע תשובתו 26 יב' לשאלות (השאלות והתשובות הוצגו כנ'3) שם השיב שהגיע במונית לתחנת המשטרה. התובע שינה תשובתו והשיב שהלך ברגל ואחר כך תפס מונית. (ראה שורות 24-25 באותו עמוד).
הסברו של התובע בבית המשפט לשינוי גרסאות זה היה שב"כ הנתבעת לא נתן לו להשלים את התשובה הראשונה (ראה עמ' 15 שורה 2). איני סבורה שכך היה אלא שלאור העובדה שהבין שנתן תשובה שונה בשאלון שנשלח אליו היה עליו לשנות התשובה שנתן בבית המשפט.
התובע המשיך והעיד שלאחר שהגיש התלונה במשטרה הלך לחבר על מנת להטעין את הטלפון הנייד שלו. (ראה עמ' 15 שורות 24-35). לא ברור מדוע היה עליו לעשות כן כאשר מנ' 1 – פירוט שיחות הטלפון ניתן לראות שבוצעו שיחות רבות גם בשעות שבין 21:00 ל- 23:00 – 10 שיחות טלפון, כך שלא נראה שהיתה כל בעיה במכשיר הטלפון הנייד של התובע. כן לא ברור כיצד מבלי להתקשר קודם לחבר ויוודא שהוא נמצא בבית והאם נוח מועד ביקורו, יגיע אליו, רק כדי לטעון את הטלפון שלו, כאשר לא יודע כלל האם יש לו מטען שמתאים לטלפון שלו.
לסתירות כה מהותיות אלה מתווספת העובדה שלמרות שהתובע הצהיר שלרכב היה רישיון משולם בתוקף בעת הגניבה, אזי לא הצליח להצביע ולהוכיח שאכן שילם הרישיון וביצע מבחן רישוי לרכב. הוא הציג אומנם את ת' 1- טופס משרד הרישוי, אולם ניתן לראות שהרישיון ששולם היה בתוקף עד 19.8.07- שבוע לפני אירוע הגניבה. לחוקר העיד התובע שלא שילם הרישיון שכן לא קיבל אותו ככל הנראה, (עמ' 6 להודעה) בבית המשפט כאשר עומת עם העובדה שהרישיון נשלח לביתו, ואף הוצג על ידו כנספח א' לתצהירו, לא היה בידיו כל הסבר מדוע לא דאג לשלם הרישיון ולהעביר את הרכב מבחן רישוי.
עובדה נוספת הינה עדותו של נציג חברת איתורן, מר מדעי אבי, שהגיש דוח אירוע (נ' 4) ממנו עלה שבתאריך 26.8.07 בשעה 21.51 התקבלה התראה בדבר פעילות בלתי חוקית ברכב כאשר הרכב אותר בדהריה בנפת חברון. מרכז הבקרה יצר קשר עם הלקוח שמסר שהרכב נגנב בין השעות 12.00- 18.00 . ההתראה לא התקבלה במקום חניית הרכב ובממצא זה יש להעיד שהרכב הגיע למקום איתורו בנסיעה חוקית.