בוהדנא נ' גבאי ואח'

החלטה

1.לפני בקשת הנתבע מיום 31.12.13 לעיכוב ביצועו של פסה"ד שניתן כנגדם ביום 13.11.13 ואשר חייבו לשלם לתובעים הסכומים שפורטו בסע' 52 לפסק הדין.

2.לטענת הנתבע, ביצועו של פסק דין כספי יעוכב אם מתקיימים שני תנאים: אפשרות החזרת המצב לקדמותו באם פסה"ד יבוטל, אם סיכויי הערעור טובים הם.

הנתבע טוען כי ידוע לו, מתוך הכרותו ושיחותיו עם התובע, כי אין לתובע נכסים, אין לו רכוש ואין לו כספים שממנו ניתן להפרע באם יזכו הנתבעים בערעור. עוד מציין הנתבע, כי מצבו הכלכלי של התובע בכי רע, עד כדי כך שהתלונן באזניו שאין לו אפילו רכב וברור כי אם יגיעו לידיו כספים יהא זה בלתי אפשרי להשיבם למערער.

עוד נטען בבקשה כי הסיכויים לזכיה בערעור הינם גבוהים וזאת לאור העובדה כי המדובר בפסק דין תקדימי העומד בניגוד להוראות החוק והפסיקה המפורשת.

3.התובעים בתגובתם מיום 2.1.14 הנתמכת בתצהירו של התובע מס' 1 מציינים כי דין הבקשה להדחות. לשיטתם, המדובר בחיוב כספי אשר היה על הנתבע לשלמו לתובעים כבר בשנת 2008. הבקשה הינה לקונית, אינה מפורטת ואינה מגובה כלל בראיות באשר למצבו של התובע מס' 1 אלא נתמכת בתצהיר הנתבע שהינו סתמי ובלתי מבוסס.

4.התובע מס' 1 מציין בתצהירו כי הינו מתווך ותיק, בעל הכנסה קבועה ובבעלותו רכב המשמש אותו לעבודה, אינו איש עשיר אך הוא עובד במתווך נדל"ן בעבודה קבועה ורק חלק קטן (פחות מ- 20%) מסכום פסה"ד מגיע לו בהתאם להסדרים בפנימיים שבינו ובין התובע מס' 2 סיגלר.

לדברי התובע מס' 1, התובע מס' 2 הינו איש עסקים אמיד, בעל נכסים, העוסק בייזום פרוייקטים גדולים ובניה רוויה ואין חשש כי לא יעמוד בהשבת כספים ככל שערעור הנתבעים יתקבל.

5.בסעיף 52 לפסה"ד נקבע, כי על הנתבע לשלם לתובעים באמצעות התובע מס' 2 את הסכומים שהוגדרו באותו סעיף ואופן חלוקת דמי התיווך בין הדמויות השונות אינו מעניינו של הנתבע והוא יתבצע בהתאם להסדרים הפנימיים שבין הצדדים (ר' סע' 44 ו- 45 לפסה"ד).

6.הנתבע בבקשתו אינו מתייחס כלל ליכולת הכספית והכלכלית של התובע מס' 2.

7.הכלל הבסיסי הקבוע בתקנה 466 לתקסד"א הינו כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". עיכוב ביצועו של פסק דין הוא החריג לכלל. על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין להוכיח שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במסגרת התנאי השני בדבר מאזן הנוחות, על המבקש להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע ובסופו של יום יתקבל הערעור, ייתקל המבקש בקשיים בהשבת המצב לקדמותו (ר': ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל נ.י.ב שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178, 182; ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נג(1) 187, 189; בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה(5) 499, 503).

8.הכלל דלעיל כוחו יפה, בבחינת קל וחומר, כאשר מדובר בפסק דין המטיל על המערער(המבקש ) חיוב כספי. ככלל, פסק דין שמחייב בתשלום כספי לא יסווג בגדר החריגים לכלל, כאשר הנחת המוצא הינה כי מאזן הנוחות במקרים אלו נוטה לטובת המשיב, מאחר שהתשלום הכספי אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכספים ששולמו על ידי המערער ניתן יהיה להשיב בסופו של יום (ר' פרשת י.ג. רובינשטיין לעיל; ע"א 4757/05 בנק הפועלים בע"מ – אגף משכן נ' זיתוני (2.6.2005); ע"א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ (30.8.2009)).

9.הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המערער מוטל, מטבע הדברים, על המערער שנדרש להוכיח שמדובר באחד מאותם מקרים יוצאי דופן שמצבו הכלכלי של המשיב אינו שפיר וקיים חשש שהכספים שישולמו לא יושבו. על מנת לעמוד בנטל זה על המערער (מבקש עיכוב הביצוע) להציג תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענתו בדבר הקושי שיעמוד בפניו בהמשך הדרך בבואו להיפרע מהמשיב (ר': ע"א 9351/07 הועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק נ' נגל (23.12.2007); פרשת י.ג רובינשטיין לעיל). מוטל על המערער להוכיח שהמקרה הספציפי הינו חריג ושקיים חשש מבוסס כי לא ניתן יהיה לגבות בחזרה מהזוכה את הכספים שישולמו לו (ר': רע"א 7361/12 Lehman Brothers Alternative Investment Management LLC נ' לאוקורד השקעות אלטרנטיביות בע"מ (4.1.2013); רע"א 7673/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' גבעולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (24.1.2013)).

10.המערער ( ובענייננו המבקש ) אינו יכול לצאת ידי חובה על ידי הפרחת טענות כלליות ובלתי מפורטות שאינן מגובות בתשתית ראייתית מבוססת (ר': ע"א 9750/05 אליהו נ' אלנר (4.2.2006); פרשת זיתוני לעיל; בש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נ' וינמן (22.2.2012); רע"א 4308/12 בית חולים מקאסד נ' ת' ש' (5.6.2012); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403)).

11. בענין הנדון יפים דברי ביהמ"ש בבש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 670, שם נקבע כי:

"צריך טעם מיוחד כדי שבית משפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על-פי פסק-הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב".

12.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובהנתן המסגרת המשפטית לעיל, מצאתי כי דין הבקשה להדחות:

א.איני רואה עין בעין את טענת ב"כ הנתבע, כאילו המדובר "בפסק דין תקדימי". בכל הכבוד הראוי, סבורני כי מדובר בפסק דין הקובע קביעות עובדתיות וקביעות של מהימנות ואין בו מן החדשנות, כפי שמנסה לטעון הנתבע.

ב.כמי שכתב את פסה"ד ומכירו על בוריו, לא מצאתי בטיעוני ב"כ הנתבע בסיס מוצק לטענה כי סיכויי הערעור הינם גבוהים, והדברים נאמרים בזהירות המתבקשת.