בוגנים נ' רוסין ואח'

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת חוות דעת של בוחן תנועה, מטעם התובע.

בהחלטה מיום 11.1.10, נקבעו מועדים להגשת ראיות הצדדים, באופן שעל התובע היה להגיש ראיותיו עד ליום 10.4.10.

בישיבת יום 11.7.10, הודיע התובע, אשר בהיותו עו"ד ניהל עד אותו שלב את ההליכים בעצמו כדלקמן: "תצהירי עדות ראשית מטעמי נשלחו בדואר רשום למזכירות בית המשפט בתקופת השביתה". ואכן ביום 27.7.10, התקבלה לתיק הודעה על הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם התובע.

ביום 29.8.10, הוגשה הודעה על הגשת תצהירים מטעם הנתבעים, אליה צורפו תצהיר הנתבע 1, חוות דעת בוחן תאונות דרכים ותצהיר חוקר אשר ערך שחזור מצולם של נסיבות ארוע התאונה.

בישיבת 23.3.11, למעלה משישה חודשים לאחר שהוגשו ראיות הנתבעים, ביקש ב"כ התובע להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו, לעניין נסיבות ארוע התאונה.

ב"כ הנתבעים התנגד להגשת חוות הדעת מחמת חלוף המועד להגשת ראיות התובע.

בהחלטתי מיום 23.3.11, קבעתי: "בשלב זה וכל עוד לא הוגשה בקשה להגשת ראיה נוספת ולא התקבל היתר לכך, לא תתקבל כל ראיה או חוות דעת נוספת בתיק".

ביום 6.6.11, הוגשה בקשה להגשת חוות דעת מטעם התובע. הבקשה הועברה לתגובת ב"כ הנתבעים.

לאחר שהתקבלה תגובת הנתבעים ציינתי בהחלטתי מיום 10.7.11, כי הבקשה אינה ערוכה כדין באשר הטעמים העובדתיים הנטענים בה אינם נתמכים בתצהיר וקבעתי כי היה ותוגש על ידי התובע בקשה ערוכה כדין, עד ליום 20.7.11 - אדון בה.

בקשה להארכת מועד ובקשה להגשת חוות דעת מטעם התובע, הוגשה ביום 5.9.11, כאשר ב"כ התובע ציין כי ההחלטה מיום 10.7.11, הומצאה לתובע ולבא כוחו, רק ביום 27.7.11.

התובע עותר להארכת המועד להגשת חוות דעת מטעמו וטוען כי: "אי הגשת חוות הדעת מטעמי במועד שנקבע, נבעה בשל טעות פרוצדוראלית כתוצאה ממיזוג משרדי הישן עם משרדו של עו"ד אייל תושיה" (סעיף 5 לתצהיר התובע).

הנתבעים מתנגדים לבקשה וטוענים כי התובע פועל תוך זלזול בהליכי משפט. כן טוענים הנתבעים כי מיזוג משרד התובע, אינו מהווה טעם לניהול כושל של התביעה ואין בבקשה כל פרוט מה הוביל להגשת חוות הדעת, כשנה וחודשיים לאחר המועד שנקצב להגשת ראיות התובע. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי הגשת חוות דעת מטעם התובע, לאחר שהנתבעים הגישו ראיותיהם, פוגעת בזכויותיהם הדיוניות של הנתבעים ופוגעת בניהול הגנתם. לחלופין, עותרים הנתבעים לחיוב בהוצאות, היה ובקשתו של התובע להגשת חוות דעת מטעמו תתקבל.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה, סבורה אני כי אכן הנימוק העומד ביסוד הבקשה, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת חוות דעת מטעם התובע, לאחר חלוף המועד להגשת ראיות התובע בכלל ולאחר שהנתבעים הגישו ראיותיהם, בפרט.

בעת הגשת תצהיר העדות הראשית מטעמו, לא ציין התובע כי בכוונתו לתמוך תביעתו, בחוות דעת של מומחה ולא ביקש הארכת מועד להגשת חוות דעת, בטרם הוגשו ראיות הנתבעים. מיזוג משרדו של התובע, אינו מהווה נימוק המסביר התנהלות זו.

בנסיבות העניין נראה כי התובע ראה לנכון להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו, רק לאחר שהוגשה חוות דעת מטעם הנתבעים. צודקים הנתבעים בטענתם כי הכלל הוא שעל התובע להגיש ראיותיו תחילה ובמתן היתר להגשת חוות דעת מטעם התובע, לאחר שהנתבעים הגישו ראיותיהם, יש משום היפוך בהבאת סדר הראיות. יחד עם זאת, נוכח העובדה שהתיק מצוי בהליכי קדם משפט, וניתן לפצות את הנתבעים על מחדלו הפרוצדוראלי של התובע, על דרך של פסיקת הוצאות, ראיתי להתיר הגשת חוות הדעת מטעם התובע, בכפוף לתשלום הוצאות.

כתנאי להגשת חוות הדעת, התובע ישא בהוצאות הנתבעים, בסך כולל של 3,500 ₪, אשר ישולמו עד ליום 25.10.11.

לא ישולמו ההוצאות במועד, יראה התובע כמי שויתר על הגשת חוות הדעת מטעמו.

היה וחוות הדעת תוגש, הנתבעים רשאים להגיש חוות דעת משלימה ו/או תצהירים משלימים, בתגובה לחוות הדעת מטעם התובע ויעשו כן, עד ליום 25.12.11.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים, בדואר רשום.