בוגנים נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.2.13 בכפר סבא.

2. לטענת התובע, המתין לבנו שיחזור מהצבא בתוך רכבו במרחק של כ-20 מטר מתחנת אוטובוס, תוך שרכבו עומד עם שני גלגלים על המדרכה. בנו ירד מהאוטובוס ומספר דקות לאחר מכן הגיע הנתבע 2 שנהג בקו אוטובוס מספר 947 ונעצר מאחורי האוטובוס הראשון כשחלקו האחורי מקביל לרכב התובע. לאחר שירד מהאוטובוס נוסע, החל הנתבע 2 בנסיעתו, תוך שהוא עוקף את האוטובוס שעמד לפניו. תוך כדי העקיפה, חלקו האחורי ימני של האוטובוס בלט אחורה ופגע במראת הצד של רכב התובע. לאחר התאונה נאלץ התובע לרדוף אחרי האוטובוס ולהשיגו ברמזור. אז אמר לו הנתבע 2 "כן אני יודע, לא נורא, תוותר".

3. לטענת הנתבעים, עמד התובע במקום אסור לעצירה ולחניה, בתחום תחנת האוטובוס כשחציו על המדרכה וחציו על הכביש. הנתבעים טענו כי התובע החל בנסיעה בשעה שרכב הנתבעים חלף על פניו ופגע בחלק האחורי ימני של האוטובוס.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע והנתבע 2, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה ביקש להמתין לבואו של בנו מהצבא. על כן החנה רכבו כ 15-20 מטר מתחנת האוטובוס כאשר שני גלגלים ימניים ניצבו על המדרכה, על מנת שלא לחסום את הדרך ולאפשר לאוטובוסים ולרכבים הפונים ימינה להמשיך במסלול נסיעתם. בשעה שבנו ירד מהאוטובוס, ניגש לרכבו והכניס את תרמילו לתא המטען של רכבו, חלף אוטובוס נהוג ע"י הנתבע 2 במקום, עצר לאחר אוטובוס שעמד בחניה, הוריד נוסע וכאשר החל לנסוע פגע במראה של רכב התובע. לאחר מכן המשיך בנסיעה והתובע נאלץ לרדוף אחריו ולעצור אותו בהמשך הכביש. התובע טען כי הנתבע 2 ביקש כי התובע יוותר לו אך התובע סירב מהטעם שנגרמו לו נזקים. התובע הכחיש גרסת הנתבעים לאופן קרות התאונה וטען שאינה נתמכת במיקום הנזקים. בנוסף, טען כי תיקן המראה מידית מאחר ולא ניתן לנסוע בכביש ללא מראה שמאלית וכי לא ביקש חוו"ד שמאי מהטעם שהדבר היה מגדיל את הנזקים. התובע טען כי מדובר היה ברכב שמור בעל קילומטראג' נמוך שטופל במוסך המורשה בלבד ומחיר המראה הנדרש הינו סביר.

6. הנתבע 2 גם הוא חזר על גרסתו וציין כי נסע בכביש והבחין ברכב התובע כאשר שני גלגליו הימניים על המדרכה, אך לא במקביל למדרכה אלא הרכב היה בזווית שמאלה לתוך הכביש. הנתבע 2 טען כי ביקש לפנות ימינה ברמזור לתחנה המרכזית ולא לעצור שכן אין תחנה לקו שלו בכביש זה. הנתבע 2 טען כי רכב התובע חסם מעט את מסלול נסיעתו ועל כן סטה מעט שמאלה וחזר שוב ימינה לנתיב הנסיעה כשהוא ממשיך ללוות את רכב התובע במבטו באמצעות המראה מאחר וחשש שהתובע יחל בנסיעה. לפתע בשעה שחלקו האחורי של האוטובוס חלף על פני רכב התובע, החל התובע בנסיעה והמראה של רכבו נפגעה קלות.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו של התובע וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובע והיא מהימנה עלי. בנוסף, הנתבע עצמו הודה כי הבחין ברכב התובע עומד בנתיב הנסיעה כאשר שני גלגלים של רכבו מצויים על המדרכה והוא עקף את הרכב ע"י סטייה שמאלה וחזרה לנתיב הימני. כמו כן, עולה ספק בדבר מהימנות גרסת הנתבע 2 לפיה הבחין במראה ברכב התובע מתחיל בנסיעה, זאת בשעה שמבטו אמור להיות מופנה קדימה לצורך נסיעה ישר ופנייה ימינה מטרים ספורים לאחר מכן.

בנוסף, מיקום הנזקים, עולה בקנה אחד עם גרסת התובע, שכן במידה והתובע הוא שהיה מתחיל בנסיעה לאחר שהאוטובוס חלף במקום הפגיעה היתה חיצונית והמראה היתה מתקפלת כלפי פנים, בעוד במקרה דנן הפגיעה בחלק הפנימי של המראה, דבר המתיישב עם גרסת התובע לפיה רכבו עמד במקום ורכב הנתבעים הוא שחלף ופגע ברכבו. כמו כן, במידה וגרסת הנתבעים היתה נכונה, לפיה הרכב עמד בזווית, הרי שהנזק היה אמור להיגרם לפגוש השמאלי של רכב התובע ולא למראה.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע 2 חלף על פני רכב שעמד במקום וחסם קמעה את נתיב נסיעתו, היה על הנתבע 2 הנוהג ברכב מסוג אוטובוס, לשים לב ולבצע העקיפה של רכב התובע בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע החנה רכבו כ 15-20 מטר מתחנת אוטובוס ובסמוך לפניה ימינה המשמשת את כלל הרכבים. אף התובע הדגיש נקודה זו וטען כי מסיבה זו החנה שני גלגלים על המדרכה באופן שיאפשר נסיעתם רכבים בנתיב. סבורה אני כי אכן התובע יצר חסימה חלקית בלבד לאור כך ששני גלגלים ניצבו על המדרכה. ברם, עדיין חסימה היא. לפיכך, סבורה אני כי היה על התובע להחנות רכבו במקום אחר בהמתינו לבנו, מקום המרוחק מתחנת אוטובוס ופניה ימינה, כאשר 15-20 מטר אינם מהווים לגישתי מרחק סביר ובטיחותי. במידה והיה עושה כן, הנתבע 2 לא היה נאלץ לעקוף את רכבו והתאונה היתה נמנעת.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

באשר לעניין הנזק – מצאתי ממש בטענת התובע לפיה תיקון מראה הינו דבר אשר איננו סובל דיחוי ויש לבצעו במידית מטעמי בטיחות. בנוסף, המצאת חוו"ד שמאי היתה מגדילה של שיעור הנזק, שכן עלות שכ"ט השמאי היתה גבוה מעלות הנזק למראה של התובע. בפרט, כאשר במקרה דנן, הנזק ברור ונראה לעין. בנוסף, סבורה אני הסכום הנדרש בגין החלפת המראה במקרה דנן, הינו סביר.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 500 ₪ (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 5.5.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.