בוגדנוב ואח' נ' ברילון

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.12.11 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע 2 רכב הנתבעת ביצע פרסה בניגוד לחוק ופגע ברכבו תוך שהוא גורם לו נזקים. למחרת התאונה פנה התובע למיון ונקבעו לו ימי מחלה.

3. לטענת הנתבעת, החלה לצאת ממקום החניה לנתיב נסיעתה כאשר בכוונתה לנסוע ישר ולא פניית פרסה. לפתע, הגיח מולה רכב התובעים שנכנס למסלול נסיעתה, מאחר ורכב עומד חסם את נתיב נסיעתו וכך דלת רכב התובע התנגשה בפנס השמאלי של רכב הנתבעת.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע ישר בכביש כשלפתע הנתבעת שיצאה מחניה, ביקשה לבצע פרסה ופגעה עם חזית רכבה בדלתות רכבו. התובע הכחיש כי סטה ממסלול נסיעתו וכי עמד במקום רכב שחסם את נתיב נסיעתו.

עד מטעם התובע, שישב עימו ברכב, העיד אף הוא כי נסע עם התובע ברכב והנתבעת יצאה מחניה בצד השני של הכביש ופגעה במכוניתו של התובע. העד הכחיש כי עמד רכב שחסם ונעקף ע"י התובע.

5. הנתבעת גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי יצאה ממקום החניה כאשר בכוונתה לנסוע ישר. בנתיב הנגדי עמד רכב שחסם במעט את נתיב נסיעתו של התובע. הנתבעת החלה לצאת מהחניה והבחינה בתובע סוטה למסלול נסיעתה ולכן הפגיעה ארעה בפנס השמאלי ולא בחזית רכבה, כפי שהיה קורה במידה וגרסתו של התובע היתה נכונה והיא יצאה לפניית פרסה, דבר המוכחש על ידה. לשאלת בית המשפט מדוע לא המתינה עד שהתובע יחלוף על פניה טענה הנתבעת כי לא הספיקה.

עד מטעם הנתבעת טען כי הבחין שנתיב נסיעת התובע היה חסום בחלקו ע"י רכב שחנה במקום וכי בעת התאונה הנתבעת יצאה ממקום החניה והתובע שחלף כשמחצית רכבו במסלול נסיעתה פגע בה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

המוציא מחברו עליו נטל הראיה. במקרה דנן הנטל מוטל על התובע. כאשר מחד עומדת גרסת התובע ועדו אל מול גרסת הנתבעת והעד מטעמה, הרי שניתן לומר כי נוצר מצב של גרסה מול גרסה. לפיכך, אין בידי לקבוע כי התובע הטה את כף המאזניים לטובתו ומשלא עמד בנטל, לכאורה דין התביעה להידחות. בנוסף, עדות העד מטעם הנתבעת היתה מהימנה בעיני.

ברם, סבורה אני כי גם אם נאמץ את גרסת הנתבעת בלבד, הרי שדי בה כדי להטיל אחריות על שני הצדדים.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבעת יצאה ממקום חניה תוך מבחינה ברכב החוסם במעט את דרכו של התובע ובתובע היוצא לעקיפתו, היה עליה לשים לב ולבצע היציאה ממקום החניה בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל עד אשר יסיים התובע את העקיפה. בפרט, כאשר התאונה ארעה בחלקו האמצעי של רכב התובע, קרי התובע כבר החל לחלוף על פניה בעת שיצאה הנתבעת מהחניה לכביש, משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע, אם נאמץ גרסת הנתבעת, עקף רכב שחסם במעט את דרכו תוך שהוא סוטה בחציו למסלול הנסיעה הנגדי. היה על התובע שהבחין בנתבעת יוצאת ממקום החניה להאט את רכבו ולצאת לעקיפה תוך סטיה למסלול הנגדי, רק כאשר הכביש הנגדי פנוי. ובכך למנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב אובדן ימי עבודה, הוצאות רפואיות ועוגמת נפש הנתבע ולהפחיתם. מאחר ותביעת גוף יש להוכיח באמצעות חוו"ד רפואית ואובדן ימי עבודה באמצעות אישור רו"ח בדבר הכנסה שנתית ואישור מהמעסיק על אובדן ימים אלה בפועל.

9. לפיכך, התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 4,020 ₪ (המהווים 50%) מעלות הנזק לרכב ושכ"ט השמאי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 9.1.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ד, 01 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.