בדראן נ' בדראן ואח'

פסק דין

1.התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והתובע טוען בה כי נפגע בתאונות דרכים ונגרם לו נזק.

הנתבעת, חברת הביטוח, טענה כי פציעתו של התובע לא ארעה בתאונת דרכים כהגדרת מונח זה בחוק ולפיכך יש לדחות את התביעה.

בשלב כלשהו תוקנה התביעה והוסף נהג הרכב הפוגע כנתבע נוסף.

2.לבקשת הצדדים, פוצל הדיון, באופן שתחילה תוכרע שאלת האחריות, היינו, אם יעלה בידי התובע להוכיח כי פציעתו ארעה בנסיבות שהן תאונת דרכים.

ביום 12/12/13 נשמעו הראיות בעניין זה.

מטעם התובע העידו התובע ואחיו מר נאיל בדראן. הנתבע 1 לא הגיש תצהירי עדויות ראשיות ואף שנכח בדיון לא העיד. לטענת הנתבע 1 הוא התייצב לבית המשפט משום שהתובע ביקש ממנו להעיד (עמ' 5 שו' 19), ואולם בא כוח התובע ציין בדיון כי אין בכוונת התובע להעיד את הנהג, הנתבע 1, כעד מטעמו.

מטעם הנתבעת, חב' הביטוח, העיד מר מוצפי, החוקר מטעמה.

3.לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר שהציגו הצדדים ושמעתי את השיחה המוקלטת שערך החוקר עם התובע, אני מחליטה לדחות את התביעה.

4.העדות היחידה, שהביא התובע באשר לאופן שבו נפצע, היא עדותו שלו. מדובר לכן בעדות יחידה של בעל דין (סעיף 54 לפקודת הראיות). עדות אחי התובע, מר נאיל בדראן, אינה לגבי אופן ארוע התאונה שכן העד העיד מפורשות כי לא נכח במקום בזמן התאונה והגיע למקום רק מאוחר יותר (עמ' 6 שו' 15).

5.במקרה שלפני, לא מצאתי כי ניתן לסמוך על עדותו היחידה של התובע, ולקבוע על פיה כי עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו, להוכיח כי פציעתו ארעה בנסיבות שהן תאונת דרכים וחלות לכן על המקרה הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

6.ראשית, משום שהתובע, משיקולים שלא התבררו, אף שביקשתי מב"כ התובע להתייחס בסיכומיו מפורשות לעניין זה, בחר שלא להעיד את הנתבע 1, נהג הרכב הנטען.

בחירתו של התובע שלא להעיד את הנתבע 1, אף שמדובר בבן דודו, ואף שהנתבע 1 היה באולם ונכח בכל הדיון ביום 12/12/13, היא בחירה תמוהה, בלשון המעטה. מחדל זה של התובע פועל לחובתו וההלכות בעניין זה ידועות.

מדובר באדם, שלכאורה ועל פי גרסת התובע, נכח בעת פציעתו של התובע (ואף גרם לה – גם אם, לפי הנטען, בשוגג) ואין דבר מתבקש יותר מאשר להביאו כעד מטעמו של התובע.

לו היה ממש בגרסת התובע, לפיה נפצע בנסיבות שטען להם בכתב התביעה שהגיש, היינו, כאשר נפגע מרכב שבו נהג הנתבע 1, הדעת נותנת כי התובע היה מביא את הנתבע 1 כעד מטעמו.

7.ברור, כי מדובר בעד שלא היתה לתובע כל מניעה להביאו כעד מטעמו, הן מאחר שמדובר בבן דודו של התובע והן מאחר שהנתבע התייצב לדיון היום וטען כי הגיע לבית המשפט משום שהתובע ביקש ממנו להעיד. משמע, שהנתבע 1 מוכן היה לשתף פעולה עם התובע ככל שידרש, והחלטת התובע שלא להביאו כעד מטעמו, היא לכן החלטה מושכלת ומתוכננת והיא מטילה צל כבד על מהימנותו של התובע ועל מהימנות גרסתו.

8.קשה להמנע מן הרושם לפיו נמנע התובע מלהעיד את הנתבע 1 משום החשש לסתירות בין הגרסה שימסור הנתבע 1 לגרסה שמסר התובע. זאת, הן לנוכח הגרסה שמסר הנתבע 1 לחוקר הנתבעת (ראה התמליל ב- נ/2) והסתירות בין גרסה זו לבין גרסת התובע, והן לנוכח הסתירות בין הגרסאות השונות שמסר התובע.

9.הסיבה הנוספת, שבגינה אינני מאמינה לגרסת התובע וקובעת כי לא ניתן לסמוך עליה ולבסס עליה ממצא, לפיו ארעה הפציעה בנסיבות שתיאר, היא ריבוי הסתירות בגרסת התובע.

10.הסתירות בגירסת התובע היו רבות.

כה רבות, עד כי ב"כ התובע נאלץ להודות בסיכומיו, כי בגרסאות שמסר התובע באשר לנסיבות שאופפות את פציעתו, נמצאו סתירות. עם זאת, לטענתו, אין בכך כדי לערער את מהימנות התובע באשר לטענה לפיה כי נפצע בתאונת דרכים בעת שרכב הנתבע 1 נסע לאחור ודרס את רגלו השמאלית.