החלטה
בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה.
התביעה שבפניי הינה תביעה בעילה שטרית וזאת על בסיס שטר-חוב על סך של 50,000 ₪ אשר נמשך ביום 13.4.2009 על-ידי מר אריה ברוקר (להלן: "הנתבע 1") לטובת מר רמי בדני (להלן: "התובע"), בערבות של ה"ה רוחלה וינקו ברוקר (להלן: "הנתבעים 2 - 3").
שטר החוב נמסר לתובע להבטחת הסכם שכירות שנחתם בין התובע ובנו (ואשר שניהם הוגדרו בהסכם כ"משכיר"), ברם, הוגש לביצוע על ידי התובע בלבד, והוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ברחובות.
הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטר וביום 15.3.2011 נעתרה כבוד הרשמת צביה גרדשטיין- פפקין לבקשה ולאור סכום התביעה, הועברה התביעה לפסים של סדר-דין מהיר תוך שנקבע כי תצהירו של נתבע 1 ישמש ככתב-הגנה.
לאחר עיון בבקשה ובכתב התביעה המתוקן עולה, כי התובע מבקש להתיר לו לתבוע את הנתבעים בגין נזקיו הממשיים בסך של 96,760 ₪ אשר נגרמו לו עקב הפרת הסכם השכירות – ובהם אי השבת המושכר לקדמותו ומכירת מטלטלין של התובע, וזאת לחילופין, ומבלי לפגוע בעילה השטרית.
עוד מבקש התובע לצרף את מר יסיף בדני כתובע נוסף (כך עולה מכתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה).
הנתבעים מתנגדים לבקשה וזאת בשל מספר נימוקים:
התובע לא צרף לבקשתו תצהיר המאמת את העובדות הנטענות בכתב התביעה המתוקן וזאת בניגוד לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") [במאמר מוסגר יצוין, כי בתשובה לתגובת הנתבעים, צירף התובע את התצהיר].
התובע לא ציין טעמים כלשהם, לא כל שכן, טעמים מיוחדים כנדרש בתקנה 149 (ב) לתקנות ואף לא הראה מדוע התיקון דרוש כדי למנוע עיוות דין.
אין מקום להיעתר לבקשה ולתקן סכום התביעה לסך של 96,000 ₪, אשר יגרום להעברת התובענה לפסים רגילים, על כל המשתמע מכך, לא כל שכן, בשלב בו מצוי ההליך.
ויודגש, הנתבעים לא התנגדו למהות התיקון המבוקש, וזאת להבדיל מהעניינים הפרוצדוראליים, כמפורט לעיל.
לאחר עיון בבקשה וכן בתגובה ובתשובה לתגובה, ולאחר שבחנתי את טענות באי כוח הצדדים, החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי, וכפי שיפורט להלן.
כידוע, "גישת בתי המשפט לתיקון כתבי-טענות היא ליברלית, מן הטעם כי, בדרך כלל, התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם וכך לייעל את ההליך המשפטי" (ראו ספרו של המלומד א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 152).
"חריגים לכך הם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או כאשר התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש. כן יבחן אם היעתרות לבקשה תגרום להכבדה ולהארכת הדיון ואם יהיה בפסיקת הוצאות פיצוי מספק לנזק ולטרחה שייגרמו מהיעתרות לבקשה" (שם, עמ' 153).
עיון בתיק מעלה, כי הבקשה הוגשה לאחר שהתקיימו שתי ישיבות מקדמיות (בתאריכים 28.11.2011 ו-22.11.2012) לאחר הדיון בהתנגדות עצמה וכי התובע עמד על טענתו באשר להפרת הסכם השכירות עוד בתצהיר שהגיש מטעמו מיום 26.4.2011.
בנסיבות אלה וכאשר גרסאות הצדדים מצויות בפני בית המשפט כשנתיים נראה כי בקשת התובע הוגשה בשיהוי.
יחד עם זאת, אני סבורה כי יש לברר את הסכסוך בין הצדדים עד תום ללא צורך בהליכים נפרדים.
אמנם, מדובר בעילה שטרית, ויש לכאורה בהיעתרות לבקשה כדי לגרום להארכת הדיון שלא לצורך. ברם, וכפי שכבר הבהרתי בהחלטתי מיום 22.11.2012, מאחר ומדובר בשטר-חוב, אין מקום להעברת הנטל ומדובר למעשה בתביעה כספית שעל התובע להוכיחה (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 2 – 3), ומכאן שמכל מקום היה על התובע להוכיח אחריות הנתבעים על פי עסקת היסוד (הסכם השכירות).
כמו כן, היעתרות לבקשה לא יהא בה כדי להעביר את התובענה לפסים רגילים, על כל המשתמע מכך, וזאת לאור סעיף 214 ז לתקנות הקובע: