בדיחי נ' משה ואח'

החלטה

1.עניינה של התובענה שלפנינו, צו עשה, צו מניעה קבוע , וכן פיצוי כספי בשל שימוש ברכוש המשותף על ידי הנתבעים 1 – 2 (להלן – הנתבעים) בבניין שבו מתגוררים הצדדים , ברחוב ניתאי הארבלי 32 בירושלים.

2.ביום 10.9.12 ניתן צו מניעה ארעי האוסר על הנתבעים לבצע עבודות בניה בחצר הבניין (להלן – הצו הארעי).

הצו הארעי בוטל בהחלטה מיום 30.10.12.

3.בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת (רע"א 14795-11-12) התקבלה, ובפסק דין מיום 28.4.13 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט י. מרזל) כי הבקשה לצו מניעה זמני תוחזר לבית משפט זה (להלן – פסק הדין).

בית המשפט המחוזי הבהיר כי אין בפסק הדין כדי למנוע מהתובעת להגיש בקשה לתיקון הבקשה המקורית לצו מניעה שהוגשה על ידה (על הלאקוניות שבה), וכי על בית משפט זה לקצוב את המועד להגשת כתבי הטענות הדרושים.

עוד נקבע בפסק הדין, כי הצו הארעי מיום 10.9.12 יעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת.

4.בהתאם לפסק הדין, נקצבו המועדים להגשת כתבי הטענות בהחלטה מיום 3.5.13, ואף ניתנה ארכה לתובעת, לבקשתה, להגשת הבקשה המתוקנת לצו מניעה זמני, אשר הוגשה בפועל ביום 9.6.13.

5.הבקשה המתוקנת נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 8.9.13.

התובעת לא התייצבה לדיון.

על אף שניתן היה בנסיבות אלה לדחות את הבקשה – ניתנה החלטה, לפנים משורת הדין, לפיה היה על התובעת להגיש הסבר לגבי אי התייצבותה , ובכל מקרה, ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליך, חויבה התובעת בהוצאות בסכום של 1,500 ₪ בשל התייצבותם לשווא של הנתבעים לדיון ובזבוז זמנם.

התובעת התבקשה לשלם את סכום ההוצאות עד ליום 29.9.13, ונקבע כי התשלום מהווה תנאי להמשך ההליכים בתיק.

6.על אף שסכום ההוצאות לא שולם במועד שנקבע – לא נמחק ההליך כמתחייב , אלא ניתנה לתובעת ארכה לתשלום ההוצאות עד ליום 20.10.13, וזאת ביוזמת בית המשפט בהחלטה , לפנים משורת הדין , מיום 3.10.13.

7.התובעת הגישה בקשה לביטול ההחלטה לפיה חויבה בהוצאות, ובמקביל הגישו הנתבעים בקשה לביטול הצו הארעי, שכאמור נותר בתוקף בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי.

8.ביום 7.12.13 נדחתה בקשת התובעת לשינוי ההחלטה בדבר חיובה בהוצאות כתנאי להמשך ההליכים בתיק , אך ניתנה ארכה נוספת לתובעת לשלם את הסכום של 1,500 ש"ח עד ליום 31.12.13, וזאת שוב לפנים משורת הדין.

9.בעקבות ההחלטה האמורה – הגישה התובעת , ביום 30.12.13, את הבקשה שלפנינו לפסילת מותב זה.

לאחר עיון בטענות הצדדים – ראיתי לדחות את הבקשה, מן הנימוקים שיפורטו להלן.

10.על פי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן – החוק) , שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

11.על פי הפסיקה, המבחן לפסילת שופט הוא קיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים, וזאת להבדיל מ"חשש סביר" בלבד.

כלומר, כדי לפסול שופט צריכה להתגבש המסקנה כי המשקל המצטבר של הנסיבות הוא כזה ששופט סביר לא יוכל, לדעת הערכאה השיפוטית, לשחרר עצמו מהשפעתן של הנסיבות וכי אין להניח שהשופט יוכל לגבור על ההתרשמות שאותה ספג לגבי המבקש את פסילתו (ראה בג"צ 4057/00 בעניין ישקר בע"מ פ"ד נ"ה (3) 734).