בדיה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 24.7.11, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בשכרות, בעקבות סירוב לבדיקת שכרות.

המבקשת הינה הבעלים של הרכב, אחותו של הנהג. המבקשת עותרת לביטול ההחלטה מאחר ולטענתה לא ידעה כי אחיה שותה אלכוהול וכי הרכב נחוץ לצרכי המשפחה כולה.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

הגנות אלה לא עומדות למבקשת, אשר מסרה בהסכמתה את הרכב לאחיה ובוודאי שלא נקבטה בפעולה מיוחדת למניעת העבירה.

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו, ומובן כי קבלת בקשה לביטול איסור שימוש בכל מקרה של טענה כי העבירה לא בוצעה בידי המבקש, וכי איסור השימוש גורם לפגיעה במבקש, תביא לריקון החוק מכל תוכן. ראו לדוגמא דברי כב' סגן הנשיא השופט צמח בב"ש 10001/07 אסלאן נ' מדינת ישראל לפיהם, אם:

"יורה בית המשפט על החזרת כלי רכב בנימוק שמדובר במבקש חף מפשע, תם לב אשר שלילת הרכב פוגעת בו, בפרנסתו או ביכולת הניידות שלו, יחטא בית המשפט למטרה העיקרית של מלחמה בתאונות הדרכים ולפיכך האיזון הראוי יהיה לשקול את טובת הציבור בהעדפה גדולה יותר מאשר טובתו של היחיד".

אחיה של המבקשת בוודאי ידע על הצורך של המשפחה ברכב, ואם לא התחשב בכך והחליט לפגוע בכל בני משפחתו, אין למבקשת ולמשפחה להלין אלא עליו ועל החלטתם למסור לידיו את הרכב.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ב' אב תשע"א, 02 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: