בדארנה נ' עדנאן אחמד טרביה

פסק דין

1.התובע הגיש נגד הנתבע תביעה כספית על סך של 30,563 ₪.

2.אין מחלוקת כי התובע התקשר עם הנתבע, נגר במקצועו, בהסכם בעל פה על פיו התחייב הנתבע לספק לביתו של התובע רהיטים שונים שעיקרם ארונות מטבח. התובע התחייב לשלם את תמורתם.

3.לטענתו של התובע ההסכמה הייתה בסוף חודש 12/04. התשלום עליו סוכם היה של 15,000 ₪ אשר אמורים היו להיפרס לשלושה תשלומים- שנים בסך של 6,500 ₪ כל אחד, האחד שולם עם ההתקשרות והשני בתחילת 2/05 ואילו השלישי בסך של 2,000 ש"ח ניתן בשיק דחוי ליום 10.4.05.

4.לטענתו של התובע הפר הנתבע את ההסכם ביניהם בכך שאיחר להתקין את הרהיטים והתקינם רק ביום 5.4.05, ארונות המטבח לא היו מעץ בוק מלא אלא מ"מ.ד.פ." לא התקין ארובה מעל לתנור הגז, הסב נזק לקירות המטבח בכך שחצב בקירות על מנת להתקין את הארונות במקום להיות מדויק במידות בהתאמה לקיר.

על אף פניותיו של התובע לנתבע לא בא הנתבע להשלים ולתקן עבודתו.

התובע צירף לתביעתו חוות דעת של מהנדס שמאי.

5.הנתבע טוען בתגובה כי כל התשלומים בוצעו בשקים אשר חזרו. לא סוכם אודות התקנת ארובה אלא רק ארונות מטבח ושולחן מחשב. מתוך עלות העבודה נמסרו שני שקים בלבד, האחד על סך 2,000 ₪ שמן פרעון 20.4.05 משוך מחשובנו של התובע ואילו השני על סך 2,500 ₪ משוך מחשבונו של מר אבראהים אזבארגה זמן פרעון 16.6.05. הקיר אשר נחצב היה קיר בטון צבוע ללא כל חיפוי קרמיקה. התקנת הארונות על גבי הקיר המשופע בוצעה לדרישת התובע. מקצועו של התובע הוא טייח. גוף הארונות הוא מעץ סנדביץ ואילו הדלתות מעץ בוק מלא בצבע דובדבן, כפי שסוכם. התובע לא אפשר לנתבע לבוא לראות את הפגמים להם הוא טוען לא כל שכן לתקנם במידת הצורך.

6.לאחר הליך בוררות אשר לא צלח מטעמים אלו ואחרים ומחלוקות שונות בין הצדדים לבסוף, נשמעו ראיות הצדדים ביום 15.9.10.

מטעם התובע העידו התובע והמומחה מטעמו. ב"כ התובע ויתר על חקירת הנתבע. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

7.באשר לסכום המוסכם לביצוע כלל העבודה, הנני מקבלת את טענת התובע על פיה סוכם על סך של 15,000 ₪. הנתבע לא הציג כל גרסה נוגדת.

8.התובע טוען למעשה כי פרע את כל התשלומים ושילם את מלוא 15,000 ₪ להם התחייב. בחקירתו הנגדית משעומת עם השיק על סך 2,000 ₪ מיום אשרי כי השיק על סך 2,000 ₪ חזר מן הבנק לשיטתו גם בשל פניה שלו (פרוטוקול עמ' 7 ש' 8-12). מכאן נלמד כי התובע חוזר בו מן הטענה כי שילם 2,000 ₪.

נותרה במחלוקת השאלה האם התובע שילם את 13,000 ש"ח הנותרים. התובע טוען כאמור כי שילם אותם בשני תשלומים במזומן. הנתבע טוען כי לא היה כל תשלום במזומן וכי נמסר לו שיק של אחר על סך 2,500 ₪ אשר חזר. בהעדר חשבונית לעסקה ולאור הכחשתו של התובע בדבר כל קשר בינו לבין השיק האמור, אזי לא אוכל לקבוע כי זה אכן נמסר לנתבע על חשבון עסקה זו.

טענת התובע כי העסקה הייתה על סך 15,000 ₪ וכי שילם את מלוא הסכום, או לפחות 13,000 ₪ הינה בבחינת "הודאה והדחה" והנטל להוכחת הפרעון מוטל על כתפו. לכאורה לא הוכח הדבר. אין בידי התובע כל ראיה , למעט טענתו הכללית כי התשלומים הללו בוצעו. אולם, לא סביר הוא כי הנתבע יחל בעבודתו הכוללת שימוש בחומר גלם, מבלי שקיבל תשלום כלשהוא על חשבון. שני השקים להם טוען התובע כי נמסרו לידיו, הינם שקים מעותדים לחודשים רבים, אשר אינם יכולים להות מענה לתמיהה זו.

לפיכך, הנני קובעת כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובת הקביעה כי התשלום הראשון לו טוען התובע בסך של 6,500 ₪ שולם ואילו התשלום השני לא שולם.

9.נוכח כל האמור לעיל הנני קובעת כממצא עובדתיכי הוכח לפני כי שולם על חשבון העבודה סך של 6,500 ₪ בלבד מתוך סכום מוסכם של 15,000 ₪.

10.באשר לרהיטים החסרים לכאורה. בהעדר הסכם בכתב או כל תיעוד אחר, אין לפני תשתית ראייתית אשר תוכל לתמוך בטענת התובע כי ההזמנה כללה גם ארובה וארונית. לפיכך הנני דוחה טענות אלו, בהעדר הוכחה.

11.עיינתי בחוות דעת השמאי מטעם התובע וכן בתמונות המטבח שהציגו הצדדים.

הנני מקבלת את טענת התובע באשר לליקויים וחוסר התאמות כמפורט בחוות הדעת ביחס לכך כי הארונות חופשיים, אין התאמה בין צבעי העץ, ההדבקות לא מדויקות, הידיות מורכבות באופן חופשי ואין התאמה בין החורים שנקדחו לפינים ולמידות הידיות והגימורים אינם מהוקצעים.

12.בהעדר הוכחה הנני דוחה את הטענות הבאות-