פסק דין
בפני תובענה בסדר דין מהיר ובהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקרי פסק הדין :
התובע, מר נדים בדארנה' הינו בעל מוסך בביר אל מכסור.
הנתבע, מר מיכאילוב ישעיה' היה בשנת 2007 בעליה של מונית מספר רישוי 94-281-25 (להלן: "המונית").
בכתב התביעה שהוגש במאי 2011 טען התובע כי ביום 6.11.07 הזמין אצלו הנתבע עבודות לתיקון המזגן במונית וכי במסגרת אותה הזמנה הוצאה לנתבע חשבונית מספר 392 על סך של 5,948 ₪ (כולל מע"מ), אך כי הנתבע מסרב לשלם את אותה חשבונית מאז ועד היום. התובע טען כי הוא פנה לנתבע מספר פעמים בכל הנוגע לתשלום החוב אך בלית ברירה הוא נאלץ להגיש את התביעה הנוכחית.
בכתב ההגנה טען הנתבע כי 31.7.07 הוא מכר את המונית למר חוסני אחמד כנגד תשלום של 10,000 ₪ (להלן: "חוסני") ולכן ככל שבוצע תיקון במונית בנובמבר 2007 הרי שהיה זה בתקופה שהמונית כבר היתה בבעלותו של חוסני.
ביום 7.9.11 ביקש התובע להגיש כתב תביעה מתוקן ולהוסיף את חוסני כנתבע נוסף כאשר בסעיף 4 לכתב התביעה המתוקן הוא חוזר וטוען שהנתבע היה זה שהזמין ממנו את העבודות ביום 6.11.07 תוך שהוא מציג את עצמו כבעל הרכב, ובסעיף 6 לכתב התביעה המתוקן, מסביר התובע שעקב הגשת כתב ההגנה ועקב קבלת המידע לגבי כך שהמונית נמכרה לחוסני, אזי שיש להוסיף את חוסני כנתבע נוסף, שכן יתכן ובמועד הרלוונטי חוסני היה הבעלים למרות שהנתבע הציג את עצמו כבעלים.
בפתח הדיון שהתקיים בפני ביקש התובע לחזור בו מבקשתו להגשת כתב התביעה המתוקן והסכים שכתב התביעה המקורי יהווה את כתב התביעה אשר לאורו יתבררו טענותיו.
במהלך הישיבה נשמעו עדויותיהם של התובע, הנתבע וחוסני והוגשו מסמכים מטעם הצדדים.
לאחר בחינת העדויות והמוצגים ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להדחות וזאת מהטעמים הבאים :
ראשית, כיוון שהתובע חזר והבהיר שלשיטתו הזמנת העבודות היתה ב- 6.11.07, אזי שאכן אין כל אפשרות לחייב את הנתבע בתשלום בגין הזמנה שלא סביר שהוא ביצע כחצי שנה לאחר שהרכב נמכר לחוסני, ויש לזכור כי חוסני אינו נתבע בכתב התביעה המקורי.
שנית, רק במהלך דיון ההוכחות הציג התובע גרסה חלופית אשר אמורה היתה לסייע לו להתמודד עם הקושי שמצויין מעלה. בחקירתו הוא מצא לנכון לספר שלמעשה הזמנת התיקון היתה עוד במאי 2007 (לפני המכירה לחוסני) אך כי את החשבונית הוא הוציא רק בנובמבר 2007. הסברו היה שכאשר הוא דרש מהנתבע לשלם את הסכום, הנתבע סרב במשך חצי שנה, וכי במהלך נובמבר 2007, הוא הגיע למשרדו של הנתבע ואז הכין את החשבונית, מסר אותה לידו של הנתבע, אך הנתבע "השליך אותה על הרצפה". זה היה למעשה ההסבר לגבי הפער שבין מועד ביצוע העבודות הנטען עתה (מאי) לבין מועד הנפקת החשבונית (נובמבר). לא אוכל לקבל הסבר זה, ולו בשל שנדמה היה שהוא התגבש רק במהלך ישיבת ההוכחות לאחר שהיה ברור שקיים קושי משמעותי להסביר את הפער בתאריכים.
שלישית, ה"הסבר" - לא הוכח. לא שוכנעתי ברמת ההוכחה הנדרשת שאכן היה תיקון במאי, ויוער בהקשר זה שהתובע לא צרף כל אסמכתא לגבי תיקון במאי, למרות שהוא הסביר שהוא מנהל כרטסת הנהלת חשבונית מסודרת במוסך, שהוא מנהל כרטיסי עבודה מסודרים, יומן עבודה מסודר והוא יכול היה להציג מסמך לגבי כך שהמונית הספציפית תוקנה בחודש מאי 2007. עוד אעיר שככל שיש קושי להציג מסמכים משנת 2007 כאשר נמצאים אנו בדצמבר 2011 – אזי שאת הקושי יש לזקוף לחובתו של התובע אשר מצא לנכון להגיש במחצית שנת 2011 תביעה לגבי תיקון שבוצע לכאורה במחצית שנת 2007.
רביעית, התובע מסביר כי באותו מעמד שבו הוא מסר את החשבונית לנתבע נכח אדם נוסף בשם ניסים "שהוא גם עובד איתנו" (עמ' 2 שורה 21), אך אותו ניסים לא זומן לצורך מתן עדות. עדותו היתה יכולה להיות קריטית בכל הנוגע לשאלה אם יתכן שבמעמד מסירת הקבלה (בנובמבר), דובר על תיקון שבוצע עוד במאי, טרם המכירה.
אשר על כן, לא מצאתי שהתובע הצליח להרים את נטל ההוכחה שרובץ על שכמו, לא שוכנעתי שבוצע התיקון הרלוונטי במונית, לא שוכנעתי מה היה מועד התיקון, לא שוכנעתי באשר לנסיבות הנפקת החשבונית (ואציין שאם אכן החשבונית הוכנה ונוסחה חצי שנה לאחר ביצוע העבודות, היה מקום לצרף אסמכתא נוספת כגון: כרטסת הטיפולים, על-מנת ללמדני שאכן הפריטים הכלולים בחשבונית היו אלו שבוצעו, ואני שואלת את עצמי כיצד יכול היה התובע לזכור בדיוק מה היו הפריטים ומה עלותם חצי שנה לאחר הביצוע בפועל).
בשל כל אלה אני מוצאת לנכון לדחות את התביעה.
באשר להוצאות – לא אפסוק הוצאות לטובת הנתבע בשל שמצאתי שאף הוא לא הקפיד למסור את כל המידע המדוייק במהלך חקירתו וזאת לאור העובדה שכאשר נשאל אם רכבים שלו טופלו ע"י התובע במועד אחר לפני הטיפול שבו עסקה התביעה, הוא השיב בשלילה ויחד עם זאת הוצגה בפניו קבלה משנת 2006 אשר מלמדת על כך שהוא אכן טיפל ברכב מסויים במוסך של התובע. מן הראוי היה להקפיד על אמירת אמת במהלך החקירה ולכן לא אפסוק לטובתו הוצאות.
ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ב, 15 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.