בג"ץ 5584/16

השופט צ' זילברטל:

           עתירה לביטול הכרזת הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש באזור יהודה ושומרון (להלן: הממונה) על מקרקעין באזור שבין הכפר אורטאס לבין היישוב אפרת (להלן: המקרקעין) כרכוש ממשלתי, ולהחזרת הדיון בסוגיית עיבוד המקרקעין למשיבה 3 (להלן: הוועדה או ועדת העררים). יצוין כבר עתה, כי הרקע העובדתי הרלבנטי לעתירה דנא, כמו גם ההליכים הקודמים שהתנהלו בבית משפט זה בעניינם של העותרים, פורטו באריכות בהחלטת בית משפט זה מיום 7.9.2014 ובפסק הדין מיום 6.1.2016 שניתנו בבג"ץ 2676/09 אבו קמל נ' הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש באיזור יהודה ושומרון (להלן: העתירה הקודמת), בגדרם נדחו טענות העותרים המועלות עתה בשנית במסגרת העתירה הנוכחית. להבהרת התמונה, אעמוד בתמצית בלבד על השתלשלות העניינים בפרשה.

1. ביום 3.8.2004 הכריז הממונה על שטח כולל של כ-1,341 דונם באזור מושא העתירה כרכוש ממשלתי (להלן: ההכרזה). כחודשיים לאחר מכן הגישו העותרים תשעה עררים לוועדה בהתאם לצו בדבר ועדות עררים (יהודה והשומרון) (מספר 172), התשכ"ח-1967. ביום 4.9.2008 דחתה הוועדה שמונה מן העררים האמורים וקיבלה באופן חלקי אחד מהם. כלפי החלטה זו הגישו העותרים את העתירה הקודמת. לאחר מספר דיונים וגלגולים שונים של העתירה, דחה בית משפט זה, בהחלטתו מיום 7.9.2014, את עיקר טענות העותרים, והותיר שאלה אחת קונקרטית פתוחה להתדיינות נוספת – סוגית היקף העיבוד הנדרש לשם רכישת זכות במקרקעין, ואפשרות לפצל בין החלקים שעובדו כנדרש לאלה שלא עובדו. כל זאת בהתאם לסעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני, 1858, הקובע כי ניתן לרכוש זכויות בקרקעות מסוג "מירי", סוג המקרקעין מושא העתירה, על-ידי הוכחת החזקה ועיבוד של המקרקעין במשך עשר שנים ברציפות. בהקשר זה מצא בית המשפט, כי הוועדה לא נדרשה באופן מספק לשאלת העיבוד החלקי של המקרקעין ולאפשרות הפיצול בין החלקים המעובדים לאלה שאינם, ולכן הציע למשיבים להסכים, ללא שיוצא צו על-תנאי, כי סוגיה זו בלבד תחזור לדיון בפני הוועדה. המשיבים קיבלו, כעקרון, את ההצעה האמורה, אך ביקשו כי בית המשפט יורה לעותרים להבהיר במפורש מהן החלקות אשר ביחס אליהן בכוונתם לטעון לקיומו של עיבוד חלקי המצדיק "פיצול" החלקה והקניית זכויות במקרקעין לעותרים בחלקים שעובדו. בתום דיון נוסף שהתקיים בעתירה הקודמת ביום 16.12.2014, הורה בית המשפט כדלקמן:

"בהמשך להחלטתנו מיום 7.9.2014 ולעמדות של בעלי הדין (בתגובותיהם מן הימים 6.10.2014 ו- 29.10.2014), ולאחר שמיעת טיעונים קצרים, הננו מחליטים כי על העותרים להגיש הודעה תוך שלושים ימים מהיום בה יפרטו בכתב ועל גבי מפה את החלקות לגביהן מעלים הם טענות עיבוד, בהתחשב באמור בהחלטתנו הנזכרת. מובהר, כי על העותרים ליתן דעתם על כך שחלקות שעובדו באופן חלקי ביותר לא יכולות להיכלל בגדר החלקות שעניינן יידון עם החזרת ההליך לוועדת העררים. המשיבים יגיבו תוך שלושים ימים נוספים. לאחר מכן ניתן החלטה נוספת" (פסקה 1 להחלטה).

2. אלא שהעותרים לא פעלו בהתאם להחלטה זו, כאשר בתחילה הגישו ביום 18.2.2015 הודעה ובה נאמר כי "העותרים יטענו לעיבוד בחלקים בכל חלקות העותרים". להודעה צורף תצלום אויר ובו סומנו החלקות באופן גס, וצוין כי העותרים עודם עמלים על הכנת מפות מדידה מדויקות אשר תוגשנה בהמשך. בהחלטת בית משפט זה מיום 23.3.2015, ניתנה לעותרים ארכה להגשת "מפות כהלכתן" עד ליום 30.4.2015. גם במועד זה חזרו העותרים והגישו מפות שאינן תואמות את החלטת בית המשפט מיום 16.12.2014. המשיבים מצדם טענו כי יש לדחות את העתירה נוכח התעלמותם החוזרת ונשנית של העותרים מהוראות בית המשפט לעניין סימון החלקות, וניסיונם לעורר בשנית טענות שונות אשר נדחו זה מכבר בהחלטת בית המשפט מיום 7.9.2014. בהחלטתו מיום 14.7.2015, אפשר בית המשפט לעותרים, פעם נוספת ולפנים משורת הדין, לתקן את המפות ואת הודעתם, כמו גם להתייחס לאמור בתגובת המשיבים. ביום 30.8.2015 הגישו העותרים מפות מדידה עם סימונים לא ברורים של החלקים שעובדו לכאורה, ללא פירוט וביאור של האופן בו חולקו החלקות במפות האמורות, ולמעשה ללא כל הסבר בצדן. בתגובתם של המשיבים נטען, בין היתר, כי די  בכך שההודעות והמפות שהגישו העותרים אינן ממלאות, פעם אחר פעם, אחר החלטותיו של בית המשפט בעניין סימון החלקים הקונקרטיים לגביהם נטען שעובדו, כדי לדחות את העתירה.

3. בפסק הדין מיום 6.1.2016 דחה בית המשפט את העתירה הקודמת ומצא כי אין מקום להחזיר את הדיון בעניין עיבוד חלקים מן המקרקעין לוועדה, בין היתר, מחמת אי-עמידת העותרים בתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 7.9.14 ובהחלטה העוקבת מיום 16.12.14. בפסק הדין נקבע כדלקמן:

"בהחלטה מיום 7.9.14 הובהר, כי הדיון ישוב לוועדת העררים בשאלה הממוקדת של אפשרות העיבוד החלקי והפרדה בין החלקים המעובדים לאלה שאינם מעובדים. בהחלטה מיום 16.12.14 הוסף, כאמור, כי על העותרים לסמן באופן מפורש את החלקים שלגביהם נטען עיבוד, וכן להתייחס לכך שחלקים שעובדו באופן חלקי מאוד אינם יכולים להיכלל בגדר החלקות שעניינן ישוב לוועדת העררים. העותרים לא מילאו אחר החלטות אלה כל עיקר, משהגישו תחילה תצלומי אויר לא ברורים די הצורך ולבסוף אמנם מפות, אך עדיין ללא הסבר שיהא בו כדי לענות על הדרוש על פי ההחלטות. בית המשפט גילה אורך רוח כדי לאפשר מיצוי הטענות, אך לצערנו ללא הועיל כדבעי. במצב עניינים זה, נוכח חוסר הבהירות העולה מן המפות והיעדר הסבר בצדן, אנו סבורים כי השבת ההליך לועדת העררים יהא בה כדי להחזיר את הגלגל השיפוטי לאחור, ולפתוח עניינים אשר ביום 7.9.14 נדחו, בעקבות ועדת הערר, השגות העותרים עליהם. כללם של דברים: כיון שהעותרים קיבלו מספר הזדמנויות לתקן את הדרוש תיקון אולם מטעמיהם שלהם נמנעו מלעשות כן, ולאחר שטענותיהם זכו למענה מפורט בתגובת המדינה מיום 21.12.15, לא נוכל לאפשר את הימשכות ההליכים ללא תכלית" (פסקה ז לפסק הדין; ההדגשות במקור).

4. בעתירה הנוכחית, מעלים העותרים בשנית את אותן הטענות שנטענו על-ידם ונדחו במסגרת העתירה הקודמת. בעתירה נטען, כי רק לאחרונה הצליחו העותרים לגייס את הכספים והמשאבים הדרושים על-מנת להגיש מפות מדידה מפורטות בהן סימון של השטחים שעובדו לכאורה כדרישת בית משפט זה בעתירה הקודמת. נטען, כי על אף עקרון סופיות הדיון, מדובר בשינוי נסיבות המצדיק לאפשר לעותרים הזדמנות נאותה וראויה להוכיח את צדקת טענותיהם לעניין עיבוד החלקות שבמחלוקת, וכי אין לנעול את דלתות בית המשפט בפני העותרים המבקשים להגן על אדמתם ועל מקור פרנסתם היחיד. העותרים הדגישו כי בהתאם לפסיקת בית משפט זה, יש לבכר שיקולים של צדק על-פני הכרעה המסתמכת על שיקולים פורמאליים וטכניים. עוד נטען, כי העותרים הם חקלאים קשי יום, המתקיימים מהמקרקעין מושא העתירה מזה עשרות שנים. יצוין, כי במסגרת הדיון שנערך בפנינו ביום 3.11.2016 ציין בא-כוח העותרים כי לבד מן הקושי הכלכלי שמנע את קיום החלטות בית המשפט בעתירה הקודמת, עמדו העותרים גם בפני קושי מהותי-עקרוני, שכן הם התקשו, הן מבחינה רגשית והן מבחינה עקרונית וערכית, לסמן רק חלקים מסוימים במקרקעין שעובדו תוך ויתור על השאר.