בג"ץ 205/15 פלוני נ' פלונית ואח'

השופט צ' זילברטל:

           עתירה למתן צו "הביאס קורפוס" להשבת ילדיו הקטינים של העותר 1 מחזקת אמם שמקום הימצאה לא ידוע.

רקע

1. על-פי הנטען בעתירה, העותר 1 (להלן: העותר) הוא אביהם של שני קטינים, העותרים 3-2, ילידי שנת 2007 ושנת 2008 (להלן: הקטינים). המשיבה 1 (להלן: המשיבה) היא אמם של הקטינים וגרושתו של העותר. הצדדים נפגשו בהונג-קונג, נישאו ביום 18.8.2006 באנגליה, שם מתגוררת אם המשיבה, ועלו ארצה.

2. ברבות הימים, הסתכסכו בני הזוג וניהלו ביניהם הליכים משפטיים, בין היתר בסוגיית משמורת הילדים וחיוב העותר במזונות. ביום 10.2.2011 ניתן פסק דין בו נקבע שמשמורת הקטינים תהא אצל המשיבה, והעותר חויב במזונותיהם. ביום 14.2.2011 הגישה המשיבה תביעה בה עתרה להתיר לה להגר עם הקטינים לאנגליה. לאחר עיון בחוות דעת מטעם שירותי הרווחה וחוות דעת מקצועיות בעניין מסוגלות הורית, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי יש לאפשר לאם להגר עם הקטינים, אך קבע הסדרי ראיה לשמירת קשר טלפוני וחזותי בין העותר לבינם, וכן נקבע כי המשיבה תגיע לישראל לפחות פעמיים בשנה עם הקטינים. כמו כן, ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד העותר למשך שנה, שבמהלכה יתאפשר למשיבה לפנות לרשויות באנגליה על מנת להסדיר את מפגשי האב עם הקטינים בעת ביקוריו.

3. העותר ערער לבית המשפט המחוזי, אשר עיין בחוות דעת משלימה לעניין שאלת ההגירה, וקבע כי אין לשנות את עיקר החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה. בהחלטה הודגש, כי משמורת הקטינים ניתנה למשיבה מתוך ראיה כי מסוגלותה ההורית טובה יותר, וכי למשיבה תכנית הגירה מסודרת, תוך שמירה על קשר בין הקטינים לבין העותר. בית המשפט המחוזי סמך ידיו על התרשמות בית המשפט לענייני משפחה, לפיה המשיבה תכבד את ההחלטה לעניין שמירת הקשר בין הקטינים לבין אביהם. ערעורו של העותר נדחה ברובו, אך הוחלט להעמיד את צו עיכוב היציאה מהארץ שניתן נגדו על חודשיים בלבד.

4. על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ובה טען לעניין מהימנות המומחית בתחום הפסיכיאטריה; לעניין הפרשנות שנתן בית המשפט המחוזי לחוות הדעת המשלימה; וכן טען כי המשיבה ועורך דינה שיקרו לבית המשפט, וכי המשיבה ניסתה בעבר "להבריח" את הקטינים. בהחלטה מיום 31.3.2014 (השופט א' רובינשטיין) נקבע כי דין הבקשה להידחות. צוין כי ההתרשמות החד משמעית העולה מחוות הדעת המקצועית, היא כי העותר אינו יכול לשמש משמורן ראוי לקטינים, כי שיפוט המציאות של העותר לקוי, וכי יש ליקוי ביכולת הבקרה על מעשיו והשלכותיהם על רווחת ילדיו. מאידך צוין, כי התרשמות הערכאות הדיוניות הייתה שלמשיבה יכולות הוריות טובות ושניתן לסמוך עליה שתגיע עם הקטינים לביקורים בישראל. בהחלטה נקבע כי לא ניתן להתעלם מהתרשמות בית המשפט לענייני משפחה לפיה "המערער [העותר, צ.ז.] אינו מאפשר למשיבה לחיות כאן חיים נורמאליים, והוא פוגע בזכויותיה היסודיות לחירות, לשלווה, לפרנסה ולכבוד" וכי המשיבה לא תוכל להמשיך ולחיות זמן רב בישראל, במציאות שבה המבקש מתנכל לה ומכביד על ניהול חייה. בית המשפט קבע כי נוכח נתונים אלה ואחרים אין אלא לתמוך במסקנה כי טובתם של הקטינים עם אמם, בנתון להסדרי קשר וראיה.

5. אחר הדברים האלה יצאה המשיבה עם הקטינים מהארץ ביום 1.4.2014, ומאז, לטענת העותר, היא לא יצרה עמו קשר, הוא אינו יודע היכן היא והקטינים מתגוררים, והסדרי הראיה שנקבעו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה לא קוימו. העותר מעריך כי המשיבה נמצאת באנגליה עם הקטינים, אך כי קיימת אפשרות סבירה שהיא נמצאת בהונג-קונג. כפי שיפורט להלן, מתשובת המדינה עולה כי המשיבה נמצאת, ככל הנראה, בדרום אפריקה.

העתירה