אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בג"ץ דחה על הסף עתירת איש משטרה לשעבר כנגד החלטת המפכ"ל לשחררו לגמלאות

בג"ץ דחה על הסף עתירת איש משטרה לשעבר כנגד החלטת המפכ"ל לשחררו לגמלאות

תאריך פרסום : 11/01/2011 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
3229-08
10/01/2011
בפני השופט:
1. א' גרוניס
2. ח' מלצר
3. נ' הנדל


- נגד -
התובע:
מרדכי לייבוביץ
עו"ד משה מאיר
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד מיכל ששון
פסק-דין

השופט ח' מלצר:

1.             עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת מפכ"ל משטרת ישראל (להלן - המפכ"ל) להורות על יציאתו של העותר לקצבה, החל מתאריך 31.1.2008. לעותר הוצע לחזור בו מן העתירה בשל טענות סף שהועלו כנגדו ואולם הוא בחר לעמוד עליה ולפיכך נידרש להלן למכלול.

2.             העותר, יליד 1951, שירת במשטרת ישראל בתאריכים 2.5.1993-12.2.1983 ובתאריך 3.5.1993 התגייס בשנית למשטרה ועד לפרישתו שימש כיומנאי באגף התנועה של משטרת מחוז תל אביב. בהתאם לתאריך לידתו של העותר (11.8.1951) ועל פי הוראות סעיף 73 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן - חוק הגמלאות) בשילוב חלק ב' לתוספת השנייה לחוק הגמלאות - גיל הפרישה של העותר הינו 56 וארבעה חודשים. בתאריך 14.5.2007 (עת התקרב העותר לגיל 56) ולאחר שהתברר לעותר כי מועד פרישתו מן המשטרה אמור להיות בתאריך 31.1.2008 ביקש העותר להאריך את תקופת שירותו בשנה נוספת מחמת מצבו הכלכלי. העותר צירף לבקשה זו תחקיר רווחה שממנו עלה כי בשל חתימה על ערבויות, הסתבך העותר בחובות כספיים ועל פי צו כינוס נכסים שהוצא לו עמדו חובותיו על סך של 750,000 ש"ח. במועד הגשת הבקשה התקיים לעותר ראיון לקראת פרישתו. כאן המקום להעיר כי הראיון נערך על ידי פקד מארק זאנה, קצין מש"ל באת"ן ת"א, מפקדו הישיר של העותר. על פי פקודת מטא"ר מס' 09.01.12 ("חובת המפקד לערוך ראיון תקופתי וסמכות המפקד לערוך ראיון מיוחד") ראיון כאמור אמור להיערך על ידי קצין בדרגת סגן-ניצב ובמקרים מסוימים, שבהם ניתן אישור מראש, קצין בדרגה נמוכה יותר יכול גם הוא לערוך את הראיון. במקרה דנן, כאמור, לא ניתן אישור מבעוד מועד.

3.             לאחר הראיון הנ"ל, השתנה המצב המשפטי בכל הנוגע לגיל הפרישה לשוטרים, כפי שיתואר להלן. ב-בג"ץ 10076/02 ד"ר רוזנבאום נ' נציב בתי הסוהר (לא פורסם, 12.12.2006) קבע בית משפט זה, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, כי מדיניות הפרישה שהונהגה עד לאותה עד במשטרת ישראל בטלה, מחמת היותה מפלה. עם זאת נקבע כי הבטלות תושעה למשך שמונה עשר חודשים ממועד פסק הדין ובינתיים יישמרו במשטרה הסדרי הפרישה הקיימים, כאשר המשטרה (ושירות בתי הסוהר, שהיה אף הוא משיב בעתירה) רשאית לקבוע הסדרים מיוחדים לתקופת הביניים האמורה (להלן - הסדרי ביניים).

           המשיבה אכן קבעה הסדרי ביניים (נספח מש/18 לתגובה המקדמית מטעם המשיבה), שלפיהם בקשה להארכת שירות שהוגשה על ידי שוטר שטרם מלאו לו 57 מאושרת, ככלל, אלא אם קיימת סיבה שלא להיענות לה כגון: תפקוד לקוי, או היבטים משמעתיים. בקשה שמוגשת לאחר שמלאו לשוטר 57 נשקלת באופן פרטני על ידי ועדה בראשות ראש אגף משאבי אנוש (להלן - אמ"ש) לשוטר שהוא קצין, או סגן ראש אמ"ש לשוטר שאיננו קצין. בפני הוועדה מובאים היבטים שונים הנוגעים לעניינו של השוטר והוועדה בודקת, בין היתר, היבטים אלו: מילוי התנאים הקבועים בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - הפקודה), כשירות השוטר להמשיך בתפקיד ותרומה ייחודית או יוצאת דופן של השוטר לקידום יעדי המשטרה.

4.             כאמור, העותר הגיש בקשה להאריך את שירותו מעבר לגיל הפרישה ובמשטרה פירשו את בקשתו כמתייחסת להארכת שירות עד לגיל 57 בלבד וכך דנו בה. המשמעות היתה שבהתאם לסעיף 3ח(1) לפקודת מטא"ר 07.07.02 לא היה צורך בכינוס ועדה מיוחדת לשם בקשה זו, אלא שראש אמ"ש מוסמך לקבלה ואם בדעתו לדחותה, עליו להעבירה למפכ"ל. בהתאם לסעיף 3ח(1) לפקודת מטא"ר הנ"ל, הכלל הוא כי יש להיעתר לבקשות להארכת שירות עד לגיל 57 אלא אם קיימת מניעה בגין טיב שירותו של השוטר, או מניעה משמעתית. כאמור לעיל, בקשתו של העותר להארכת שירות נדחתה על ידי המפכ"ל,  מן הטעם שבעניינו של העותר עמדה מניעה משמעתית - תיק מח"ש שנסגר מחוסר עניין לציבור - וכן המלצות מפקדיו של העותר וראש אמ"ש לדחות את בקשתו. יש לציין עוד כי בטרם שיצאה ההחלטה הסופית של המפכ"ל לעותר, התברר כי במקביל נשקלה בקשתו להארכת שירות בפני ועדה במחוז תל אביב. סגן מפקד מחוז תל אביב החליט להמליץ על הארכת שירותו של העותר וזאת בגלל בעיותיו הבריאותיות ומצבו הכלכלי הקשה. בעקבות שינוי המלצת סגן מפקד מחוז תל אביב שקל המפכ"ל בשנית את עניינו של העותר והחליט שאין מקום להיעתר לבקשה להארכת שירות (להלן - החלטת המפכ"ל).

5.             העתירה שלפנינו מופנית כנגד החלטת המפכ"ל. העותר טוען בעתירתו כי במשך שנות שירותו במשטרה הוא קיבל ממפקדיו מחמאות רבות על תפקודו וביצועיו. עוד מציין העותר בעתירה כי ההחלטה על שחרורו בתאריך 31.1.2008 "נפלה עליו כרעם ביום בהיר" וכי לא הוצג לו כל נימוק להחלטה. לטענתו, בבדיקה שערך בעקבות החלטת המפכ"ל התברר לו כי קיים נגדו תיק פלילי פתוח במחלקה לחקירות שוטרים (פ"א 302/00). העותר מציין כי תיק זה נפתח עוד בשנת 2001 ולאחר חקירת מח"ש נסגר התיק על ידי פרקליטת מחוז מרכז, מחמת היעדר ראיות. לטענת העותר, תיק פתוח זה היה הבסיס לשחרורו מן המשטרה ולדחיית בקשתו להארכת השירות. העותר משיג על כך שהליך שחרורו מן המשטרה היה בלתי תקין בכך שראיון הפרישה נערך על ידי קצין שאיננו בדרגת סגן ניצב, כי לא ניתנו נימוקים להחלטת המפכ"ל, לא נערך לו כל הליך הכנה לפרישה וכל הפגמים הללו פגעו בזכותו לשימוע הוגן בטרם שוחרר בניגוד לבקשתו. העותר גם מפרט בעתירתו שורת סעדים כספיים שלטענתו מגיעים לו בעקבות הפגמים שנפלו בשחרורו.

6.             המדינה טוענת מנגד כי דין הבקשה להידחות על הסף, ולחילופין, דינה להידחות לגופה. ב"כ המדינה מציינת בתגובה המקדמית כי העותר לא פירט בעתירתו את מלוא העובדות הרלבנטיות ובפרט לא יידע את בית המשפט בדבר פנייתו לבית הדין האזורי לעבודה, כל זאת בצד השיהוי שבו לוקה העתירה. מתגובת המדינה עולה כי בתאריך 21.1.2008 הגיש העותר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבה לנקוט בכל פעולה שיש בה כדי להביא לשחרורו של העותר מן השירות. כעולה מתגובת המדינה, בסמוך לאחר הגשת הבקשה הנ"ל פנתה ב"כ המדינה לעותר והציעה לו למחוק את הבקשה בגלל חוסר סמכות עניינית, אך העותר עמד על הבקשה וציין כי מפאת לחץ הזמן הוא לא מתכוון לפנות לבית המשפט הגבוה לצדק. עם זאת, בדיון שהתקיים ב-23.1.2008 הודיע העותר כי הוא מבקש למחוק את הבקשה לצו מניעה זמני מחמת חוסר סמכות עניינית והודיע כי בכוונתו להגיש עתירה לבג"ץ. הוא גם ביקש לקבל את נימוקי החלטת המפכ"ל. מתוך התחשבות במצבו הכלכלי של העותר, לא נפסקו לו הוצאות. המדינה מדגישה בתגובתה כי מאז דיון זה בבית הדין האזורי לעבודה ועד שהגיש העותר את העתירה שלפנינו - חלפו יותר מחודשיים, במהלכם הגיע מועד הפרישה של העותר והוא אכן שוחרר מן המשטרה.

           עוד טוענת המדינה כי גם לגופם של דברים לא נפל פגם בהחלטת המפכ"ל בדבר שחרורו של העותר מן השירות במשטרה. לשיטת המשיבה, המשטרה התחשבה במצבו הכלכלי והאישי של העותר באופן נרחב בזמן שירותו, הגם שעצם הסתבכותו של העותר בחובות כה כבדים, היה בה כדי להקים עילת פיטורין נגדו. בין היתר, אפשרו לעותר להתפטר מן המשטרה ולהתגייס בשנית וזאת על מנת לקבל את פיצויי הפיטורים וכן ניתנו לו מענקים שונים. כמו כן, בשל מצבו הבריאותי המשיבה אף יזמה קיום ועדה במשרד הבריאות שבעקבות המלצותיה הוגדלו לעותר אחוזי נכותו לגימלה. לגבי עברו המשמעתי, המשיבה סוקרת בתגובתה את ההיבטים המשמעתיים בשירותו של העותר, ומדגישה כי במהלך שירותו נפתחו נגדו שתי חקירות של המחלקה לחקירות שוטרים: אחת, הנזכרת בעתירה ועניינה פרשת "עוקץ" מסוימת ביחס לרכישת דירה, שבה נחשד העותר במעורבות ושניה, שבה עלה חשד כי העותר סיכם עם אדם אחר כי ירכוש את דירת הוריו של אותו אדם, יקבל הלוואה מובטחת במשכנתא והכל לשם העברת כספי ההלוואה לאותו אדם שלבסוף התלונן כנגד העותר. תיק מח"ש הראשון נסגר על ידי פרקליטות מחוז מרכז מחמת היעדר ראיות ובעקבותיו החליט ראש אמ"ש להעביר את העותר מתפקידו לתפקיד שאינו קשור לחקירות או בילוש. באותה עת שירת העותר ביחידה המרכזית של מחוז תל אביב (ימ"ר ת"א), אך כאשר התברר כי שניים מן הנושים של העותר בהליכי ההוצאה לפועל הינם גורמים עבריינים, הוא סופח לאגף התנועה במחוז תל אביב. גם תיק מח"ש השני נסגר, בשל חוסר עניין לציבור, אולם פרקליטות המדינה המליצה במקרה זה לשקול את העמדתו של העותר לדין משמעתי. מתגובת המדינה עולה כי המלצה זו נדחתה משיקולים שונים, אך עניינו של העותר הועבר למדור לאמצעים מינהליים במשטרת ישראל, כדי לשקול את פיטוריו. משהתברר כי העותר עומד ממילא בפני פרישה לגמלאות, הוחלט שלא לפתוח בהליכי פיטורין כנגד העותר, לטענת המדינה - על מנת להיטיב עימו ולא לפגוע בזכותו לגימלה.

7.             בעקבות תיאור הדברים הנ"ל, ולאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה המקדמית לה, וכן בהודעות הנוספות שהגיש העותר - הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. הטעמים לכך יובהרו בקצרה להלן.

8.             העתירה חסרה פרטים מהותיים שהיו ידועים לעותר, והוא לא גילה אותם לבית המשפט. כך למשל, העותר לא גילה את דבר פנייתו המוקדמת לבית הדין האזורי לעבודה, את עברו המשמעתי במשטרה, העובדה שהועבר מתפקידו בימ"ר ת"א, בין היתר, בשל חובותיו לגורמים עבריניים, וכיוצא באלה. בהקשרים דומים כבר נפסק כי: "מי שמבקש לפנות לבית משפט הגבוה לצדק חייב לגלות כל הפרטים הנוגעים לענין והסתרת דברים חייבת לחסום דרכו של עותר כזה לערכאה זו" (בג"ץ 634/88 אל-קרא, חברה למתן שרותים לעיר בע"מ נ' ראש המועצה המקומית נשר (לא פורסם, 22.9.1988); עיינו עוד: בג"ץ 3917/04 אברהם נ' סגן יו"ר הכנסת (לא פורסם, 4.8.2004); בג"ץ 2631/09 ימין נ' נציבות שירות  המדינה ירושלים (לא פורסם, 21.4.2009)).

די בהסתרת נתונים זו, בה לקה העותר, כדי לדחות את העתירה שלפנינו על הסף.

9.             למעלה מן הצורך אוסיף כי גם לגופם של דברים - דין העתירה להידחות. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המוסמכת ולא יתערב בהחלטה, אלא אם מצא כי אותה החלטה התקבלה בחריגה מסמכות, או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורש העניין (ראו: בג"ץ 651/86 מלכה נ' שר המשטרה, פ"ד מ(4) 645, 656-655 (1986)). מרווח שיקול הדעת המסור למערכת המשטרתית לקבוע את מידת התאמתו של אדם לשרת בשורותיה הוא רחב, וממילא בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעת זה, אלא באופן צר ומצומצם (ראו: בג"ץ 671/04 גרין נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 827 (2005); בג"ץ 2772/09 מזרחי נ' השר לביטחון פנים (לא פורסם, 23.4.2009)).

           בנסיבות העניין, החלטת המפכ"ל כאן הינה החלטה סבירה ומאוזנת והיא איננה מקימה עילת התערבות בה לבית משפט זה. העובדה שהעותר רואיין על ידי קצין בדרגה נמוכה מהדרגה הנדרשת בפקודה, אין בה כדי להוביל לפסילת ההליך כולו, שכן כבר נקבע כי מקרים כגון אלה ייבחנו על פי הנסיבות של כל מקרה ומקרה, בהתאם לתורת הבטלות היחסית (ראו: עע"מ 9654/06 החברה להגנת הטבע נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (לא פורסם, 5.5.2008); בג"ץ 4545/07 לזריאן נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.10.2008)). במקרה שלפנינו, נראה כי אין בפגם זה כדי להביא לביטול ההליך כולו, שכן בהמשך ההליך עלה עניינו של העותר בפני ועדות ובפני קצינים בכירים ועניינו נשקל על ידי המוסמכים לכך.

10.          נוכח כל האמור לעיל - העתירה נדחית על הסף מחוסר עילה. אלמלא מצבו הכלכלי הקשה של העותר היה מקום לחייבו בשכר טרחת עו"ד של המשיבה בסכום משמעותי, שכן ניתנה לו אפשרות לחזור בו מעתירתו והוא בחר לעמוד עליה על אף שתשומת לבו הוסבה לטענות הסף הכבדות שהועלו כנגדו. עם זאת, בשים לב למצבו הנטען הרי לפנים משורת הדין -העותר יחויב, בנסיבות העניין, בשכר טרחת עו"ד של המשיבה בסך של 3,000 ש"ח בלבד. 

           ניתן היום, ‏ה' שבט תשע"א (‏10.01.2011).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ