אבו דייה נ' מדינת ישראל

בקשה לביטול צו הריסה מנהלי.

צו ההריסה המנהלי הוצא ביום 18/09/17 ביחס לעמודי ברזל המשמשים גדר היקפית באורך כ-500 מ' וביחס לעבודות הכשרת קרקע שבוצעו באמצעות פיזור אספלט גרוס בשטח של כ- 15 דונם, הנמצאים בנ.צ 184944/569891 (רשת ישראל חדשה), דרומית לדרך 25.

ביום 3/10/2017 בהסכמת הצדדים, עוכב ביצוע הצו עד להחלטה אחרת, בכפוף להפקדה ע"ס 15,000 ₪.

ברקע לבקשה זו, עומדת בקשה קודמת (לביטול צו ההריסה המנהלי) שנמחקה וכן בקשה לביטול צו הפסקה שיפוטי אשר נדחתה וכן ערעור שנדחה.

הבקשה המונחת בפני בית המשפט הוגשה ביום 2/10/17 ובמסגרתה נטען, כי דינו של צו ההריסה המנהלי להתבטל הואיל והבניה הנטענת (הגדר והאספלט) פטורה מהיתר, מכח תקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר) תשע"ד-2014. טענה נוספת הועלתה רק במסגרת הסיכומים ולפיה התצהיר שנחתם על ידי סגנית מתכנן המחוז אינו בסמכות.

המשיבה בתגובתה עתרה לדחיית הבקשה. נטען, כי בעת הוצאת צו ההריסה המנהלי גובה הגדר עלה על 1.5 וכי אין המדובר בגדר העומדת בתנאי התקנות ביחס למבנים הפטורים מהיתר. ביחס לעבודות הכשרת השטח נטען כי המדובר בשינוי פני השטח של המקרקעין במסגרת פעולות המחייבות היתר.

דיון:

צו ההריסה המנהלי הוצא ע"י יו"ר הועדה המחוזית מתוקף סמכותו לפי סעיף 238א(ב1)(1).

טענות המבקש נדונו ונדחו במסגרת עפ"א 66930-11-17 (החלטה מיום 22/12/17).

•המדובר בערעור על החלטת מותב זה ביחס לדחיית בקשת המבקש לביטול צו הפסקה שיפוטי, כאשר במסגרת הערעור הועלו טענות עובדתיות ומשפטיות זהות לטענות שבבקשה שבפניי.

•בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש ביחס לזכות עמידה וכן את הטענה לפיה העבודות שבוצעו (הגדר ופיזור האספלט) אינן טעונות היתר. במסגרת החלטת הערעור נקבע כי המדובר בעבודות הטעונות היתר וכי תקנות הפטור אינן חלות בנסיבות.

•עוד נקבע כי למבקש אין זכות עמידה לטעון כנגד צו ההפסקה השיפוטי הואיל והוא תפס שטח גדול בהרבה מהשטח אותו שכר. קביעה זו רלוונטית גם לצו ההריסה המנהלי שכן אף בבקשה זו לא הוצגו ראיות לעניין זכות קניינית ביחס לשטח הכולל.