ועדה מקומית לתכנון חדרה נ' שטיין ואח'

לפני בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה שיפוטי.

רקע

1.משיבים 1 -4 הם בני משפחה אחת ובהתאם לנסח הטאבו המעודכן למועד בו הוגשה הבקשה שלפני לבית המשפט, היו משיבים 2, 3 ו-4, הבעלים הרשומים של נכס המצוי בגוש 10037, חלקה 244, מגרש 1, ברח' בוטקובסקי 25 בחדרה (להלן: "הנכס").

משיבים 5 ו-6 החזיקו באותה עת בנכס כשוכרים ואין חולק על כך שזמן קצר לאחר המועד בו הוגשה הבקשה, עזבו הם את הנכס והם אינם מתגוררים בו עוד. במצב דברים זה החלטתי שלא לעמוד על התייצבות משיבים אלה לדיון בבקשה.

2.בתאריך 8.5.03, במסגרת ת"פ (חדרה) 2802/01, הורשע משיב 1 על פי הודאתו בעבירה של בניה ללא היתר, לפי סעיפים 145, 204 (א)+(ב) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.

על פי עובדות כתב האישום, במהלך שנת 1998 או בסמוך לכך, סגר הנאשם כניסה לשביל ציבורי הסמוך לביתו בכך שהציב במקום שער ברוחב של כ- 3 מ' וגובה של כ- 1.20 מ', מבלי שהיה לו היתר כחוק (להלן: "השער") ובעשותו כן חרג מתב"ע חד/780 ג' המייעדת את השטח לשביל ציבורי וסיפח לעצמו שטח של כ- 81 מ"ר.

3.בהתאם לגזר הדין שניתן בעניינו ביום 8.5.03 גם כן, נדון משיב 1 לעונשים של קנס, התחייבות כספית, תשלום כפל אגרה וצו להריסת השער שאותו היה עליו לבצע בתוך 12 חודשים, זולת אם יהיה בידו היתר כדין, ואם לא יהרוס כאמור – תהא הועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה (היא המבקשת בהליך שלפני – ר.ס.מ) רשאית להרוס את השער בתוך 3 חודשים מתום התקופה דלעיל, תוך חיוב המשיב 1 בתשלום הוצאות ההריסה (להלן: "צו ההריסה").

4.בתאריך 22.11.05, בהליך הערעור שהגיש משיב 1 לבית המשפט המחוזי בחיפה על גזר הדין (ר' ב"ש 3009/05) ובעקבות הצהרתו בדבר כוונתו לפנות אל נשא המדינה בבקשת חנינה, הושגה בין הצדדים הסכמה שבמסגרתה עוכב ביצוע צו ההריסה עד שתתקבל החלטת הנשיא ובלבד שבקשת החנינה תוגש בתוך 21 ימים מהמועד הנ"ל, אך במידה ולא תוגש – תבוצע ההריסה בתוך 45 ימים מאז.

5.אין חולק על העובדה שמשיב 1 לא הגיש בסופו של דבר את בקשת החנינה, כמו גם על כך שבמהלך השנים שחלפו מאז (כ- 12 שנים) הוא לא הרס את השער וגם המבקשת לא עשתה דבר לשם ביצוע צו ההריסה.

נימוקי הבקשה