ועדה מקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל נ' ראפע

בהמשך להחלטות הקודמות בתיק, לאחר שעיינתי בחומר המצוי בו ושקלתי את טיעוני הצדדים, מקובלת עליי עמדת המשיבה, לפיה אין מקום לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה.

עם זאת, בהסכמת המשיבה שניתנה בהתחשב בתקופת הרמדאן, מוארך המועד לביצוע הצו עד יום 30.7.2017. אם לא יבצע המבקש את צו ההריסה עד למועד זה תהיה רשאית הוועדה לבצעו וזאת כאמור בסעיף 7 לתגובה מטעמה.

ההליך כולו נפתח כבקשה לביטול צו הריסה מנהלי עוד בחודש אוקטובר 2015. לאחר דיון ממצה דחה בית המשפט את הבקשה בהחלטתו המנומקת מיום 22.12.16. על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה וערעורו נדחה ביום 19.4.2017 בהחלטתו של כב' השופט פורת, אשר קבע כי בצו לא נפל פגם (עפ"א 784-01-17).

המבקש לא השלים גם עם החלטה זו ועתר לרשות ערעור לבית המשפט העליון. בקשתו נדחתה ברע"פ 3916/17 תוך קביעה כי :

"בעניינו קבע בית משפט השלום, לאחר שמיעת העדויות ובחינת כלל הראיות שהוגשו לו כי נמצא כל פגם בהוצאות צו ההריסה, ולא התקיימו התנאים המצדיקים את ביטולו של הצו...

כמו כן, מקובלים עלי דברי בית המשפט המחוזי, לפיהם כאשר מדובר בתקיפה עקיפה של תוקפו של צו הריסה מנהלי, הרי גם אם נפל בהחלטה פגם המצדיק את ביטול ההחלטה בדרך של תקיפה ישירה, לא בהכרח יצדיק הפגם תוצאה של ביטול ההחלטה גם בדרך של תקיפה עקיפה".

לאחר החלטת בית המשפט העליון הגיש המבקש בקשתו דנן אותה הכתיר כ"בקשה לפי סעיף 207". כפי שציינתי בהחלטה קודמת, ספק רב בעיני אם מדובר בהליך הולם, שכן דחיית מועד ביצוע צו לפי סעיף זה מתייחסת לצו שיפוטי שניתן לפי סעיפים 205 ו – 206, ולא למקרה מסוג זה.

לאור כל האמור לעיל דין הבקשה להידחות. המבקש מיצה זכויותיו, פעל כנגד הצו המנהלי, הגיע עד לבית המשפט העליון וטענותיו נדחו. אין מקום לשוב ולדון בטענותיו כיום עקב סברתו כי "יש סיכוי ריאלי להכשרת הבנייה". כפי שקבע בית המשפט העליון בהקשר דנן, המבקש ממשיך בתקיפה עקיפה, מקום שכשל בתקיפה ישירה, והפעם כנגד החלטות בית המשפט בעניינו.

מן הראוי היה כי חלף הגשת הבקשה היה פונה המבקש לב"כ המשיבה ומקבל הסכמתו לדחייה קצרה כפי שניתנה בתגובה שהוגשה.

שקלתי אם לחייב את המבקש בהוצאות הבקשה המיותרת דנן, ולאחר התלבטות החלטתי שלא לעשות כן.