בב"נ
בית משפט השלום באר שבע
|
41667-01-15
20/01/2015
|
בפני השופט:
יעקב דנינו
|
| - נגד - |
המבקשת:
הועדה המקומית לתכנון ובניה תמר
|
המשיבה:
מפעלי ים המלח בעמ
|
| החלטה |
מונחת בפניי בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, בהתאם להוראות סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.
עניינה של הבקשה, בטענה כי המשיבה מבצעת שימוש אסור במקרקעין הידועים כגוש 39690 חלקה 1 בנ.צ. 233869/549281 או בסמוך להם (להלן: "המקרקעין"), בדרך של הפעלתו כמטווח ירי.
כבר בפתח הדברים הכרח כי נאמר שמידת הדחיפות הנשקפת מן הבקשה, אינה הולמת את מועד הגשתה ביחס למועד בו גילתה המבקשת, לראשונה, כטענתה, את הפעלת המטווח במקרקעין, ואין צריך לומר כי מועד הגשת הבקשה הוגש בשיהוי ניכר אל מול המועד בו יכולה הייתה המבקשת לדעת על קיומו של המטווח.
לאמור. המבקשת אינה כופרת בעובדה שידעה על קיומו של המטווח, הפועל על פניו "שנים רבות" (ס' 4 לבקשה), אלא שלדבריה, נשמטה מעיניה העובדה כי אין למטווח היתר (שם, ס' 6).
אף צוין בבקשה כי בעבר ניתן למטווח רישיון עסק "בטעות" (שם, ס' 6), ומכל מקום, כי למטווח רישיון תקף, שניתן על ידי משרד הפנים בהתאם לחוק כלי ירייה.
אומנם, הלכה היא מלפנינו כי שיהוי בהגשת בקשה לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, אין בו, לבדו, כדי לפגום באפשרות מתן הצו, ככל שביהמ"ש משתכנע כי אין העניין סובל דיחוי.
זאת, מאחר שבהתאם להלכה הפסוקה, בנסיבות של אי חוקיות, ובפרט אם יוכח כי אי החוקיות הנטענת הינה מובהקת, כי אז אין בהימנעות הרשות מלפעול, כדי לבסס אינטרס מוגן של הפרט כנגדה (ראו והשוו: בג"ץ 5992/97 שוש ערער נ' ראש עיריית נתניה, פיסקה 6 לפסק הדין; י' זמיר, הסמכות המנהלית, כרך ב', תשנ"ו, עמ' 724-732; רע"פ 1520/01 שוויצר נ' יו"ר הוועדה המחוזית, נו(3), 595 ,עמ' 604-605).
ואולם, לצורך בחינת ההצדק שבמתן צו הפסקה שיפוטי, ובפרט שעה שהצו מכוון להפסקת שימוש, דומה בעיניי כי נכון לבחון האם קיים אינטרס נוסף ליתן הצו כבר עתה, בטרם הוגש כתב אישום, וזאת בשים לב לעובדה שבקשה לפי סעיף 239(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, אינה אלא שלב ביניים, טרם הגשת כתב אישום.
לשון אחר. אופייה של בקשה לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה מחייב את המסקנה כי, ככלל, יש לשאוף לצמצום פרק הזמן ממועד מתן צו ההפסקה השיפוטי ועד למועד הגשת כתב האישום. עמד על כך ביהמ"ש העליון בע"פ 377/87 קלקא נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 673:
"ההליך של הפסקת בנייה שיפוטית אינו אלא הליך ביניים. מטרתו להקפיא את הבנייה באיבה, כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית, עד אשר יתברר העניין לגופו בתיק העיקרי, שעניינו כתב אישום על בנייה שלא בהתאם להיתר או לתכנית".