בב"נ 37833-07-14 ועדה מקומית לתכנון לב הגליל נ' חילו ואח'

העובדות וההליכים

1. ביום 24.7.14 הוריתי, במעמד המשיבה בלבד, על הריסת שני מבנים בגוש 19343 חלקה 14 המצויים ביישוב עראבה (להלן- "המבנים" וכן "צו ההריסה"). ההחלטה ניתנה בהתאם לסעיף 241 לחוק התכנון והבניה ולאחר שהוצגו בפני תמונות מהן נוכחתי לדעת כי בניית המבנים המשיכה במרץ רב אף לאחר המצאת צו הפסקה שיפוטי לידי המבקשים (להלן- צו ההפסקה).

2. צו ההריסה ניתן כאמור, ללא נוכחות המבקשים, שכן מצאתי כי הם זומנו כדין ובחרו שלא להתייצב לדיון. כעת מונחת לפני בקשה "לעיכוב ביצוע צו הריסה". בפועל, בקשת המבקשים היא להורות על ביטול צו ההריסה (ראה למשל סעיף 16 לבקשה שם מבוקש לעכב את ביצוע ההריסה "עד הכשרת המבנים"). המבקשים טוענים בבקשתם, בין היתר, שלא קיבלו זימון לדיון. מפאת חשיבות הנושא והעובדה שמדובר בסעד בלתי הפיך, לא ראיתי לדקדק בשאלת הידיעה על הדיון והחלטתי לתת למבקשים את יומם בבית המשפט. מכאן שרואה אני את הבקשה כבקשה לביטול צו ההריסה וקיומו של דיון מבראשית ובאופן זה בכוונתי לדון בבקשה. להשלמת התמונה יצוין כי עיכבתי את ביצוע הצו עד החלטה בבקשה וקיימתי שני דיונים בבקשה, במסגרתם אף נחקר השליח אשר נטען שמסר למבקשים את צו הפסקה.

3. המבקשים אינם חולקים על כך שהם שבנו את המבנים (בין היתר באמצעות אחיהם) וכי מדובר במבנים שנבנו ללא היתר בקרקע חקלאית. טענתם היא שלא ידעו על קיומו של צו ההפסקה ומיד שידעו על אודותיו הפסיקו את הבניה. לשאלה זו חשיבות ממשית שהרי סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 241 לחוק להורות על הריסת המבנים תלויה ראשית דבר בשאלה אם פעולות הבניה נמשכו לאחר הוצאתו של צו ההפסקה. המבקשים מוסיפים וטוענים שהמבנים נכללו בתכנית מפורטת גלג/ 49/12/10598 אשר אושרה בוועדה המקומית. לאור כך טוענים הם שניתן יהיה להכשיר בתוך זמן קצר את המבנים ועל כן מאזן הנוחות תומך לשיטתם "בעיכוב ביצוע צו ההפסקה עד הכשרת המבנים".

4. בדיון שקיימתי בבקשה ביום 7.9.14 טענו המבקשים שלא קיבלו את צו ההפסקה. נטען כי הם מתגוררים באילת ולא היו בכפר עראבה מספר חודשים בשל סכסוך. נטען כי מרגע שידעו על צו ההריסה הופסקה הבניה. ב"כ המשיבה הפנה בתשובה לאישורי המסירה לפיהם המבקשים סרבו לקבל את צו ההפסקה וטען שיש לראות בכך ראיה למסירה, בין היתר בהתאם לכלל תקינות פעולות המנהל. כמו כן טען כי הצווים הושארו בשטח לאחר שהמבקשים סרבו, כאמור, לקבלם.

5. לאחר הדיון ראיתי לקבוע דיון נוסף במסגרתו אפשרתי למבקשים לחקור את השליח שנטען שמסר להם את צו ההפסקה. הוריתי כך למרות שהמבקשים לא ביקשו לעשות כן במפורש זולת אמירה לפיה "הלוואי ואיש המסירות היה מופיע באולם בית המשפט ומזהה את המשיבים עצמם."