בבט נ' שרים ואח'

פסק דין

א.מבוא וטענות הצדדים

1.התובעת הינה משווקת ומוכרת מוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה לנשים, כאשר השיווק נעשה מבית לבית. לטענת התובעת, היא ביקרה ביום 30.10.06 בביתה של הגב' ברטה שרים אישה קשישה שהיתה מבין לקוחותיה על מנת למכור לה מוצרים. גב' שרים הותירה רושם אצל התובעת של אישה מבולבלת והתנהגותה היתה מוזרה. התובעת ביקשה לבטל את הפגישה לאלתר, ולאור סירובה של הגב' שרים השאירה התובעת כרטיס ביקור אצלה והודיעה לה כי תשוב בעוד שעתיים. בפועל, התובעת לא שבה אל גב' שרים.

2.ביום 2.11.06 ביום ה' בשעת בוקר מוקדמת, הגיעו שוטרי משטרת ישראל לביתה של התובעת מצוידים בצו חיפוש ומעצר, ולאחר עריכת חיפוש בביתה הסיעו את התובעת לחקירה במטה המשטרה, וטענו בפניה כי היא נדרשת לחקירה בגין חשד לסימומה של גב' שרים ולשוד בביתה. לאחר סיום החקירה בה שיתפה התובעת שיתוף פעולה מלא עם חוקריה, ולאחר שהביעה הסכמתה להיבדק במכשיר הפוליגרף, הורו לה להימצא במעצר בית עד ליום ב' 6.11.06.

3.ביום א' 5.11.06 זומנה התובעת לבדיקת פוליגרף, ובאותו יום בשעה 16:00 אחה"צ שוחררה ממעצר מבלי למצות את כל ימי המעצר, וזאת עפ"י הוראת ר' צוות החקירה. תיק החקירה נסגר מספר ימים לאחר מכן, והתובעת קיבלה ב- 3.12.06 מכתב בו מודיעה לה משטרת ישראל על סגירת התיק.

4.לאחר מספר חודשים ביום 31.8.07 במהלך נסיעה בכיכר בחולון, נעצרה התובעת ע"י המשטרה לבדיקת רישיונות שגרתית. במהלך בדיקה זו, טוענת התובעת כי נמסר לה ע"י השוטר הבודק כי היא דרושה לחקירה משטרתית. משביררה התובעת עם השוטר במה המדובר, הבינה כי ייתכן ומדובר בתיק החקירה שנסגר, ולפיכך הוציאה מארנקה את המכתב שקיבלה ממשטרת ישראל 9 חודשים קודם לכן, ועל סמך הצגת מכתב זה שחרר אותה השוטר לדרכה, תוך ציון העובדה כי עליה לדאוג למחוק את הרישום במחשבי משטרת ישראל.

5.כחצי שנה לאחר מכן, הגישה התובעת תביעה זו כנגד הגב' שרים וכנגד משטרת ישראל בגין מעצר שווא ובגין האירוע שאירע באוג' 2007. לטענת התובעת, נגרמה לה עוגמת נפש רבתית הן לאור העובדה שדבר מעצרה נודע ברבים ללקוחותיה לאחר שנציגי המשטרה דיברו עימם, הן מחמת העובדה שבאותו סוף שבוע היתה מתוכננת לה מסיבת יום הולדת במסעדה עם קהל רב לאור יום הולדתה שחל באותו יום שבת, מסיבה זו בוטלה ע"י התובעת לטענתה. כמו כן, טוענת התובעת כי מעצר השווא וכל התנהלות המשטרה גרמה לה לאובדן הכנסות הן בדבר ביטול הפגישות בימים בהם היתה במעצר בית, והן מחמת העובדה כי לקוחות כדוגמת הגב' קראוס שנחקרה במשטרה, ביטלו את ההתקשרות עימה ולא רכשו ממנה מוצרים לאחר אירוע זה.

6.התביעה כנגד הגב' שרים נדחתה ללא צו להוצאות עוד בשלבי קדם המשפט, והתביעה שבפניי היא כנגד משטרת ישראל בלבד, כשעיקר העילה מופנית כלפי מעצר הבית מיום 2.11.06 ועד ל-5.11.06, כשבמהלכו כאמור חל סוף שבוע. פסק דין זה יידון בשני האירועים בנפרד.

ב.הטענה ביחס למעצר בית לשווא, ושלילת חירותה של התובעת

1.בימ"ש זה נדרש לבדוק בדיעבד האם שיקול הדעת של ר' צוות החקירה בזמן אמת היה שיקול נכון וצודק בנסיבות העניין, שכן אין לבדוק שיקול דעת "כחוכמה לאחר מעשה". מצד אחד מדובר בתובעת נורמטיבית, ללא עבר פלילי, ללא חקירות קודמות תלויות נגדה, כאשר התובעת משתפת פעולה באופן מלא עם חוקריה, ואף הציעה מיוזמתה להיבדק במכשיר הפוליגרף. מאידך, תלויה ועומדת תלונה של קשישה על שוד תוך כדי סימומה. תלונה זו והאשם התלוי הינם מהאישומים החמורים שיש, שכן מדובר במתלוננת קשישה חסרת אונים אשר מטבע הדברים זיכרונה בוגד בה, והיא איננה יכולה לשחזר את כל האירועים לפרטי פרטים. לטענת המשטרה ובצדק, היה מקום לבצע חקירה לא רק בשאלה אם התובעת מעורבת בתלונה המקורית, אלא אף במקרים אחרים. לצורך כך, היה עליה לבצע פעולות חקירה נוספות.

2.יש לזכור, כי התובעת לא הובאה למעצר בפני שופט מעצרים אלא נשלחה למעצר בית לאחר הפעלת שיקול דעת של ר' צוות החקירה.אכן צודק ב"כ התובעת, כי עקרונית פעולותיה של המשטרה וסבירותן יכולות להיבחן ע"י ביהמ"ש, ואין מקום לאשר כדבר שבשגרה את הפעולות ללא בדיקתן, שאחרת אם תאמר כן, ייפרץ הסכר וניתן יהא לעצור בקלות יתרה כל חשוד גם אם החשד כנגדו הינו קל שבקלים. מנגד, אין מקום להגביל את צעדיה של המשטרה ולרפות את ידיהם של החוקרים. אינטרס ציבורי ראשון ממעלה הוא, כי המשטרה תפעל בצורה היעילה והזריזה ביותר לגילוי הפושעים. כמו כן, ידוע וגלוי כי מעצר החשודים נדרש בראש וראשונה על מנת למנוע את שיבוש הליכי החקירה.

3.בענייננו, בשלב בו הורה ר' צוות החקירה לעצור את התובעת למעצר בית, היו בפניו העובדות הבאות:

א'- התובעת הודתה כי היתה בבית המתלוננת ביום האירוע, ואף הותירה אצל המתלוננת כרטיס ביקור. לטענת התובעת, עובדה זו מסירה ממנה כל חשד שהרי לא יעלה על הדעת כי מבצע שוד ישאיר עקבות אחריו בצורה כה גלויה. אינני יכולה לקבל טיעון זה, ייתכנו מקרים בו מבצע השוד מבצע אותו בצורה מתוחכמת, ודווקא על מנת להסיר את החשד מעל גבו יפעל בצורה גלויה. עצם ביקורה של התובעת ביום האירוע בביתה של המתלוננת קושר את התובעת אל האירוע באופן ישיר ונחרץ.

ב'- בחיפוש בביתה של התובעת נמצאו תכשיטים. המתלוננת דיווחה על שוד של תכשיטים מביתה. בשלב בו הורה ר' צוות החקירה על המשך מעצרה של התובעת במעצר בית, לא היה ידוע למשטרה אם המתלוננת מזהה תכשיטים אלה, אם לאו. פרט זה נדרש לברר עם המתלוננת במהלך מעצרה של התובעת. אני סבורה כי לו היתה המתלוננת חופשייה, הדבר היה יכול להשפיע על שיבוש חקירת המתלוננת.

ג'- התובעת הזכירה בעדותה עדים נוספים שיכלו לתמוך בגרסתה ובאליבי שמסרה, עדים אלה טרם נחקרו באותה עת ולא היה ידוע במועד שבו נעצרה התובעת מה תהא תגובתם של נחקרים אלה, והאם הם יתמכו בגרסת התובעת.

ד'- התובעת מסרה לבקשת המשטרה פרטים של לקוחות נוספים עימם היא עובדת. במעמד מעצרה של התובעת טרם הספיקה המשטרה לפנות ללקוחות אלה, ולברר האם מי מהם חש בסחרחורות או באובדן תכשיטים בביתו בעת האחרונה, או האם למי מהלקוחות יש טרוניה כלשהי כנגד התובעת. שיחות אלה עם הלקוחות נעשו לגרסת המשטרה במהלך מעצרה של התובעת. לטעמי,אף חקירה זו טוב שתיעשה כשהתובעת במעצר.

ה'- עוד נתבקשה המשטרה לבצע פעולת איכון מנויי הפלאפון שמסרה התובעת וקבלת פלט שיחות של התובעת. פעולה זו לוקחת כמה ימים, ואיננה נדרשת דווקא כשהתובעת במעצר.

4.לטענת ר' צוות החקירה, מששקלל החוקר את כל השיקולים, מחד את הפעולות הנדרשות להמשך החקירה, ומנגד את שלילת חירותה של התובעת, הגיע למסקנה כי ניתן להשאיר את התובעת במעצר בית בלבד. פעולות החקירה בוצעו במהלך שהותה של התובעת במעצר בית, בדיקת הפוליגרף כאמור בוצעה ביום א' בבוקר, ובאותו יום שוחררה התובעת ממעצר. ייתכן וניתן היה להקדים את בדיקת הפוליגרף ליום חמישי אחה"צ או ליום שישי, על אף שעדי ההגנה העידו כי יום א' בבוקר היה המועד הקרוב ביותר בו יכלה המשטרה לבצע את הבדיקה, טענה זו הגם שלא נסתרה, נשמעת תמוהה בעיניי מדוע יש להמתין שלושה ימים לבדיקת פוליגרף פשוטה וקצרה. אך גם אם היה ניתן להקדים את בדיקת הפוליגרף ליום ה' או ליום ו' בשבוע, ספק בעיניי אם ניתן היה לקצר את ימי המעצר טרם בוצעו החקירות עם לקוחותיה של התובעת ובטרם בוצע אימות עם המתלוננת באשר לזהות התכשיטים. יש לזכור, כי אין זה התיק היחיד של צוות החקירה, ומדובר באשם מן החמורים שיש וקיימת עדיפות ראשונה במעלה למצות את החקירה ולתפוס את האשם על מנת למנוע מקרים חוזרים ונשנים בקשישים אחרים. בנסיבות אלה, אני סבורה כי המשטרה פעלה כראוי, בשיקול דעת סביר, ואינני יכולה לייחס לה רשלנות.

5.במאמר מוסגר, אני אף סבורה כי גם התובעת בזמן אמת לא סברה שהמשטרה פעלה ברשלנות. התובעת לא פנתה במכתב כלשהו למשטרה בדבר מעצר השווא, אף לא הגישה תביעתה לאחר שחרורה ממעצר, אלא באפריל 2008 לאחר האירוע השני בכיכר חולון. אף מעדותה של התובעת, התרשמתי כי האירוע השני הוא שהסב לה עוגמת נפש רבתית וזעזוע עמוק.

6.אם עלי לשקול בכפות המאזניים מחד את עוגמת הנפש ואת ההפסד הכלכלי במעצר הבית של התובעת מול ביצוע חקירה בצורה יעילה וזריזה על מנת לתפוס את האשם במעשה, עדיפה בעיניי פעולת המשטרה של מעצר בית. מעצר הבית לא ארך יותר משלושה וחצי ימים, כשבמהלכם כאמור חל סוף שבוע בהם התובעת איננה עובדת. התובעת היתה פנויה לחזור לעבודתה כבר ביום ראשון אחה"צ. מדובר בשלילת חירות מינימאלית והכרחית בנסיבות החשד שהועלה כנגד התובעת וקשירת החשד נגדה.