בארייה נ' מ. מ. פוריידיס

החלטה

בפני ערר על החלטת המועצה המקומית פרדיס בעניין שימוש ארעי במגרש ריק- לפוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים) תשמ"ז - 1987.

העורר תושב הכפר פוריידיס, בעל זכויות בחלקה 12 בגוש 11288 באדמות פוריידיס מכח ירושה ופועל בשמו ובשם אמו ואחיו יורשי אביו המנוח ובשם שתי בעלות זכויות נוספות שהסמיכו אותו לפעול גם בשמן.

לטענת העורר, המגרש נשוא כתב הערר ממוקם בשטח בלתי מאוכלס בצידו המערבי של כביש 4 ואשר ייעודו חקלאי כאשר מעבר לכביש שטח בנוי. בני היישוב קוראים לשטח בשם "אלסהל" שמשמעותו בעברית: העמק וזאת מפאת אופיו.

עוד נטען כי העורר ביחד עם שאר המחזיקים עושים במגרש שימוש חקלאי ונוהגים לעבד אותו מידי שנה. לטענתו, המגרש נטוע בעצי זית עתיקי יומין.

ביום 29/10/13 הוציאה המשיבה צו חנייה וגינון לגבי המגרש נשוא כתב הערר, שיכנס לתוקפן בתוך 30 יום. בצו ציינה המשיבה כי בכוונתה לעשות שימוש במגרש למשך 5 שנים בהיותו ריק.

עוד נטען, כי בפועל הומצא הצו לביתו בידי שליח רק ביום 26/11/13 ונמסר לגב' סאמיה ברייה מבלי שנדרשה לחתום על אישור מסירה. באותו יום ניגש העורר ביחד עם בנו לשטח ולא מצאו שהוצב שלט המודיע על כוונת המשיבה לעשות שימוש במגרש.

לטענת העורר, הצו בטל מאחר ואינו עונה על דרישות החוק. לפי דרישות סעיף 2 לחוק על המגרש להיות בשטח מאוכלס ואילו במקרה זה מדובר במגרש המצוי בשטח חקלאי לא מאוכלס.

התחום המאוכלס מוגדר בחוק הנ"ל כשטח השיפוט של הרשות למעט שטח המיועד למטרה חקלאית על פי תכנית.

נטען כי החוק מחריג שטח המיועד לחקלאות וכאמור שטח זה משמש לחקלאות במשך שנים רבות וגם לפי ייעודו בוועדה לתכנון ובנייה הוא מיועד לשימושים חקלאיים בלבד.

בנוסף, נטען כי לא נערך שימוע כדין למחזיקים במגרש כשזכות זו הפכה לזכות יסודית בפסיקה של בתי המשפט בשנים האחרונות בכל הקשר לשימוש שעושות הרשויות בצווים המנהליים.

בתגובתה טענה המשיבה שייעוד השטח שוּנה בתכנית תממ/6 ואכן עיון בתכנית שהוגשה מלמד שהשטח הוכרז כאיזור לפיתוח עירוני והשימושים שנקבעו לו אינם חקלאיים בעיקרם.

המצב דברים זה לא ניתן לומר שהשטח הוא חקלאי, שהרי ניתן לבקש בו היתרים לשימושים מגוונים שאינם חקלאיים, וממילא נשמטה הקרקע תחת טענת המבקש שמדובר במגרש שאינו בתחום המאוכלס של הרשות.

דיון והכרעה:

לאור תממ/6 השטח הרלבנטי אינו חקלאי וממילא אינו מוחרג מהתחום נמאוכלס של הרשות כהגדרתו בחוק.

השטח גם אינו תפוס ע"י המבקש. מהתצלומים שצורפו לתגובת הרשות עולה שבאמצע איזור מוזנח שמכוסה פסולת נטע מישהו שתיל זית בגובה של כ 50 ס"מ. זה לא מטע זיתים ולא שימוש חקלאי.

באשר לטענה שלא בוצע שימוע טרם הוצאת הצו, הרי שפגם זה מוליד לכל היותר בטלות יחסית ומשהתברר שאין למבקש טענה מהותית טובה כנגד הצו, אי קיום השימוע לא יביא לביטול הצו.

התוצאה היא שהערר על הצו- נדחה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.