באבו נ' ספטון

החלטה

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון ב-ת"ק 2555/08 (כב' הש' איטה נחמן) אשר ניתן ביום 8.9.09 על פי צד אחד, ובמסגרתה עתרה לקבלת אורכה להגשתה.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות קבוע בתקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז-1976 והוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין. בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על המבקש בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק להצביע על "טעמים מיוחדים" המצדיקים היעתרות לבקשתו.

לא מצאתי בבקשת רשות הערעור ובתצהיר התומך בה טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשתה. התצהיר מתאר את קשייה של המבקשת, אולם קשיים אלה לפחות בעיקרם נובעים ממצבה האישי של המבקשת שהיא עצמה כותבת לגביו שהוא קיים מזה "כשנה", כלומר מראשית שנת 2010. במאמר מוסגר אציין כי לא ברור מדוע אין המבקשת נוקבת בתאריך מוגדר, אף שללא ספק היא יודעת אותו היטב. פסק הדין קמא ניתן ביום 8/9/09, כלומר כארבעה חודשים תמימים טרם שהמצב המתואר בתצהיר החל להתקיים. לא ניתן כל נימוק המצביע על טעמים מיוחדים, כנדרש, לכך שהבקשה לא הוגשה לכל הפחות במהלך תקופה זו. המבקשת פנתה לבית משפט קמא בבקשה לביטול פסק הדין נושא הערעור, ובקשתה נדחתה בהחלטה מיום 30/12/09. באותם ימים עצמם בהם מצאה את הכוחות והיכולת להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין, היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא לבטלו מייד לכשקיבלה את ההחלטה. אין כל הסבר לכך שרק עתה, בחלוף יותר משנה, התגייסה לפתע לעניין זה, אף שהנסיבות המתוארות בתצהירה שרירות וקיימות גם כיום.

הבקשה נדחית.

מאחר ולא נדרשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, י"א שבט תשע"א, 16 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.