באבא נ' ארמלי ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה לחיוב התובע להפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"), להבטחת תשלום הוצאות הנתבע למקרה שהתביעה תדחה.

2.התובע, עורך דין במקצועו (נכון ליום כתיבת ההחלטה הוא מושעה מחברות בלשכת עורכי הדין לפי דוח השעיה מעודכן מיום 07/11/10), עותר בתביעתו לחייב את הנתבע בשכ"ט עו"ד בסך 1,465,324 ₪ בגין טיפול עבור הנתבע בתיקים שונים מ-1996 ועד 2006, מבלי לקבל שכר טרחה.

במקור, הוגשה התביעה נגד שני נתבעים, ברם התובע בחר למחוק את התביעה נגד אחד מהם, מבלי שהיה נכון לתקן/להפחית את סכום התביעה בהתאם.

3.הנתבע טוען שלאחרונה הוברר לו כי התובע נקלע לקשיים כספיים קשים, באופן שככל שהתביעה תדחה, כולה או בחלקה, והתובע יחויב לשלם הוצאות משפט, הוא לא יוכל לשלם את אותן הוצאות שתפסקנה.

4.לטענת הנתבע, נגד התובע מנוהלים בימים אלה כ-71 תיקי הוצאה לפועל, שהסכום הכולל של החובות בהם מגיע לסך 5,660,602 ₪.

עוד טוען הנתבע, כי בנק הפועלים הגיש במסגרת תיק פש"ר 7526/08, בקשה להכריז על התובע כפושט רגל, ולמיטב ידיעת הנתבע ביום 10/01/10 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה צו כינוס נכסיו של התובע.

עוד הוא מוסיף, כי לאחרונה גזר בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין על התובע עונש השעיה מהלשכה מ-09/05/10 ועד 07/08/11.

5.הנתבע טוען שסכום התביעה איננו מבוסס, וסיכויי התביעה קלושים עד מאוד. בנסיבות אלה וככל שהתביעה תדחה ותוטלנה הוצאות על התובע, יעמוד הנתבע בפני שוקת שבורה בבקשו לגבות ההוצאות.

6.התובע טען בתגובתו מיום 27/07/10 כי אין לו כל בעיה כספית, כי שילם את המחצית הראשונה של האגרה, ובבוא היום ביכולתו לשלם גם את המחצית השניה.

לטענתו, חלק ארי מחובותיו סולקו ויתר חובותיו מסודרים למופת. הוא אף מכחיש את הטענה לפיה ניתן צו כינוס נכסים ביחס אליו.

7.התיק קבוע להוכחות ליום 30/11/10.

ביום 09/10/10 הוריתי כי התיק יובא למתן החלטה ב-15/11/10, וזאת לאחר חלוף המועד לתשלום המחצית השניה, מתוך כוונה להיווכח אם התובע מסוגל לשלם את המחצית השנייה, כשיקול מיני השיקולים.

מתוך בדיקת התיק עולה כי עד להיום, התובע טרם שילם את המחצית השניה של האגרה העומדת על כ-20,000 ₪.

8.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, דין הבקשה להתקבל.

9.אמנם על פי ההלכה הפסוקה, אין להכביד יתר על המידה על תובעים על ידי הטלת ערובה ובכך להגביל את הגישה לערכאות רק לבעלי אמצעים, ויש לצאת מנקודת הנחה כי ברגיל, גם אנשים שהפרוטה אינה בכיסם יוכלו לפרוע את חובם ככל שיחויבו, ברם כנגד זכות הגישה לערכאות של התובע, שהיא זכות קונסטיטוציונית מהמעלה הראשונה, עומדת זכותו הקניינית של הנתבע להשבת הוצאותיו בסופו של הליך, ככל שהתביעה תדחה.

10.לעניין סיכויי התביעה, הגם ששיקול זה איננו שיקול כבד משקל בשלב זה של התיק, מדובר בסכום תביעה גבוה במיוחד ודרישות שכר טרחה שאינן מגובות בכל הסכם שכר טרחה שהוא.

על חלק מעילות התביעה (והסכומים הנתבעים), חלה ממילא התיישנות, ודרישות התובע לקבל מקרקעין כשכר טרחת עורך דין, כפי שדרש מהנתבע כעולה מכתבי הטענות, מהווה לכאורה דרישה בניגוד לאיסור שבכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית). לכך יש להוסיף את טענות ההגנה לפיהן כל שכה"ט שולם, באופן שסיכויי התביעה, כפי שנראים כיום, אינם ברורים.

11.כנגד טענתו של הנתבע ביחס לחובות עצומים ותיקי הוצל"פ וביחס לתיק פשיטת רגל, המגובים באסמכתאות, טען התובע בכלליות וסתמיות, ללא תצהיר, וללא כל אסמכתא, כי הטענות שקריות וכי רוב חובותיו הוסדרו. במצב דברים זה, יש לקבל את טענות הנתבע בעניין זה כמוכחות.

לכך מתווספת העובדה כי עד היום לא שולמה המחצית השניה של האגרה, חרף חלוף המועד, וחרף החלטתי מיום 09/10/10, בה ניתן רמז עבה לחשיבות תשלום זה. אי תשלום האגרה מתיישבת לכאורה עם קושי כלכלי (שלא לומר עילה בפני עצמה למחיקת התביעה).